העיתונאי קלמן ליבסקינד תוקף בחריפות את ערוצי התקשורת השונים וטוען כי הם מאפשרים הסתה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו.
בטור שהוא כותב תחת הכותרת 'כך ייראו אולפני הטלוויזיה שלנו ביום שבו חלילה יירצח נתניהו' בעיתון מעריב מציין ליבסקינד כי "השתיקה שבה מתקבל פה מסע ההסתה המטורף נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו - מסע הסתה שמתנהל על רקע עצימת עיניים מצדה של העיתונות, על רקע התעלמות מצדה של האופוזיציה, על רקע אדישות מצדה של היועצת המשפטית לממשלה ועל רקע יציאה עמומה ידי חובה מצדו של נשיא המדינה – מחרישת אוזניים".
הוא מוסיף "מיסיתי לדמיין השבוע מה היה קורה לו חס וחלילה היה נרצח שוב ראש ממשלה. האם היינו רואים שוב את האולפנים מזכירים, ממש כמו אז, את ההסתה שקדמה? האם היינו שומעים שוב מגישים ופרשנים מטיחים האשמות במי שקרא לו "בוגד"? במי שהשווה אותו להיטלר? במי שאמר שהסוף שלו יהיה כמו של מארי אנטואנט ושל לואי ה־16? במי שאיים עליו בחבל תלייה? ספוילר: לא. תחת כל אלה יימלאו האולפנים במי שיסבירו לנו שהוא האשם. כן, גם במותו שלו הוא יהיה אשם. הכתובת "מגיע לו" תרחף מעל המיקרופונים. שהרי אתה לא יכול לדבר במהדורת החדשות על ההסתה שקדמה לרצח ראש הממשלה, כשלא סיפרת קודם לכן שהסתה כזו אכן קיימת".
ליבסקינד מוצא הבדלים משמעותיים בין ההסתה שקדמה לרצח רבין ובין המצב כיום. "ההבדל הגדול בין ההסתה של היום להסתה שקדמה לרצח רבין, לא טמון בסוג ההתבטאויות אלא בזהות המתבטאים. אם בימי רבין כמעט כל ההסתה באה מכיוונם של אנשים בלי שם משולי המחנה, מקיצונים שלא הייתה להם השפעה על איש ושספק אם למישהו הייתה השפעה עליהם, אצל נתניהו מדובר בקרם דה לה קרם. בעיתונאים, באנשי רוח, במרצים באקדמיה, בגיבורי תרבות. והם עומדים על הבמות, נוכח ההמון, אל מול המצלמות, ומסיתים, והקהל שלהם מוחא להם כפיים בהתלהבות. דמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מותר. הוא הותר בכיכרות, הוא הותר בהפגנות, הוא הותר בעיתונים. ועוזי פוגלמן שותק. וגלי בהרב מיארה שותקת. ובני גנץ שותק. ויאיר לפיד שותק. וכלי התקשורת שותקים. אין איש שאכפת לו. אין איש שמזיז לו. זו השורה התחתונה. והיא מסוכנת. לא לבנימין נתניהו. לכולנו".