מותו הפתאומי של נשיא איראן, אברהים ראיסי, אחד האנשים החזקים ברפובליקה האסלאמית, הוא דרמה של ממש. הנשיא, הנחשב שני בחשיבותו בארצו, נהרג השבוע (ראשון) בהתרסקות מסוקו בדרכו חזרה לטהרן מביקור רשמי באזרבייג'אן, שם נחנך סכר משותף לשתי המדינות.
יחד עימו נהרג גם שר החוץ האיראני חוסיין אמיר עבדאללהיאן. לאחר לילה של חיפושים בשטח ההררי ובתנאי מזג אוויר קשים, הצליחו צוותי החילוץ בשני עם שחר, לאתר את זירת ההתרסקות ולהגיע אליה. זמן קצר אחר כך יצאה ההודעה הרשמית: לא זוהה סימן חיים באתר ההתרסקות. הנשיא ראיסי איננו בין החיים.
הבשורה על מותו של ראיסי טלטלה את אזרחי איראן ואת מנהיגיה. רבים יצאו לרחובות והביעו את צערם על מות המנהיג. חמישה ימי אבל לאומי הוכרזו במדינה. מסע הלוויה החל ביום שלישי בצפון מערב איראן ויימשך עד לסוף השבוע כשארונו יגיע למשהד, שם ייקבר. רבבות בני אדם נטלו חלק במסע הלוויה עד כה.
אלא שלצד האבל הלאומי, הועלו לרשתות החברתיות גם סרטונים שבהם נראו אזרחי איראן מתנגדי המשטר מביעים את שמחתם וקורת רוחם ממות הנשיא. חלקם נראו מרימים כוס לחיים בסלון ביתם. באחד הסרטונים נראו זיקוקי דינור בשמי טהרן ואנשים מחלקים מיני מתיקה. בסרטון אחר נראה גרפיטי שרוסס על קיר בידי בחורה צעירה ובו נכתב: חמינאי, אתה הבא בתור. בעקבות הבעות השמחה השונות יצא המשטר בכוחות מתוגברים לרחובות איראן והגיב בחומרה על כל ביטוי שאינו ראוי בעיני השלטון. נוסף על כך, במסגרת הניסיונות לשמירה על יציבות שלטונית, מיהר המנהיג העליון חמינאי לדאוג להעברה מסודרת של משרות השלטון שהתפנו בעקבות מות הבכירים. על בסיס החוקה האיראנית נקבע כי סגן הנשיא הראשון מוחמד מוח'בר הוא שימלא את מקומו של הנשיא המנוח באופן מיידי. למחרת כבר הוכרז כי הבחירות הרשמיות לכס הנשיאות ייערכו בסוף חודש יוני הקרוב.
חרושת שמועות קדחתניות התעוררה ברחבי איראן וברחבי העולם באשר לנסיבותיה של תאונת המסוק המסתורית. בישראל הרשמית מיהרו להכחיש כל קשר להתרסקות. שעות ספורות לאחר ההודעה על התרסקות המסוק, גורמים ישראלים בכירים הבהירו לרויטרס כי "ישראל לא הייתה מעורבת במותו של נשיא איראן ראיסי".
האימאם הרחמן והתליין מטהרן
אבראהים ראיסי היה איש דת ומדינאי איראני אשר כיהן כנשיאה השמיני של איראן בשנים 2024-2021. ראיסי, בן 63 במותו, היה מקורב למנהיג העליון של הרפובליקה האסלאמית עלי חמינאי, וייצג את הזרם השמרני הקיצוני באיראן. הוא מילא תפקידים בכירים במערכת המשפט האיראנית והיה אחד המנהיגים המזוהים עם הדיכוי האלים של ניסיונות ההתקוממות כנגד המשטר. תחת ידו הוצאו אלפים רבים להורג, ועקב כך זכה לכינוי המפוקפק 'התליין מטהרן'. החל משנת 2021 כיהן בתפקידו כנשיא, ונחשב לאיש מפתח מרכזי באיראן המוביל קו ניצי ולוחמני במיוחד ביחסו לישראל. ראיסי נחשב למועמד המוביל להפוך בבוא היום ליורשו של המנהיג העליון חמינאי בן ה־85.
