לא הרבה פעמים בקריירה זוכה עיתונאי לכתוב טור מעקב שבו הוא יכול לדווח על שינוי דרמטי בסוגיה שביקר באופן חריף בעבר. כל שכן לא בפער של ארבע שנים בלבד.
אבל ככל שמנסים לבחון את הנתונים בשטח ולהצליב אותם עם הקולות האותנטיים ביותר מבפנים, קשה להתעלם מהעובדות: ימ"ר ש"י, היחידה שקנתה לה שם של רודפת מתיישבים וידועה כגורמת להם עוול, עברה שינוי יסודי ועמוק בתפיסת המשימה שלה ובתפקוד בשטח. זה קשור במידה רבה מאוד למפקד שמונה לה לפני כמעט שנה, ולשר לביטחון לאומי שהתעקש על המינוי הזה באופן מיוחד.
אל הנתונים עוד נגיע, אבל עוד לפניהם אפשר לתת סימן מובהק לשינוי, והוא מתקפה חסרת תקדים ובפנים גלויות שבה פתחו אלוף פיקוד המרכז יהודה פוקס והמחלקה היהודית בשב"כ נגד מפקד ימ"ר ש"י, ניצב משנה אבישי מועלם.
מועלם מחזיק בתפקיד פחות משנה, אך יש לו עבר מקצועי עשיר בחקירות כבדות ובאופן ספציפי במחוז ש"י ובימ"ר. מאז שנכנס לתפקיד, והביא עמו גם שינויים רבים, הוא נתון תחת מתקפות ולחצים מפיקוד המרכז והשב"כ. השיא הגיע בשבוע שעבר, כאשר הביקורת של שני הגורמים הללו קיבלה פומבי בכתבה נרחבת של אלישע בן קימון בידיעות אחרונות, כולל הדלפות מישיבות חסויות של מועלם, פוקס וראש השב"כ עם ראש הממשלה. אין לנו כמובן ידיעה ברורה מה מקורותיו של בן קימון, אך האופן הנחרץ והחד־משמעי שבו הוטלה האשמה על מועלם ובמרומז גם על בן גביר אינו מותיר הרבה מקום לספק.
עיקר טענותיהם נגד מועלם נוגע להימנעות מחקירה, כך על פיהם, של מקרי פשיעה יהודית על רקע לאומני. הם הציגו לפני ראש הממשלה שורה של אירועים – התפרעויות בעקבות רצח הנער בנימין אחימאיר הי"ד, שריפת משאיות שנחשדו כמובילות סיוע לעזה, עימותים בדרום הר חברון סביב שטחי מרעה – שבהם כמעט לא היו עצורים והפשעים לא פוענחו. לפי הנתונים שהתפרסמו בידיעות אחרונות, מספר מעצרי החשודים בטרור יהודי במחוז ש"י ירד בכחצי לעומת השנה שעברה. בנוסף לכך, מתוך 15 בקשות של השב"כ לטפל ב"יעדים" יהודיים, המשטרה טיפלה רק בשלוש.
לפי תפיסת העולם של השב"כ ופיקוד המרכז, ששלטה עד לא מכבר גם בימ"ר ש"י, המדד לאכיפה מוצלחת של החוק בתחום הפשיעה הלאומנית היהודית היא מעצרים ו"טיפול ביעדים". כלומר, לא הפקת ראיות, העמדה לדין והרשעה, אלא "להיכנס בהם". להראות לאמריקנים שאנחנו עושים משהו. בימ"ר ש"י הנוכחי, תחת הובלת מועלם, שואפים להציב סטנדרטים קצת יותר מקצועיים.
"אנחנו לא עובדים אצל האמריקנים", אומר לי גורם בכיר בימ"ר ש"י, "אנחנו עובדים לפי סטנדרט מקצועי. זה נכון, השב"כ פנה אלינו כמה פעמים כדי שנעצור יעדים. אבל כשסגן־ניצב מועלם נכנס לתפקיד הוא הגדיר את ימ"ר ש"י מחדש: אם עד היום היינו בסך הכול זרוע ביצועית של השב"כ, זה לא יהיה יותר. פעם הם שלחו לנו איזו פרפרזה (סיכום קצרצר של מידע מודיעיני על יעד – י"ר), וציפו שאנחנו נלך לעצור כי הם אמרו. ומי יתבזה בסוף מול בית המשפט? אנחנו. היום זה כבר לא קיים. רוצים שנעצור? אין בעיה, תעבירו לי את כל החומרים, תראו לי שיש ראיות שמבססות חשד שעשוי להבשיל לכתב אישום, ואנחנו נמצה את הדין עם האיש עד הסוף".
