ביום שני עשיתי פעילות לכיתה שלי בגן החבל בשוהם. היה באמת מדהים. אוויר מצוין, מרחבים. ממש מומלץ. כחלק מפעילות הפתיחה התלמידים חילקו את הקבוצות לפי בחירת צבע המרשמלו: לבן קבוצה אחת. וורוד קבוצה שניה. וחשבתי שהמשחק הזה בעצם מסמל לנו את החיים עצמם: גם אנחנו מקבלים מרשמלו: לבן וורוד. אלו הקלפים שלנו. עכשיו אנחנו צריכים ללמוד להתמודד איתם ולפלס את דרכינו בחיים למרות הצבע שקיבלנו. חלק מאיתנו יכולים מן הסתם להתקומם על הצבע ולבקש להחליף אותו. חלק מפנימים ומבינים שזה לא באמת יעזור להם והם צריכים להתמודד עם מה שיש להם. נדמה לי שיש כאן מסר חשוב להורים: כשלא טוב לילד שלכם, אפשר תמיד לנסות ולהחליף את המרשמלו: המערכת לא טובה. הבית ספר לא טוב. החברים שלו אלימים. המחנכת לא ראויה. הרצפה עקומה. ואפשר גם ללמד את הילד למצוא את העוצמה הפנימית שלו מתוך עצמו. בתוכו. לדעת שלא פחות חשוב מהסביבה והמניע החיצוני זה האש והמוטיבציה הפנימית. כי ככה מתחיל שינוי אמיתי. והאמת? שזה שהעניין הזה ממש לא קשור רק לילדים אלא גם ובעיקר למבוגרים: לא מכיר הרבה אנשים שטועים ולא מנסים בתור התחלה לגלגל אחריות על כל העולם רק לא עליהם. זה לא הם. זה הסביבה. ככה אנחנו חושבים. ככה אנחנו פועלים. אז אפשר לשפוך אלפי שקלים על הילדים בכל מיני שיעורים פרטיים שיצליחו וישיגו את החומר וזה אחלה. רק נדמה לי שלא פחות חשוב זה לתת להם חכה ומשקפיים ותפיסת עולם שדרכה הם יחוו את החיים שלהם ויבינו שהרבה יותר משפיע מהסביבה שלהם, זו המחשבה שלהם ותפיסת המציאות. ויקטור פרנקל. נתן שרנסקי. הם יחליטו.