פרופ' זאב מגן, ראש המחלקה ללימודי מזרח תיכון באוניברסיטת בר־אילן ומומחה לאיראן המודרנית והאסלאם, מעריך כי למותו הפתאומי של הנשיא ראיסי ופמלייתו השפעה בתוככי איראן ואף מחוצה לה: "מותו של הנשיא ראיסי ושר החוץ האיראני ישנה את המצב, כי מדובר על מותם של הנשיא ושר החוץ האיראני, שני אישים מרכזיים ומשפיעים בצמרת ההנהגה האיראנית", מבהיר פרופ' מגן. "בניגוד לדעה הרווחת בקרב מזרחנים מומחים שמקבל ההחלטות היחיד באיראן הוא המנהיג העליון חמינאי - אני סובר שזה לא מדויק. זו מנטרה שמפיצים כבר עשרות שנים, אבל המנהיג לא מקבל את כל ההחלטות לבדו. לא רק שהוא מתייעץ, אלא יש שם לחצים מכל הכיוונים, ואברהים ראיסי היה בהחלט מקורב וגורם חזק ומשפיע, גם מעבר למשרה שלו. גם הטיעון שמשרת הנשיא היא משרה נטולת כוח לחלוטין הוא טיעון מוגזם", הוא מסתייג. "ראיסי היה אחד מאלה שטענו שהמנהיג העליון בעצמו יחד עם אחרים בישיבות המהפכה מכשירים את הקרקע לכך שהוא יחליף בבוא היום את האייתוללה חמינאי. יש אחרים שטוענים שמוג'תבא חמינאי, בנו של חמינאי, גם היה מעוניין לרשת את אביו כמנהיג העליון של איראן. לכן חלק מתאוריות הקונספירציה סביב התרסקות המסוק קושרות את מוג'תבא לתאונה. אם כן מותו של אברהים ראיסי בהחלט יכול לשנות הרבה דברים במציאות האיראנית".
פרופ' מגן מתאר את ראיסי כדמות מורכבת וקרת רוח, שצברה לה ברבות השנים גם שונאים רבים. "האיש לא היה הכי אהוד בהרבה מאוד חוגים באיראן בגלל העבר שלו. בכל התמונות שמפיקה הרפובליקה האסלאמית סביב מותו, מי שמקבל את פניו עם עלייתו לשמיים הוא האימאם השמיני של המוסלמים השיעים, האימאם א־רידא. הסיפור על אודותיו הוא שאותו אימאם, איש צדקה וחסד, הציל צבי או יעל מידי צייד. לכן הבחירה דווקא באימאם הזה לקבל את פני ראיסי - שבעברו, בעיקר בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת, היה אחראי להוצאה להורג של אלפי אסירים פוליטיים והיה ידוע כ'תליין מטהרן' - היא צעד שנתפס על ידי רבים כצבוע. זה צורם מאוד שדווקא האימאם הרחמן ביותר שהציל ממוות חיה תמימה מקבל את פני ראיסי בעולם הבא. מדברים על זה לא מעט באיראן".
האם יש סיכוי שבעת הזאת מתנגדי משטר ינצלו את ההזדמנות ויתקוממו?
"בשביל זה צריך תוכנית סדורה והרבה מאוד חיילים ואלטרנטיבה מוגדרת. כרגע המתנגדים למשטר האיראני אפילו לא יודעים מה הם רוצים במקום המשטר הנוכחי".
הם יודעים שאת המשטר הנוכחי הם לא רוצים.