הגורם הבכיר מדגים איך עובדות שיטות ה"טיפול" של השב"כ, שאיתן הוא כבר לא מוכן לשתף פעולה. "תדמיין שעכשיו בקפלן יש אלפי מפגינים, ומתוכם אולי עשרים התעמתו עם שוטרים וביצעו עבירה. בא שב"כ, מוציא איכונים של מי שהיה בקפלן, ואומר לי לעצור את כל מי שהיה בסביבה. זה מתקבל על הדעת של מישהו? ממש לא. אבל זה בדיוק מה שהם עושים. יורדים אזרחים מיצהר להפגין אחרי הרצח של הלל ויגל יניב, הפגנה סופר־לגיטימית אחרי רצף של אירועים קשים מאוד. קומץ מתוכם מבצע עבירות. הם מצפים ממני שאעצור את כל מי שהם מאכנים בסביבה. זה לא מקובל עליי, ולכן אני גם לא עוצר".
גם בנוגע לטענות שהוטחו במועלם בישיבה שתוארה בכתבה של בן קימון, יש בימ"ר ש"י תשובות ברורות. "עבדנו קשה על התיקים האלה. באחד מהם מצאנו שהיורים היו חיילים. מועלם הלך לפוקס ואמר לו: בבקשה, אלה חיילים שלך, אם אתה חושב שהם עברו עבירה ולא ירו מתוך הגנה עצמית – בבקשה תשלח את מצ"ח. לא מסמכותנו לחקור חיילים. אבל פוקס ניסה לגלגל את האחריות בחזרה ולא הצליח לאתר את החיילים".
בימ"ר ש"י לא יכולים לענות על הטענות באופן מלא בשל החיסיון שמוטל על תיקים שבהם החקירה עדיין מתנהלת, אבל מסתפקים באמירה כללית: "בכל שבועיים אנחנו יושבים על התיקים האלה עם פרקליט המדינה והיועצת המשפטית לממשלה. אם פוקס חושב שהם לא יודעים את העבודה ולא מנהלים את החקירות כראוי, שיגיד".
מייבשים את ביצת האמל"ח
התיאור בכתבה שפורסמה בידיעות אחרונות על תפקודה של ימ"ר ש"י כל כך חלקי ומוטה, עד שהדברים קשים ממש לעיכול. מגיע דובר של השב"כ או של פיקוד המרכז, מוליך את הכתב יד ביד, ומצלם לו תמונה קטועה, חלקית לחלוטין ובסופו של דבר מביכה. "אחרי שבשנת 2022 נעצרו 180 חשודים בטרור יהודי, ב־2023 המספר נחתך בכשליש וירד ל־129 מעצרים", נכתב בכתבה. "בחמשת החודשים הראשונים של 2024 נעצרו רק 42 חשודים. בקצב הזה, מגמת הירידה התלולה באכיפת טרור יהודי תסתיים בכ־100 מעצרים השנה". הכתב מכנה את המגמה הזאת, בצדק לפי תפיסתו החלקית, כאוזלת יד.
אך מהי התמונה הגדולה? ימ"ר ש"י יצרה במשך שנים רבות הטיה מופרעת של משאבים ותשומת לב לכיוון מחלק הפשיעה הלאומנית שלה, ועל הצד היהודי שלו בלבד. את הנתונים האלה חשפנו כבר בעבר: היחידה המרכזית של יהודה ושומרון, זו שאמונה על חקר הפשיעה החמורה במחוז ומתוקצבת בכ־60 מיליון שקלים מדי שנה, מקדישה שני שלישים מהתקנים שלה לפשיעה לאומנית יהודית. לפי הנתונים שהבאנו אז, מחצית מהתיקים שמנהלת היחידה הם תיקים של "הפרת הוראה חוקית", בדרך כלל הפרת צו הרחקה או מעצר בית, עבירות שבשום יקום אינן עונות להגדרה "פשיעה חמורה". מספר התיקים שנוהלו בשנים שקדמו לכהונת השר בן גביר נגד פשיעה לאומנית ערבית נע בין 0 ל־5 תיקים בשנה, לעומת יותר מ־100 תיקים נגד יהודים. ימ"ר ש"י לא ראתה זאת כתפקידה בכלל.
