ונהי בעינינו כחגבים

"מעשה אבות סימן לבנים" היא אימרה שמקורה בבראשית רבה. גם הרמב"ן בפירושו לבראשית כתב: "כל מה שאירע לאבות...סימן לבנים".

בימינו אמר יגאל אלון את המשפט האלמותי: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".

פרשת המרגלים, אותה אנו קוראים בשבת הקרובה פר' שלח, מתארת בצורה כמעט מדויקת את אשר אנו חווים ממש בימים אלה.

שנים עשר מטובי המנהיגים והלוחמים של עם ישראל, "כולם אנשים", יוצאים לתור את הארץ בטרם כניסת עם ישראל אליה. עשרה מהם אשר לא מאמינים בעצמם ורואים עצמם כחגבים, חוזרים נטולי כל רוח קרב ואמונה, ואומרים לעם ישראל: "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו". אמירתם זו מפילה את רוח העם עד שחפץ הוא למות במדבר, ומאבד כל רצון לעלות ולרשת את הארץ.

לעומתם, שנים מהם, כלב בן יפונה אשר "רוח אחרת עימו" ויהושע בן נון מתארים את טוב הארץ ואומרים לעם: "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה".

והסוף גם הוא ידוע לנו. עשרת המרגלים מתו בידי שמים כי הוציאו דיבת הארץ רעה, ואילו משה לפני מותו, כבש את עבר הירדן המזרחי מעוג מלך הבשן ומסיחון מלך האמורי ומנחיל אותה לשבטי ראובן, גד ולחצי שבט המנשה.

יהושע בן נון עבר את נהר הירדן, כבש את הערים יריחו והעי, כרת ברית עם הגבעונים, לחם בחמשת המלכים, הביס 31 מלכים ואת יבין מלך חצור והנחיל את עבר הירדן המערבי לשאר שבטי ישראל. כלב בן יפונה הוריש את הענקים וכבש את חברון. דוד המלך השלים את כיבוש הארץ ושלמה המלך הגיע לגבולות המרביים של ארץ ישראל.

ובימינו, בעת בה אנו עומדים בפני אויבים שעומדים עלינו לכלותנו, שוב פוגשים אנו את עשרת המרגלים בדמותם העכשווית שחוזרים ואומרים לנו "לא נוכל לעלות.. כי חזקים הם מאיתנו".

כך כותרת ראשית של אחד מכלי התקשורת הכתובים מצטטת את דברי ראש המל"ל לשעבר איל חולתא האומר כי: "מספר ההרוגים במלחמה מול החיזבאללה יגיע ל - 15,000".

מפקד פיקוד צפון אלוף אורי גורדין, האמון על הגנת הצפון, בברכה למשרתי המילואים של פיקוד צפון כותב: "נמשיך להילחם להיות עם חופשי בארצנו, עד לשינוי מהותי במצב הביטחוני בגבול הצפון ובגבול רצועת עזה, כך שתושבי הצפון והדרום יוכלו לשוב לבתיהם בביטחון ובתחושת ביטחון מלאה".

בני גנץ, יו"ר המחנה הממלכתי שעד לאחרונה ישב בקבינט המלחמה, רמטכ"ל ושר בטחון לשעבר אמר בראיון לערוצי התקשורת: "אני מעדיף הסדר מדיני ..אם נוכל למנוע מלחמה בעזרת לחץ מדיני נעשה את זה".

כך גם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הבטחון יואב גלנט במקום לדבר על הכרעה ומלחמה עד לניצחון ומיגור החיזבאללה, ממשיכים לנהל מו"מ עם החיזבאללה באמצעות עמוס הוכשטיין שליח נשיא ארה"ב, כדי למצוא פתרון מדיני לסכסוך בין ישראל לחיזבאללה.

מוסיף על כולם גם האלוף יצחק בריק, שדעותיו החשובות מושמעות חדשות לבקרים, כי המלחמה מול חיזבאללה בעת הזאת "תגרום להרס מוחלט של גוש דן, מפרץ חיפה, באר שבע וירושלים, הרס של תשתיות ומטרות אסטרטגיות".

שוב ושוב פוגשים אנו בימינו ממש את עשרת המרגלים המודרניים במלוא קלונם האומרים לעם "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו".

ומנגד פוגשים אנו את הלוחמים והמנהיגים אשר רוח בהם. רוח של תעוזה, רוח של אמונה בצדקת דרכנו, רוח האומרת כי יכול נוכל לה ואם לא נמגר את אויבנו ונשמידם עכשיו, אזי בעתיד הקרוב, כשהפצצה האירנית תהיה מוכנה והחיזבאללה יתחמשו עוד ועוד ובנתיים גם נאבד את גורם ההרתעה, יהיה מצבנו חמור שבעתיים.

מה עומד מאחורי אמירתם של אותם מרגלים מודרניים הטוענים שלא נוכל לעלות? האם לא ברור כי אנו עומדים מול אויבים אשר מטרתם המוצהרת היא להשמיד את ישראל והיושבים בתוכה, גברים טף ונשים ביום אחד? האם לא חזינו אותם מממשים את חזונם בעוטף עזה זה לא מכבר? קניית שקט רגעי תמורת אובדן חיים עתידי חמור בהרבה, אינו אלא אחיזת עיניים. בושו והיכלמו מנהיגי ישראל ומפקדי הצבא - מרגלים מודרניים של העת הזאת.

בושו והיכלמו על כך שאפשרתם לאויבנו להגיע ליכולות צבאיות בלתי נתפסות שבו הם גרמו בהווה, ועלולים לגרום בעתיד לאובדן נפשות כה רבות. עוד תתנו על כך את הדין בבית דין של מטה, ובוודאי בבית דין של מעלה.

ועתה, אם אין רוח בכם לומר בקול גדול "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה", פנו את מקומכם ותנו לאחרים, בעלי רוח, שממשיכים את דרכם של כלב בן יפונה ויהושע בן נון להוביל את עם ישראל.

עשרות אלפי המפונים ראויים לחזור לבתיהם לא "בתחושת ביטחון" כפי שכתב מפקד פיקוד הצפון, אלא בביטחון מלא אחרי שנילחם, ננצח, נשמיד ונמגר את האויב ונרתיע אותו דורות קדימה.

עשרות ההרוגים בגבול הצפון, חיילים ואזרחים, ועוד קרוב למאה פצועים חייבים לדעת שקורבנם לא היה לשווא.

הבתים ההרוסים, היערות השרופים ובסיסי צה"ל הפגועים, חייבים להשתקם ולהראות לכל כי חזרנו וירשנו את ארצנו.

איננו רוצים לשמוע קצינים בכירים שחזרו ממילואים באזור הצפון שמתארים רפיסות הנהגתית ופיקודית המונעת פגיעה בבית ספר ובבתי מחבלים בעיתא אלשעב, באל עדיסה ובנאקורה, כשידוע שנמצאים בו רק אנשי חיזבאללה.

איננו רוצים לשמוע קולות בקרב הלוחמים, אלה שמוכנים לחרף את נפשם, פשוטו כמשמעו, למען העם והמולדת, כי עם הנהגה שכזו ומטה כללי שכזה אינם חפצים להילחם ולמסור את נפשם, כשהמטרה אינה ניצחון אלא תחושת ביטחון עד הפעם הבאה.

הבה נשמיע את הקול, עם רוח גדולה, כאז כן עתה "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה".

הכותב יו"ר קרן קהילות ואב ללוחמים ששוב במילואים