"צריך להבין שכמו בכל הסיפור של איראן יש גוזמאות לכל כיוון, ואחת מהן היא מה שציינתי קודם, שרק המנהיג העליון חמינאי מכתיב את המהלכים בארצו. עוד גוזמה היא שכל האזרחים האיראנים מתעבים את המשטר ורוצים לחיות במדינה חילונית־מערבית. גם זה לא נכון", הוא מבהיר. "יש בייס רחב למשטר באיראן. יש בסיס אזרחי באיראן, יש חיילים ומשפחות של המהפכה שמעוניינים לגמרי בהמשך המשטר. אבל אין ספק שגם אם המסוק הופל וגם אם התרסק, בשני המקרים זה מעיד על חולשה וזה כן מאיץ תהליך שאם מישהו ינצל אותו נכון, באיזשהו שלב זה יכול להוביל לשינוי".
למה אתה רואה במותו חולשה?
"הרי אחד משניים, אם הצליחו להפיל את המסוק של הנשיא בכבודו ובעצמו, זה סימן שאף אחד שם למעלה לא בטוח באמת. זה נותן בהחלט רוח גבית למתנגדים גם מחוץ לאיראן וגם בפנים. ואם המסוק התרסק בגלל מזג האוויר ששררו באזור או תקלה טכנית, זה מעיד על מצב המסוקים שבידי איראן. נוסיף לכך את אירוע השיגור לישראל עם התחמושת המתקדמת שלהם, ולמרות זאת ישראל, ארצות הברית וירדן בלמו אותו. אפילו האוכלוסייה באיראן מגחכת על חוסר היכולת הטכנולוגית והצבאית של המשטר", הוא מספר. "והנה השבוע עוד הוכחה לחוסר היכולת הטכנולוגית של איראן כשאפילו המסוק של הנשיא התרסק. זו שאלה טובה מאוד מה קרה שם, ויש הרבה מאוד השערות וספקולציות בנוגע להתרסקות. זה קרה על הגבול של מדינה שיכולה להוות בסיס למתקפה על איראן, כך שהתרחישים רבים".
יש באיראן שיח על מה שעומד מאחורי ההתרסקות הדרמטית הזאת?
"בהחלט. האיראנים אוהבים תאוריות קונספירציה יותר מכל עם אחר בעולם. הם לא מוכנים להאמין לשום דבר שמתרחש כמו שהוא".
יש דיבורים על כך שמדובר בידה הארוכה של ישראל?
"לגמרי. מן הסתם זה תרחיש שעולה גם בכל העולם".
אף על פי שישראל הרשמית דאגה להבהיר שזה לא אנחנו.
"ישראל הרשמית לומדת לקח, וגם אם זה כן אנחנו כדאי להפסיק לדבר ולהתרברב כפי שחלק אוהבים, אלא לעשות ולפעול בשקט ובחוכמה. השתיקה יפה בהקשרים האלה".
היו שהגדירו את התזמון של ההתרסקות כרגיש במיוחד נוכח המלחמה במזרח התיכון. כיצד להערכתך מותו ישפיע על המלחמה כאן?
"אין ספק שראיסי היה אויב מושבע שלנו, אבל קשה למצוא מישהו שם במנגנון הצבאי והממשלתי שהוא איננו אויב מושבע של ישראל, כך שזה לא ישנה מהותית בהקשר הזה. מנגד האיראנים כרגע עסוקים בעניינם, ולכן בנוגע למאמץ המלחמתי שלהם נגד ישראל אני מעריך שזה חיובי בעבורנו, אולי רק באופן זמני".
בחודש וחצי הקרובים, כשאיראן עדיין באבל ומתכוננת לבחירות לנשיאות, אתה סבור שישראל יכולה לנצל את המצב ולעשות איזשהו מהלך משמעותי במלחמה?
"האיראנים יהיו עסוקים בשלהם בשבועות הקרובים, ואני בטוח שישראל תדע לנצל זאת איפה שצריך", הוא מסכם.