וכשהמשאבים מופנים בצורה חסרת פרופורציות לעבירות זוטות של נערי גבעות ו"מעצרים" על פי דרישת השב"כ, כמעט מוכרח שהאכיפה בעבירות החמורות באמת תוזנח. על פי הנתונים שפרסמנו אז, במהלך השנים 2019-2016 ניהלה ימ"ר ש"י אפס תיקים בנושא של פשיעה חקלאית, הגם שהיא השתוללה בזמנו ביו"ש. גם במשימה העיקרית והלאומית שלו – מניעת זליגת אמל"ח לארגוני פשיעה וטרור – הימ"ר נכשל כישלון קולוסאלי. לא רק שדוח מבקר המדינה הטיח ביחידה ביקורת חריפה, אלא שגם הנתונים היבשים סיפרו את המחדל – רק 16 תיקי אמל"ח בשנת 2016, וגם כשהמגמה שופרה ב־2018 זה הגיע עד 54. רחוק מאוד מהדרוש בסוגיה קריטית כזאת.
מועלם החליט שהוא משנה את סדרי העדיפויות ושם את משימת ההגנה על ביטחון התושבים וביטחון מדינת ישראל כולה בראש מעייניו.
נושא כמו גניבות רכב, שפוגע קשות באזרחים גם בתוך הקו הירוק, זכה לטיפול אחרי שנים של אוזלת יד. מתחילת השנה הנוכחית, קרי שבעה חודשים בלבד, הצליחו בימ"ר ש"י לשים יד על 240 רכבים גנובים, לעצור 38 דמויות מפתח שמובילות חוליות גניבה סדרתיות, ולהגיש 50 כתבי אישום נגד גנבי רכב. נציין שימ"ר ש"י מתוקף הגדרתה עוסקת רק במחוללי פשיעה מרכזיים ולא בכל אירוע של גניבת רכב.
אולי המהפכה הגדולה ביותר של הימ"ר היא בתחום האמל"ח. במקום לנסות לייבש את הביצה בתוך הכפרים, פעילות שקשה מאוד לגוף שאינו מחזיק יכולות צבאיות וכוח אש גדול, מועלם החליט לשים את הדגש על בלימת מקור התופעה – הברחות מגבול ירדן. הגבול הפרוץ, יחד עם השמירה הלקויה שהייתה כל השנים במעבר אלנבי, הפכו את גבול ירדן למרכז תעבורת נשק ליו"ש, ומשם לארגוני פשיעה וטרור. מועלם, בשיתוף פעולה עם צה"ל, השב"כ ויחידת מג"ן, התחיל בהפעלת אמצעי מודיעין טכנולוגיים ואנושיים, והתוצאות בהתאם. בשנים 2024-2023 סוכלו 21 הברחות, שבמסגרתן נתפסו 563 פריטי אמל"ח, כולל אקדחים, נשקים ארוכים, מטענים וחלקי נשק. 25 מבריחים שנתפסו בזמן אמת נעצרו, 11 מתוכם עצורים עד תום ההליכים.
וגם תחום הפשיעה הלאומנית חווה מהפכה. אירועים כמו זריקות אבנים ובקת"בים על צירים היו תמיד הילד היתום של המערכת, אך הסיוט הגדול של האזרח ביו"ש. בצבא עוסקים במניעה, אך באופן טבעי אי אפשר להיות בכל מקום כל הזמן והאיום מוחשי. השב"כ, מצידו, עוסק רק בטרור ממוסד ובחוליות ירי, ואינו מטריח את עצמו לעצור ולהפליל זורקי אבנים ובקת"בים. עד כהונת בן גביר ומועלם, ימ"ר ש"י שימשה כאמור זרוע ביצועית של השב"כ, ולפיכך לא עסקה בכך גם היא. תיזכרו בנתונים שהבאנו קודם. מועלם, ברוח השר, שינה את התפיסה המבצעית.
"מבחינתנו, אבן או בקת"ב על אישה שנוסעת בכביש זה כמו רימון רסס", אומר גורם בכיר בימ"ר ש"י. "מספיק שנהג נפגע, רכב מתהפך, משפחה נפגעת חס וחלילה. לכן המדיניות שלנו, ברוח המדיניות של מפקד המחוז והשר לביטחון לאומי, היא להגיע לכל זורקי האבנים, לחקור ולסיים עם כתבי אישום". ביחידה מצביעים על ירידה דרסטית בשיעור הפח"ע העממי השנה בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה שעברה: 1,120 אירועי פח"ע בחצי הראשון של 2024 לעומת 2,120 במחצית הראשונה של השנה שעברה.
