עד לפני זמן לא רב, היה תפקיד שגריר ישראל באו"ם מזוהה בעיקר עם שפה מליצית, רקע אקדמי או ניסיון לפתור פלונטר פנים פוליטי בישראל, כזה היה מינויים של אבא אבן, חיים הרצוג, דורי גולד או גבריאלה שלו.
מי ששינה את המשוואה, על רקע הבנתו את הזירה הבינלאומית המתפתחת ואת המשמעות העדכנית של המוסד הארכאי הלוקה בעודף אנטישמיות, היה ראש הממשלה בנימין נתניהו.
נתניהו, בעצמו שגריר לשעבר באו"ם, הפנים את הלקח מתקופת כהונתו שם – החשיבות הרבה שיש להקצות דווקא ליכולת לתמרן פוליטית בין קבוצות אינטרס, לייצר קשרים בין-אישיים יעילים ולתפור 'דילים', או להחזיק ערוצים פתוחים כדי לקבל 'מודיעין' דיפלומטי בזמן אמת, הרבה יותר מאשר לשאת נאומים נבובים או לייצר סצנות חד פעמיות שכוחן יפה לכותרת חולפת.
מינויו החוזר של דני דנון, לראשונה אי פעם, לתפקיד בו רשם הישגי שיא בכהונתו הראשונה, מצביע בדיוק על היעד הזה. דנון, פוליטיקאי ממולח ואיש של אנשים, הוכיח את יכולותיו כשחזר ארצה אחרי 5 שנים מעבר לאוקיינוס, ודילג בקלילות למקום בצמרת הליכוד בפריימריז קשוח. לאמור, האיש שימר את יכולותיו הפוליטיות ואת כישוריו החדים לניצול הזדמנויות. ביבי זיהה, הפנים, והפקיד שוב את דנון על התיק הרגיש, ובתקופה שעשויה להיות מכרעת במיוחד.
לדנון מחכה אתגר ראשון ומורכב במיוחד כבר עם הגעתו לניו יורק, שם יידרש מיידית להכין את הרקע הבינלאומי לנאומו של נתניהו בפני שני בתי הקונגרס, ולהיערך לאפשרות של מלחמה בצפון, כולל שורה של אתגרים בין-לאומיים שהיא צפויה להביא על ישראל. על כל זה הוא יצטרך להתמודד עם ממשל דמוקרטי עוין למחצה בשלהי כהונתו של הנשיא ביידן, ולהימנע מהפתעות בדמות הצעות החלטה מפוקפקות במועצת הביטחון, מהסוג שרוסיה או סין עשויות להעלות כדי להביך את האמריקנים.
בקדנציה הראשונה הצליח דנון לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהפוך לנציג הישראלי הראשון שמכהן בראשות אחת מששת הועדות הנחשבות באו"ם, ועדת המשפט. את הקשרים שטווה בזמנו הוא ניצל גם בחודשים האחרונים, כשאירח במהלך מבצע 'חרבות ברזל' את ידידתו משכבר, ניקי היילי, לביקור תמיכה חריף וחד משמעי בישראל, ביקור שהיה אחד הטריגרים להצפה החוזרת ונשנית של התמיכה בישראל ובהשמדת חמאס במערכת הבחירות לנשיאות.
בקדנציה הנוכחית, מצפה לו רשימה ארוכה של אתגרים בתקופה שהיא אחת הרגישות ביותר לעם היהודי ולמדינת ישראל. במליאת העצרת הקרובה הוא צפוי לארח שוב את ראש הממשלה, לנאום ראשון של מנהיג ישראלי באו"ם מאז השביעי לעשירי, והזדמנות בלתי חוזרת לסמן שוב את ציר הרשע האיראני ולהסיט את האש מהעיסוק האובססיבי ב'פשעיה' של ישראל.
נשאר רק לקוות שגם בסיבוב הנוכחי יצליח נציגינו באו"ם להפתיע לטובה, לשבור שוב את תקרת הזכוכית ולהוכיח שגם בסביבה עוינת ובתנאים כמעט בלתי אפשריים, ניתן לייצר הישגים בלתי נשכחים, אם רק יודעים לעשות את העבודה. הצלחתו – הצלחתנו.