בשעות הראשונות של מלחמת חרבות ברזל, בזמן שצה"ל הגדול עדיין היה שרוי בהלם מוחלט, תת־אלוף רומן גופמן היה מהבודדים בקצונה הבכירה שתיפקד. גופמן זינק מביתו שבאשדוד אל זירות הקרב העקובות מדם. כבר אז היה ברור לו כי מדובר באירוע בסדר גודל אחר משהכרנו. גופמן, שבפרוץ המלחמה כיהן כמפקד בסיס צאלים, הבין מחבריו במשטרה כי המצב בשדרות מורכב וכי מחבלים מסתובבים ברחובות ויורים בעוברים ושבים. בשעה שבע ורבע בבוקר היו גופמן ונהגו מהראשונים שהגיעו לעיר. הוא אסף כמה מתנדבים מהמשטרה וזה היה הכוח שאיתו פעל באותם רגעים, במטרה לנסות להדוף את המחבלים. באזור מכללת ספיר בעיר הוא נפצע ברגלו במהלך חילופי אש עם מחבלים והחל לאבד דם רב. הוא חולץ על ידי רב־סרן עומרי קזדו, שקפץ גם הוא לשדרות בבוקר 7 באוקטובר. גופמן הוגדר כפצוע קשה, והוא הפצוע הבכיר ביותר מפרוץ המלחמה.

יוצא נגד החלשת צה"ל

בסבב המינויים האחרון בצה"ל, שנערך בצל מחלוקת ציבורית כבדה על עצם קיומו, מונה גופמן לעמוד בראש חטיבת שילו"ח באגף התכנון שתפקידה פיתוח שיטות לחימה חדשות. אלא שבשבוע שעבר חל שינוי דרמטי, וגופמן מונה להיות המזכיר הצבאי החדש של ראש הממשלה ויקודם לדרגת אלוף. על פי הודעת צה"ל גופמן ייכנס לתפקידו, שם יחליף את האלוף אבי גיל, "בהתאם לשיקולים המבצעיים והערכות המצב".

קשה שלא להפריז בחשיבות מינויו של גופמן לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, הן בשל חשיבות התפקיד, שנחשב לאחד מהמרכזיים במערכת הביטחון, והן בשל אישיותו של גופמן, שהיא שונה בתכלית ממה שאנו רגילים לראות בשורות המטכ"ל. למעשה, אופיו של גופמן הוא הסיבה לכך שקידומו עד כה נעצר והוא נשלח לתפקידי רוחב.

גופמן בן ה־48 נולד בברית המועצות ועלה לישראל בהיותו בן 13. הוא התגייס לצה"ל בשנת 1995 ושובץ בחיל השריון. בהמשך הדרך עבר שורה ארוכה של תפקידים בגזרות השונות של צה"ל. במהלך התקופה שבה יצא ללימודים הוא למד יום בשבוע במכינה בעלי, זאת על אף היותו חילוני. לימים הרבה לספר כי התקופה שבה למד בעלי השפיעה רבות על חשיבתו והעניקה "תשובות עומק רבות לחלק ניכר מהשאלות שליוו אותו".