המספרים לא משקרים. לעומת שלושת תיקים שניהל ימ"ר ש"י בסוף העשור הקודם, בשנת 2023 עצרו ביחידה המרכזית 530 זורקי אבנים ובקת"בים, והגישו 150 כתבי אישום. גם השנה המגמה נמשכת, עם 242 עצורים ו־147 כתבי אישום. התאמה מושלמת בין היקף הטרור למספר המעצרים בין הצד היהודי לערבי עדיין רחוקה מן העין, אבל שיפור ניכר של המגמה בהחלט נראה כאן.
מועלם הבין גם את פוטנציאל הנזק וההסלמה שמביאים איתם פעילי שמאל מתסיסים מהארץ ומחו"ל, והחל להפעיל את הימ"ר גם נגדם. "עד היום גירשנו חמישה פעילי שמאל זרים שהתסיסו וסייעו לארגוני טרור", מספר גורם בימ"ר, "הקמנו גם צוות מתכלל יחד עם השב"כ ומשרדי ממשלה, ואנחנו דואגים לטפל בפעילות מתסיסה כזאת מהארץ ומחו"ל. אני באמת שואל על הגישה של אלוף הפיקוד: כשיש לך גורם מתסיס שהוא נער גבעות אתה יודע לשלוף צווים מנהליים בקלות. למה כשיש לנו גורמים מתסיסים משמאל, שאנחנו יודעים ומכירים, אתה לא מוציא נגדם אפילו צו אחד?". יצוין כי בצירוף מקרים מעניין, ביום שלישי – לאחר שנאמרו לי השורות הקודמות - חתם האלוף על צו הרחקה ראשון מסוגו נגד פעיל השמאל הקיצוני גיא הירשפלד.
לא עושים הנחות לשום צד
פוקס והשב"כ נהנו לרמוז בכתבה לא פעם שהיד המכוונת של בן גביר היא שאשמה בכול. "בלשכת השר בן גביר פשוט פיתחו שיטה לעקוף מפקדים במשטרה", צוטט שם גורם ביטחוני. "הם יודעים לדבר ישירות, בלי היררכיה, בלי מניירות של לשכות. אתה מבין שיש רוח אחרת במשטרה, וזו רוחו של השר שמרחפת מעל הארגון. שוטרים עושים את מה שמצופה מהם: לנהל חקירות בהתאם לרוח השר".
מלבד העובדה שריחוף של רוח השר בארגון שעליו הוא אמון הוא לב ליבה של הדמוקרטיה, ויש לברך על המגמה הזאת, גורמים בימ"ר ש"י טוענים שהדיבורים על התערבות ישירה שקריים. "אנחנו לא עושים הנחות לשום צד, יהודי או ערבי, רק חוקרים במקצועיות", אומר גורם בכיר בימ"ר ש"י. "ואני אגיד לך יותר מזה: גם השר אמר לנו במפורש בישיבה שהייתה אחרי 7 באוקטובר: אני רוצה שתטפלו בפורעי חוק מכל צד. בסופו של דבר אנחנו לא נותנים הסברים לשר, אלא עושים מה שאנחנו מאמינים בו".
כשאותו גורם שמע את ההאשמות בכתבה בידיעות, הוא הופתע מפני שדווקא אצל קודמו של השר בן גביר דוקטרינת "רוחו של השר" עבדה בצורה חזקה הרבה יותר. "כשעֹמר בר־לב היה השר לביטחון פנים, הוא היה מקפיץ אותנו על כל עץ זית של ערבים שנעקר, דורש שנחקור, ואנחנו היינו צריכים לתת הסברים".
לפי גורמים בלשכת השר, העוינות של פוקס והשב"כ לסגן־ניצב אבישי מועלם אינה פרי פעולותיו והחלטותיו בתפקיד, אלא הופגנו בבוטות עוד קודם למינוי. אותם גורמים מספרים שלאחר שהונחו ההמלצות על מינוי סגן־ניצב מועלם לתפקיד על שולחנו של השר, השתכנע בן גביר והחליט לקדם את המינוי. או אז הגיעו אליו שמועות שפוקס מתנגד בתוקף למינוי, ולאחר מכן המפכ"ל בכבודו ובעצמו הגיע כדי לומר שזה לא בא בחשבון בגלל אי האמון מול האלוף. בן גביר, שהבין במה דברים אמורים, החליט להתעקש. הוא הודיע למפכ"ל שמינויו של מועלם כרוך בכל מינוי אחר שרוצה שבתאי במשטרה, קרי – אם מועלם לא מתמנה, אין שום מינוי במשטרה. האיום עבד בתוך שעות ספורות.
