ראייה ארוכת-טווח היא תכונה שנדרשת בעם ישראל במסלול המיוחד שהקב"ה מוביל אותנו. היסוד הזה יכול להרגיע ולתת תקווה, אבל הוא גם מחייב.
הפרשה נפתחת בציווי על השמיטה, והתורה מציינת שהציווי היה "בְּהַר סִינַי". ידועים דברי המדרש שגם רש"י מביא כאן, וגם הרמב"ן דן בו – "מה עניין שמיטה אצל הר סיני"? משיב המדרש: "מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני". מה שהמדרש לא מסביר הוא למה נבחרה דווקא מצוות השמיטה לייצג את הרעיון הזה.
נעמיק מעט במשמעות מצוות השמיטה. עניין השמיטה מופיע כאן בסוף ספר ויקרא, לקראת הכניסה לארץ. רבי אברהם אבן עזרא ולאחריו הרמב"ן מבארים שיש לנו כאן תנאים מ"תנאי הארץ". "תנאי הארץ" מחייבים שנקפיד על הלכות השמיטה ועל מצוות התלויות בארץ לא רק בגלל ציוויו של הקב"ה, אלא גם מתוך ההכרה שהארץ היא של הקב"ה, "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי". כללי הארץ כוללים גם את הערבות ההדדית – במקרה שמישהו יורד מנכסיו צריך לדאוג לו, הם כוללים גם את מצוות הצדקה ואת המסחר ההוגן. כל אלה הם חלק מ"תנאי הארץ". ככה מתנהלים כלכלית בארץ של הקב"ה, שעם ישראל מקבל בה את השליחות להיות "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹש".
דברים אלו יפים ויסודיים ביחס למצוות השמיטה, ומבארים מדוע מצוות השמיטה מופיעה לפני הכניסה לארץ. אבל עדיין צריך להעמיק ולהבין מדוע דווקא מצווה זו נבחרה ללמד אותנו שכל הכללים, הפרטים והדקדוקים נאמרים בסיני.
השפת אמת מסביר שמצוות השמיטה נבחרה בגלל ההתחדשות המתבטאת בשמיטה. השמיטה מתבססת על כך שכל שנה מחדש הקב"ה מחדש את התבואה, ובכל יום ויום הוא מחדש "מעשה בראשית" (כמו שאנחנו אומרים כל יום בברכת "יוצר אור"). ההכרה הזאת באה לידי ביטוי בכך שבכל שנה שביעית באופן עקרוני אנחנו נותנים את התבואה המתחדשת לה', וברמה המעשית מותירים אותה לעניים ואת יתרם – לחיות השדה.
על השפת אמת הזה צריך להוסיף: לא רק המחזוריות וההתחדשות מאפיינת את השמיטה, אלא גם הראייה ארוכת-הטווח. יש לשים לב שפרשת בהר פותחת מסגרת שמסתיימת בסוף פרשת בחוקותי. המילים "בְּהַר סִינַי" שפותחות את פרשת בהר, גם מסיימות את פרשת בחוקותי. בפרשת בחוקותי נאמר שעם ישראל גלה בגלל שלא הקפיד על כללי השמיטה. מצוות השמיטה היא תנאי לשהות בארץ, בגלל המשמעות הערכית של האחיזה בקרקע, ההתחדשות והראיה ארוכת-הטווח.
עם ישראל חוזר לארץ, ומביא לידי ביטוי מחדש את מצוות השמיטה, ועימה את כל המערכת של המצוות התלויות בארץ, והעקרונות הגלומים במצוות אלו: ערבות הדדית, מסחר הוגן וצדקה. כולם חלק מתנאי הארץ.
ההכרה במערכת זו ובעקרונות אלו משמשים חלק מהתקווה והביטחון של עם ישראל בשנות גלותו, שאמנם כרגע הוא בגלות, אבל בד בבד מתקיים תהליך של תיקון והתקדמות לקראת שובו לארץ. "עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת", כמופיע בהפטרה.
זו היא ראייה ארוכת-טווח של המסלול שעם ישראל עובר בעולם. עם ישראל חייב לזכור את זה במיוחד בימים של מלחמה, משברים ומתח פנימי. "עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים" בבארי, בנחל-עז ובכפר עזה. זו לא רק תקווה, זו גם דרישה מעם ישראל: נדרשת ראייה ארוכת-טווח. עלינו לשאול את עצמנו איך נביט על הימים הללו בעוד עשר, עשרים וחמישים שנה. עלינו לחשוב איך נספר על תקופה זו לילדינו ולנכדינו, וכיצד נראה את פעולותינו בימים האלו של המשבר.
נדרשת מעם ישראל ראייה ארוכת טווח המשולבת בערבות הדדית, בהגינות ובחשיבה פנימית משותפת על כל התהליכים שעם ישראל עובר. עלינו לדעת ולהפנים שהקב"ה "מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית", ומלווה אותנו בכל דרכינו. אנחנו מתפללים לקדוש ברוך הוא שיעזור לנו לראות את הימים האלו בגדלות, מתוך מבט אחדותי ארוך-טווח ומחובר, ולפעול בהם כפי הנדרש מאיתנו, מעם ישראל.