בריאיון שהעניק לפני שנתיים לעיתונאי יוסי יהושוע, תיאר גופמן מדוע הלך ללמוד במכינה בעלי: "כשהתחלתי להתקדם לתפקידי פיקוד, בקורס מפקדי טנקים, בקורס קצינים, התחלתי להרגיש שבנושא הציוני, הישראלי, אין לי עומק. שיש הרבה דברים שהחיילים יכולים לשאול אותי ואני לא יודע להסביר. הרגשתי שאין לי בסיס. כמו צמח בלי מים. השיא היה בקורס קצינים, בבה"ד 1, כשהבנתי שאני בעצם לא יודע בעל פה את ההמנון של מדינת ישראל. את התקווה. זה טלטל אותי. אני עומד להפוך לקצין בצה"ל ויש לי פערים כאלה גדולים. זה היה הוואקום שסחבתי מאז העלייה. הייתי כבר אחרי שני תפקידי מ"פ כשיצאתי ללימודי תואר ראשון. שלוש שנות לימודים. בראשונה השלמתי בגרות שלא הייתה לי מבית הספר, ואחר כך עוד שנתיים במכללת אשקלון. את הזמן הזה ניצלתי גם כדי להגיע למכינה בעלי. באתי לשם, והם קיבלו אותי כמו שאני. בלי כיפה. בניתי לי שם תוכנית לימודים, ויום בשבוע הגעתי לשם ללמוד. ציונות, ישראליות, היסטוריה. מסביר, קודם כול לעצמי, מי אני ומה אני. רק אז הרגשתי פתאום שאני עם שתי רגליים על הקרקע, אבל ראשי בשמיים - אני יודע להסביר את הרעיון הציוני".

הציבור הישראלי נחשף לגופמן בזמן היותו מפקד חטיבה 7 של חיל השריון, שם התרחש אחד האירועים שסימנו אותו כאחד הסוסים הדוהרים בשורות הצבא, וכפועל יוצא מישהו שהמערכת הצבאית מקפידה לשלוח לתפקידי שוליים. במהלך מסע הפרישה של גדי איזנקוט מתפקידו כרמטכ"ל, עלה גופמן לנאום בטקס שבו נכחו כל צמרת צה"ל. הנאום שלו יצא נגד המדיניות שהונהגה בימיו של הרמטכ"ל ה־21, שהיה מהגורמים המרכזיים שהחלישו את צבא היבשה והעביר את התמקדות צה"ל לפעולות חיל האוויר, המודיעין והתקשוב. כידוע, מערכים אלה הם המערכים העיקריים שלא תפקדו בפרוץ המלחמה.

בנאומו אמר גופמן את הדברים הבאים: "אנחנו רוצים ומוכנים להילחם. רק יש בעיה אחת - אתם לא מפעילים אותנו. לאורך זמן יש כאן דפוס מאוד מאוד בעייתי, ובעיקרו להימנע מהפעלת כוחות היבשה". בהמשך דבריו אמר גופמן כי המדיניות שהמטכ"ל מוביל גוררת את צבא היבשה למצב של "מוות קליני", ואף הזהיר מכך שברגע האמת כוחות הצבא לא יצליחו לתת מענה למערכה שתיפתח, בגלל שצה"ל התרגל לא להפעיל אותם.

הנוכחים באירוע לגלגו על דבריו של גופמן, כולל איזנקוט שאומנם עלה לבמה אחר כך ואמר שהוא "מתחבר לכל מילה שאמר מח"ט 7 על הרוח". בפועל, הנאום הזה, ששודר בסרט הפרידה שיצר ערוץ כאן 11 לאיזנקוט, סימן את גופמן כגורם בעייתי הפוגם בשקט שניסה המטכ"ל לקנות לאורך שנים. אחרי הכול, גופמן תקף את המדיניות שהוביל איזנקוט במשך ארבע שנים, והאשים אותו בהחלשת צה"ל לרמה שהוא לא יהיה אפקטיבי מול איומים נגד ישראל, תוך כדי הקמפיין רחב ההיקף שנועד לצייר אותו כאחד מהרמטכ"לים הטובים שידעה ישראל.

מאותו רגע נשלח גופמן לתפקידי רוחב, כאלה שגם אם הם מובילים לקידום בדרגה אין זה קידום מהותי שמעצב את שדרת הפיקוד. לאחר סיום תפקידו כמח"ט 7 הוא נשלח ללימודים במכללה לביטחון לאומי, מסלול שעוברים אותו קצינים בכירים רבים. אך לאחר מכן נשלח לפקד על אוגדת הבשן, מהשוליות שבאוגדות המרחביות של צה"ל. בשנתיים האחרונות שימש כמפקד מל"י, או בשמו הידוע יותר – בסיס צאלים.