התרסקות שמשדרת חולשה
אלכס גרינברג, חוקר איראן במכון ירושלים לביטחון ואסטרטגיה (JISS), מדגיש כי השפעתו של נשיא איראן במדיניות הפנים והחוץ הייתה רבה: "אף שנשיא באיראן לא משפיע על מדיניות החוץ האיראנית, כי היא בסמכותם הבלעדית של המנהיג העליון ומשמרות המהפכה, הנשיא באיראן אחראי על ביצוע מדיניות הפנים. הוא מרכיב קבינט, ממשלה, ממנה שרים, כמובן הכול באישור המנהיג העליון. הנשיא הוא ראש הרשות המבצעת, והוא אחראי על ביצוע המדיניות בשטח. ומכאן שאם משהו לא הולך כשורה, כמו אינפלציה או התדרדרות במצב הכלכלי, מי אשם? כמובן האצבע המאשימה תהיה מופנית באופן טבעי לנשיא, ואף פעם לא למנהיג העליון. אם הנשיא מצליח לעשות משהו טוב - זה בוודאי נובע מהמדיניות החכמה של המנהיג העליון, ואם יש משהו שהוא לא טוב - זה בוודאי הנשיא שכשל".
מכאן שראיסי לא היה אהוד במיוחד באיראן?
"בדיוק. לראיסי היה מוניטין של 'התליין מטהרן', ששלח לגרדום אלפי בני אדם במהלך המהפכה ובשנים הראשונות אחריה. הוא היה שנוא וכשל בתפקידו".
עד כדי כך?
"בבחירות האחרונות שהיו לנשיאות באיראן אנשים נמנעו מלהצביע, ובגלל שיעורי ההצבעה הנמוכים במיוחד המנהיג העליון הוא זה שרצה שראיסי ימונה לנשיא, וכך שאר העניינים 'סודרו'. אבל הוא היה שנוא. לאחר ההודעה על התרסקות המסוק מה שראיתי ברשתות היה המון התפרצויות של שמחה בקרב אנשים בתוך איראן ומחוצה לה. אזור ההתרסקות שורץ חיות טרף, זאבים ודובים חומים, והוצאו המון קריקטורות ובדיחות סביב העניין הזה. אני חייב לציין שהתפרצויות השמחה האלה לא הפתיעו אותי", מחדד גרינברג. "ראיתי הרבה שמחה גם כשישראל - על פי מקורות זרים - חיסלה בדמשק כמה מקציני משמרות המהפכה. ראיתי אנשים שמחים על זה. יצא האשטאג של 'כל הכבוד ישראל' ו'תודה ביבי'. וגם עכשיו יש האשטאג חדש באיראן: #helikotlet, שמרמז על מעורבות המוסד הישראלי באירוע. זה הגיע לאבסורד כזה, שיש המון איראנים שמודים בהתלהבות לישראל על התרסקות המסוק, אלא שכפי הידוע אין לישראל קשר אליה".
אתה מתאר גילויי שמחה אדירים על מותו של הנשיא. יש אפשרות שזה יתורגם גם להתקוממות עממית ברחבי איראן?
"אני נזהר מלהתנבא כי אנחנו יודעים למי ניתנה הנבואה, אבל כפי שאני רואה כעת את המצב, אני לא מעריך שתפרוץ התקוממות רצינית. כי כל עוד האנשים באיראן שמקורבים למנעמי השלטון או כאלה ששיפרו את מעמדם החברתי בעקבות המהפכה לא רואים אופציה אחרת - זה לא יקרה. אין להם שום סיבה להחליף את המשטר המוכר והידוע, כל עוד הם לא השתכנעו שיש לו אלטרנטיבה רצינית".
אבל יש אופוזיציה לשלטון, וקיימת תנועת התנגדות מתחת לפני השטח, שאפילו הביעה באומץ את שמחתה הגלויה על מות ראיסי.
"נכון, אבל שום משטר בעולם לא נפל בגלל הפגנות", הוא פוסק בנחרצות. "אומנם יש התנגדות למשטר ופעולות שונות, אבל זו התנגדות שהיא לא מאוגדת מספיק. אין הנהגה שיודעת מה בדיוק היא רוצה".
האם אתה מעריך שהאירוע הזה, שטלטל את איראן בעוצמה, ישפיע גם על המלחמה פה, במזרח התיכון?