לסיכומו של עניין, כשהמבט מתרחב לכלל העבודה של ימ"ר ש"י, התמונה המתקבלת מאוזנת ואפילו אין בה די. כשלוקחים את אותם 60 מיליון שקלים, את אותם 120 תקנים שיש לארגון, ומחלקים אותם לפי צורכי הביטחון האמיתיים של תושבי יו"ש ואזרחי ישראל כולה, השאלה מדוע נעצרו פחות 50 יהודים שריססו גרפיטי או הפרו צו שטח צבאי סגור הופכת למגוחכת. למרוד בקונספציה של פוקס והשב"כ זו לא "אוזלת יד", אלא גאולה מאוחרת מהבטלה אל העשייה הציונית האמיתית.
לתקן את העולם מלמעלה
ביום שלישי בבוקר הגיעה אלינו הבשורה המרה: רב־סרן אייל אבניאון נפל בקרב במסדרון נצרים.
אייל הגיע אלינו לפלוגה ב־7 באוקטובר. הוא היה משובץ לקורס, קצין צעיר בדרגת סגן, וכששמע את החדשות חיפש לאן לרוץ ולהילחם. אז הוא מצא אותנו. את רוב השירות עשה ביחידה מיוחדת בחיל המודיעין, אבל בסוף רצה לצאת לקורס קצינים ולהיות מפקד בצבא הגדול. את השירות הסדיר סיים בנח"ל.
מיד כשהגיע לפלוגה נשבינו כולנו בקסמו. הימים היו ימי פחד מצמית, בכל יום חשבנו שתרד פקודת ההתקפה לתוך שטח לבנון, והנוכחות של אדם כמוהו השרתה עלינו ביטחון מיוחד. הוא אומנם צעיר מאיתנו בהרבה, אך קור הרוח, החיוך והמקצועיות שלו השרו עלינו ביטחון בידיעה שאחרי קצין כזה אפשר להסתער.
הימים שחלפו והמתח שירד גילו לנו גם את האישיות המיוחדת שמסתתרת מאחורי הקצין המוכשר. במעט הזמן שהיה לנו יחד זכיתי לצלול איתו לשיחות עמוקות ומלמדות. אני זוכר את הערב בקיבוץ איילת השחר, בחדר האוכל, שבו אייל סיפר לי על המפגש שלו עם חבר'ה דתיים בצבא. כתושב הוד השרון, לא יצא לו להיקשר בשנים המוקדמות בחברים דתיים. בצבא, לעומת זאת, הם היו סביבו בכל מקום. אייל התרשם עמוקות מעולם הערכים שלהם ומהמצוינות שהציגו בצבא, והחליט שאחרי השחרור יבלה תקופה במכינת בני דוד בעֵלי כדי להכיר את עולם הערכים שממנו באו.
לא היו לו תוכניות לחזרה בתשובה או התחזקות. הוא שם זאת על השולחן. אבל כן הייתה לו עין טובה נדירה, שבעזרתה הצליח להבחין ביתרונות של השונה ממנו ולהשתדל ללמוד אותם ולהפיק לקח לעצמו. וגם פתיחות גדולה, של אדם שנינוח בינו ובין עצמו ומתוך כך נינוח גם לשמע דבריו של האחר.
הוא דיבר בכאב על המחלוקות בעם. על כמה היינו יכולים לעשות פה טוב יותר אם היינו שמים את הדגש על הערכים המשותפים. על החלום שלו להקים תנועה שתקדם את תפיסת העולם שלו. הוא היה ילד בן 25 שהאמין בכל ליבו בתיקון עולם.
אבל אז החטיבה רצתה שיצא לקורס מ"פים. וכשסיים, הועבר לפקד על פלוגת חרמ"ש אחרת. וביום שלישי, מטען שהטמינו לו מחבלים ארורים שהחרבת עולם היא משאת נפשם, הכריע אותו. ואייל כבר לא ייסע לתקופת היכרות בעלי, ולא יחבר את חלקי העם, ולא יילחם על תיקון עולם. ולנו עצוב מאוד. לכל הפלוגה. כי בזמן הקצר שהכרנו אותו הספקנו להתאהב בו, בנשמה הזכה והמיוחדת שלו.
נוח בשלום על משכבך אייל, ותתקן מה שאפשר מלמעלה.
לתגובות: [email protected]
***