"קצין מהמוכשרים שיש"

למרות שנשלח לתפקידי רוחב, גופמן לא התיישר עם הקו שיצא מהמטכ"ל לאורך השנים. באוגדת הבשן הוא נקט קו התקפי מאוד במטרה למנוע מאיראן להתבסס אף יותר בתוך סוריה, באמצעות מבצעים חשאיים ופשיטות קרקעיות לתוך שטח סוריה. בנוסף לכך הוא יזם מבצע השפעה, שהוא מהלך מלחמתי־תודעתי, תוך כדי שימוש בנער דרוזי מרמת הגולן שהפיץ ברשת ידיעות סודיות שהועברו אליו באישור. הנער שהה במעצר במשך שנה וחצי, עד שהפרשה נחשפה והתברר שהוא הופעל על ידי צה"ל וזוכה מכל אשמה. גופמן טען כי לא ידע את גילו של הנער שהשתתף במבצע, וכמו כן אישר להעביר לו רק ידיעות מסוימות שכבר פורסמו במקומות שונים.

"רומן הוא אחד הקצינים הכי מוכשרים שיש בצה"ל", אומרים גורמים ששירתו תחתיו בשנים האחרונות. "אנחנו מדברים על קצין שכל צורת החשיבה שלו היא איך לתקוף, איך לנצח, איך להסתער על המטרה ולעמוד במשימה. זה האדם שאתה רוצה שיהיה בתפקידים שמעצבים את המדיניות הביטחונית של ישראל".

הסיבה לכך היא הפן המקצועי או גם הצד הערכי שהוא מביא?

"זה ללא ספק לא רק ממקום מקצועי אלא גם ערכי. מדובר בקצין שעולם ערכיו הוא ציונות. יש לו זהות לאומית חזקה מאוד. אין הרבה עולים חדשים מברית המועצות, שאינם דתיים, שמחליטים שחסר להם משהו בבניין הלאומי שלהם והם מחליטים ללכת ללמוד במקום כמו המכינה בעלי. זה מעיד המון על האישיות שלו ועל סט הערכים שמניע אותו. אתה יודע שכשהוא יהיה בתפקיד כמו מזכיר צבאי, הוא לא יגיע עם אותה תפיסה שאנחנו מכירים בשנים האחרונות מקצינים בתפקידים דומים".

גורמים נוספים ששירתו תחת גופמן בשורה של תפקידים מספרים על צורת חשיבה ייחודית אף יותר. "מה שמייחד את גופמן זה שילוב של חשיבה מחוץ לקופסה לצד הסתכלות לטווח ארוך. קח למשל את מה שהוא עשה בצאלים. מה שעניין אותו זה לא רק איך הצבא מתאמן היום, אלא גם איך הוא ייראה בעוד עשור ולמה צריך להכשיר את הלוחמים הבאים", מציינים הגורמים.

במה זה מתבטא בעיקר?

"מדובר גם בפיתוח שיטות אימון ובעיקר התמקדות באופי הלחימה שהלוחמים צריכים בשטח. אם יש ציוד שאתה צריך שיהיה איתך בשטח, הוא יהיה איתך גם באימון. אם אתה חושש מתרחיש מסוים, גם אם הוא מאוד רחוק, אתה צריך להתאמן עליו כדי לא להיות מופתע ברגע האמת".

וכשמדברים על חשיבה מחוץ לקופסה, במה זה מתבטא?

