הלכה לעולמה יהודית המנדינגר, סופרת, עו"ס ובעלת אות לגיון הכבוד. ניהלה בעבר את בית היתומים היהודי לניצולי מחנה הריכוז בוכנוואלד בצרפת. "הדודה יהודית הייתה האחות הקטנה של אמי, שולמית קטן ז"ל. שנה הפרידה ביניהן, והן היו קשורות מאוד זו לזו. הדודה ז"ל והדוד קלוד שיח', הוא בן 102 ולצערנו כבר לא בקו הבריאות, עלו ארצה עם קום המדינה והצטרפו לקיבוץ שדה אליהו בעמק הירדן, אך בעקבות פטירת אביו של קלוד נאלצו לחזור לצרפת", סיפר אחיינה הרב יואל קטן, בשיחה עם ערוץ 7. לדבריו, "הם גרו בסטרסבור כעשרים שנה והיו פעילים מאוד בקהילה היהודית שם, ואחרי מלחמת ששת הימים חזרו ארצה והתיישבו בירושלים. הדודה שהייתה עובדת סוציאלית ותיקה מונתה לעובדת הסוציאלית הראשית של המכס, וטיפלה במסירות בעובדים, עם דגש על ניצולי השואה שביניהם". הוא הוסיף וסיפר כי "אחרי צאתה לפנסיה עברה קורס מורי דרך, ושימשה במשך עשרות שנים כמורת דרך לקבוצות תיירים מכל העולם, ומאוד סייעה לה שליטתה המוחלטת ברמת שפת אם בגרמנית וצרפתית ואנגלית, נוסף לעברית כמובן. היא המשיכה בפעילותה כמורת דרך גם אחרי גיל תשעים, כשהיא מרביצה בקבוצות שאותן הדריכה יהדות וציונות במידות גדושות. היא נהגה לכתוב מכתב שבועי בצרפתית לבני משפחתה וידידיה, ובו תיארה באופן מבריק, בצבעים טבעיים, את מעשיה ואת מחשבותיה, כאשר כל אירוע שנראה קטן וזניח הופך בעיניה וגם בעיני הקוראים לסיפור מרתק ומרגש, כישרון בלתי רגיל. ראתה כל דבר בעין טובה, ובעיקר את התפתחותה של ירושלים אותה אהבה באופן מיוחד". הרב קטן הרחיב על משימתה לשימור זכר השואה. "אולם משימתה העיקרית בחיים הייתה שימור זכר השואה – השנים בתקופת השואה ואחריה שבהן, כנערה ובחורה צעירה טיפלה בילדים ובמשפחות יוצאי מחנות ריכוז בהצלחה מיוחדת, היו גם בעיניה השנים המיוחדות ביותר בחייה, והיא כתבה והרצתה על 'ילדיה', 'ילדי בוכנוולד', בפורומים שונים בארץ ובעולם". "היא הצליחה, בכישרון טבעי וכמעט בלי הכשרה מוקדמת, להפוך קבוצת צעירים פגועים, נרגנים, חשדנים ומרירים לאנשים צעירים בריאים ומוצלחים, וביניהם גם כאלו שהגיעו רחוק, הרבה בזכותה – למשל הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, האדמו"ר מאונגוואר הרב מנשה קליין זצ"ל בעל שו"ת 'משנה הלכות', חתן פרס נובל הסופר אלי ויזל, ועוד רבים. אשה מיוחדת במינה, שזכתה להשאיר אחריה חמישה דורות שבונים את חייהם כאן בארץ ישראל ברוח התורה", סיכם הרב קטן. הרב חגי לונדין, ראש ישיבת חולון שנשוי לאפרת, נכדתה, מספר לערוץ 7 על אישה מלאת שמחת חיים ונמרצת עד שנפלה למשכב. "בכל פעם שהיינו מדברים על סבתא יהודית היינו צוחקים; היא הייתה גילום של מזמור אשת חיל - "עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון". היה פשוט מדהים לראות אישה שעברה כל כך הרבה, ובמובנים מסויימים היא סיפור התקומה של העם הזה, ממשיכה עד הרגע האחרון להיות פעילה ונמרצת: עוסקת בהדרכת טיולים, חיי חברה תוססים, לומדת ומשכילה כל העת, מארגנת את הטיולים המשפחתיים ועוד ועוד. היא ובני דורה הם מבחינתי הסמל לכך שעם ישראל מנצח את הכול".