"אני חושב שלטווח הקרוב זה לא ישפיע, כיוון שמי שמטפל במלחמה נגד ישראל הוא כוח קודס של משמרות המהפכה, שהוא אחראי לתיאום עם כל המיליציות הפרו־איראניות פה באזור וחיזבאללה בראשן, והוא ימשיך את עבודתו כרגיל. יחד עם זאת, כולם מבינים שהתרסקות המסוק ומותם של שניים בכירים מהצמרת השלטונית באיראן משדרים חולשה. זה לא נראה טוב מכל כך הרבה בחינות", מדגיש גרינברג את גודל הטלטלה שחוותה השבוע איראן.
"המשטר במקרה הזה נתפס כמי שלא הצליח להגן על הצמרת השלטונית שלו. נכון שיש נוהל החלפת נשיא, וכבר ידוע מי ימלא את מקומו - סגנו הראשון איש משמרות המהפכה, אדם ערמומי ומושחת שהוא יותר גרוע מראיסי - אבל קרה פה משהו שאי אפשר להתעלם מההשלכות שלו", הוא מבהיר. "איראן מחשיבה את עצמה למעצמה אזורית. היא שיגרה אל עבר ישראל מתקפת טילים נרחבת, אבל מה קרה בסוף? בגלל היתרון הטכנולוגי של ישראל, איראן יצאה מוחלשת ופגועה תדמיתית. אומנם איראן העזה לעשות מתקפה שעד אותו יום היא לא העזה, אבל מצד שני תוצאות המתקפה היו משפילות בעבורה. גם במקרה ההתרסקות השבוע איראן משדרת חולשה. איך יכול להיות שלוקח למעצמה, כפי שהיא מתיימרת להיות, 14 שעות על מנת להגיע למקום ההתרסקות?", הוא תוהה. "גם אם היו תנאים טופוגרפיים ואקלימיים קשים, זה לא יכול לקרות למי שמחשיבה את עצמה למעצמה. זה גם חשף עד כמה צי המסוקים של איראן הוא מיושן ולא מתוחזק כמו שצריך. המסוק שבו טס הנשיא הוא תוצרת אמריקה משנות השבעים, ואין להם חלקי חילוף מתאימים. איך שלא נסתכל על זה, התרסקות המסוק משדרת חולשה ומערערת את מעמדו של המשטר האיראני".
מאז היוודע דבר ההתרסקות, מספר גרינברג, מתנהל בקרב העם האיראני מסע קונספירציות בלתי נגמר. "ראיתי אפילו תגובות שאמרו שאם איראני שמח על מות הנשיא, אז הוא מזרע היהודים והוא סוכן מוסד. יש גם תופעה כזאת. יש כאלו שטענו שהוא יצא לביקור במדינה שהיא בקשרים הדוקים עם ישראל, ובדרך חזרה המסוק התרסק, אז בוודאי הישראלים עשו יד אחת עם האזרים לפגוע בנשיא. זו לא האשמה רשמית אלא שמועות שמפיצים בכוונה כל מיני תומכי המשטר".
למה טוב להם להפיץ את זה?
"קרה באיראן משהו מטלטל מאוד, ולהודות שמשהו אצלנו בעייתי - זה לא בא בחשבון. יותר פשוט להאשים את היהודים, כמו שתמיד עושים, או את האמריקנים. קונספירציה מאפשרת לחברה שבה היא מופצת להסיר אחריות מעצמה. לכן הם דבקים בטענה שכוח אחר הוא האחראי לאסון, ובכך מסיטים את תשומת הלב ממה שקרה באמת", הוא מסביר. "אבל מצד שני גם המשטר מבין את הסכנה שבהפצת קונספירציות. כי אם זה נכון, משמעות הדבר שאיראן שורצת קציני המוסד בכל פינה, והיא מחוררת, כי כל איראני שלישי או רביעי מוכן להפוך לסוכן מוסד. ומה זה אומר על המשטר האיראני שכל כך הרבה מאזרחיו מוכנים לעבוד עם המוסד?".
***