"קח למשל את האירוע שהיה ברמת הגולן. כל מי שקצת מכיר את גזרת רמת הגולן ואת האוכלוסייה הדרוזית שם יודע על המורכבות שיש לה עם מדינת ישראל. אחד הדברים שהוא החליט להקדיש לו חשיבה מרובה זה איך לרתום את האוכלוסייה הדרוזית לטובת מדינת ישראל. זה לא נעשה בניגוד לרצונה של האוכלוסייה הדרוזית, אלא בשורה של שיתופי פעולה איתם. אותו דבר התרחש בצאלים, כאשר הוא הבין שאחת הבעיות העיקריות במקום היא לא בעיה צבאית, אלא בעיה של אזרחים בדמות האוכלוסייה הבדואית בשטח. המפקדים הקודמים התייחסו לבעיה הזאת בצורה מאוד פשוטה: איך מונעים את הגניבות מהבסיס. הוא הסתכל על זה בצורה אחרת לגמרי, של איך לרתום את האוכלוסייה הבדואית לעבוד עם צה"ל ולא נגדו. זאת חשיבה שונה מאוד שרואה בעיות ואתגרים ומביאה פתרונות שלא מושרשים בתוך המערכת".

פרט לצורת חשיבתו, גופמן ידוע בדרישות הגבוהות שהוא מציב לפקודיו. כך למשל נזף בקצינים ששירתו תחתיו בחיל השריון לאחר אירוע שבו החיילים לא חתרו מספיק למגע עם שני המחבלים שחוסלו. "אתה יודע שגופמן יכול להרשות לעצמו לדרוש ממך המון, כי מעצמו הוא דורש הרבה יותר", אומר א', קצין בכיר ששירת תחת גופמן בשנים האחרונות.

איך הקשר שלו עם הפקודים שלו?

"רומן הוא לא איש של אנשים. הוא לא המפקד המסתחבק ודברים כאלה, אבל החיילים שלו מאוד חשובים לו, ורואים את זה בשיח שלו עם החיילים. הוא בעיקר מקפיד לשמש דוגמה אישית בכל תחום. ועד כמה שהוא דורש מהפקודים שלו המון, אתה יודע שהוא עובד קשה הרבה יותר".

הדרישות הללו מגיעות גם לפן המבצעי?

"בהחלט. מדובר בקצין יסודי מאוד, שיורד לפרטי פרטים ודואג ששום דבר לא יתפספס. הוא גם איש רחב אופקים, איש של המילה הכתובה. תמיד כשיש לו זמן פנוי תמצא אותו עם ספר. זה יכול להיות ספר של הרב קוק או ספר על אסטרטגיה צבאית או כל נושא אחר. זה מישהו שלא מוכן להתפשר על מקצועיות מלאה ולא עושה דברים רק בשביל לסמן וי".

חשוף לכל המידע המודיעיני ללא סינון

כדי להבין עד כמה מדובר במינוי דרמטי, צריך להבין את חשיבותו של תפקיד המזכיר הצבאי לראש הממשלה. תפקיד שעל הנייר נטול כל סמכויות מעשיות, אך בפועל הוא אחד התפקידים החשובים ביותר בעיצוב מערכת הביטחון הישראלית. בין הדברים שיכולים ללמד עד כמה מדובר בתפקיד קריטי, ניתן למנות את העובדה שהוא האדם היחיד בישראל שחשוף לכל המידע המודיעיני מכל הזרועות השונות ללא שום סינון. למעשה, הוא ואנשיו הם אלה שמסננים את המידע המודיעיני שמוצג לראש הממשלה.

תפקיד המזכיר הצבאי לראש הממשלה נולד כבר בקום במדינה, אך התחזק משמעותית לאורך השנים. תחילה, וכחלק ממסקנות מלחמת יום כיפור, נוסף לו עוזר לענייני מודיעין, לנוכח מחדלי המודיעין החמורים שהיו במלחמה. באותן שנים דרגתם של המזכירים הצבאיים לא הייתה קבועה, חלקם כיהנו כסגני אלופים וחלקם אף הגיעו לדרגת תת־אלוף. אלא שבשנות ה־80 וה־90 קודם התפקיד אט אט, עד שהגיע לדרגת אלוף והתקבע, וכפועל יוצא קיבל המזכיר הצבאי כיסא סביב שולחן המטכ"ל. החריגים בשנות ה־90 שלא היו אלופים בעודם בתפקיד הם תת־אלוף שמעון שפירא, ומחליפו, גדי איזנקוט, אז עדיין קצין בדרגת תת־אלוף.

המעמד הגבוה שהתפקיד רכש לאורך השנים הוביל לרעש בדרגים המדיניים. בניסיון לצמצם את היקפי השפעתו, שכנגדה נטען לא פעם שהיא הפכה להיות הגורם המרכזי בשיקולי המדיניות בדרג המדיני, הוחלט להוריד בחזרה את דרגתו של המזכיר הצבאי לדרגת תת־אלוף. עם כניסתו של אבי גיל, המזכיר הצבאי היוצא, הוחזרה הדרגה לדרגת אלוף.

"מדובר בתפקיד קריטי שנמצא על הקו המחבר בין ראש הממשלה לשר הביטחון ולפיקוד העליון של הצבא", מבהיר ראש המל"ל לשעבר מאיר בן שבת. "הוא מופקד בין השאר על הזרימה הדו־סטרית של מידע והנחיות או בקשות בין ראש הממשלה ומערכת הביטחון על כל מרכיביה. הוא אמור לתווך – לא באופן טכני אלא מהותי – בשיח השוטף שבין הרמות הללו, לוודא שמערכת הביטחון מבינה את הדירקטיבה המדינית ופועלת לאורה, לעקוב אחר ביצוע ההנחיות שניתנות על ידי הדרג המדיני לצה"ל ולמערכת הביטחון, לשקף לדרג המדיני את המצב בגופים, דילמות עקרוניות, ביצועים, לכנס הערכות מצב ודיונים ביטחוניים בנושאים קונקרטיים ולהבטיח ייצוג של האינטרסים של צה"ל ומערכת הביטחון בדיונים שמתנהלים אצל ראש הממשלה, במשרד ראש הממשלה ובמל"ל".

מה רמת ההשפעה של מי שמכהן בתפקיד על המדיניות הביטחונית שמוביל ראש הממשלה והקבינט?

"המדיניות הביטחונית נקבעת על ידי הדרג המדיני בשותפות מלאה של שר הביטחון וראשי מערכת הביטחון, על פי רוב היא גם מוצגת או נדונה בקבינט. כמובן שהמזכיר הצבאי שותף בכל התהליכים הללו".

במקרה של מחלוקת, איזו עמדה הוא אמור לשרת יותר, את עמדת ראש הממשלה או את עמדת הרמטכ"ל?

"בעיקרון, מחלוקת דינה להיות מוכרעת. עד להכרעה – תפקידו של המזכיר הצבאי הוא להביא באופן המיטבי לראש הממשלה את עמדת הרמטכ"ל על נימוקיו ושיקוליו וכן ההפך – להביא לידיעת הרמטכ"ל את עמדת ראש הממשלה ושיקוליו. כל זאת, לקראת הכרעה. אפשר שכבר בשלב הזה מעצם ההבנה ההדדית של השיקולים ומרחב התמרון – כבר תושג הסכמה, ואם לאו – אזי חובתו לדחוף להכרעה".

האם התפקיד נחשב לתפקיד במסלולי הקידום של צה"ל?

"אינני יודע מה העמדה הפורמלית של צה"ל ביחס לכך, אך העבר מראה שכך היה ברוב המקרים. על כל פנים, מהיכרותי את הדברים, אין לי ספק שמי שכיהן בתפקיד הזה חוזר למערכת הצבאית עם הבנה עמוקה וייחודית של המערכת המדינית, היכרות מעמיקה של תהליכי קבלת ההחלטות ברמה הלאומית, התנסות ייחודית במפגשים בין ראש הממשלה לראשי מדינות אחרות והסתכלות רחבה על אתגרי הביטחון הלאומי בכל המישורים. מסופקני אם קיימת פונקציה צבאית שחווה את הדברים מנקודת מבט כזאת ובאינטנסיביות כזאת".

***