מעצר לוחמים בשעת מלחמה - הסערה והשאלות הפתוחות

העובדות:

ביום שלישי, 2 ביולי 2024, נעצרו שני לוחמי צה"ל משוחררים בחשד ל"רצח מחבל נוחבה" כשיצאו להגן על יישובים במהלך טבח ה-7 באוקטובר.

על פי החשד, הלוחמים נשאו נשק שלקחו מלוחמים שנפלו בקרבות. במהלך הלחימה השניים נתקלו במחבל וירו בו. לטענת הפרקליטות המחבל הועבר חי לידי כוחות הביטחון ורק בהמשך נקבע מותו.[1]

רק שמאז אנשי הפרקליטות החלו להבין את הטעות הנוראית שהם עשו, והחלו לנסות לרדת מן העץ לאט ובהתמדה. זה התחיל עם שחרור החשודים לביתם בהחלטת בית המשפט בתל אביב, ונמשך בהוצאת הבהרה מטעם הפרקליטות כי לוחמים יואשמו ככל הנראה "רק בביזת אמל"ח" ולא ברצח.

בימים שלאחר מכן החלה להתגבש תנועת מחאה ספונטנית כנגד החלטת הפרקליטות, שכללה הפגנות תמיכה בלוחמים המשוחררים והפגנות זעם מול משרדי ונציגי הפרקליטות (בין היתר בהובלת תנועת "אם תרצו").

הסערה:

האירוע עורר תרעומת בציבור הישראלית והתניע מחדש את "השמדת הערך" של הפרקליטות אחרי כמה חודשי חסד מאז פתיחת המלחמה. במקום לנצל את המצב המלחמה ששורר כבר 9 חודשים, ולהראות לציבור הישראלי כיצד מערכת המשפט מגנה ומגבה את לוחמי צה"ל, כפי שאנשיה הבטיחו לאורך עשרות שנים – בחרו בפרקליטות להתנכל באופן לא מובן לשני חיילים משוחררים שיצאו לחזית בגבורה כדי להגן על תושבי הדרום, תוך שהם מחרפים את נפשם מבלי שיקראו להם ומבלי שחויבו בכך.

נדמה כי פרקליט המדינה עמית איסמן, שעמד מאחורי ההחלטה להעמיד את השניים לדין[2] הבין את גודל השערורייה שנוצרה והחליט להוציא הבהרות בנושא. למעשה, ההחלטה של הפרקליט הייתה כל-כך חסר אחריות וכל-כך תמוה, עד שאפילו השופט שדן בעניינם של השניים תמה על ההחלטה לעצור את השניים, ושחרר אותם לביתם זועמים ומושפלים.

בינתיים מוסדות מערכת המשפט הצליחו להגדיש את הסאה פעם נוספת ולגרום לתחושות קשות בקרב הציבור הישראל שלאו הכי נמצא בימים לא פשוטים. היתרון היחיד שעשוי לצמוח מהאירוע הזה הוא ההבנה כי כל ההבטחות הגדולות של אנשי מערכת המשפט על היותם ה"שכפ"ץ של צה"ל" שוות כקליפת השום. עד למצב אבסורדי בו מערכת המשפט תוקפת בעצמה את החיילים שמגנים עליה.

השאלות הפתוחות:

כעת רק נשאלת האלה מי מרוויח מהמצב הנוכחי? מדוע שיחליט פרקליט המדינה להעמיד לדין שני חיילים משוחררים שיצאו לקרבות במתקפת הפתע של ה7 באוקטובר? האם יתכן כי אדם בעל שיעור קומה כשלו, לא יהיה מודע להשלכות החריפות של המעשה זה? ואם היה מודע להשלכות אלו, מדוע נקט בהחלטה זו בכל זאת?

התשובות עשויות להיות מטרידות ביותר: האם יש בכך כניעה ללחץ שמופעל ע"י מוסדות בינלאומיים נגד ישראל? או אולי ניסיון למצוא חן בעיניי קולגות משפטיות מעבר לים? במהלך החודשים האחרונים נחשפנו כולנו למסכת הלחצים הבינלאומית שנוחתת על אישים בכירים בישראל, על רקע המלחמה.[3] יתכן מאד כי הניסיון למצוא "שעיר לעזאזל" נובע מהרצון למצוא חן בעיניי מפעילי הלחצים הללו, כפרטים או כמוסדות, או לכל הפחות להימלט מסנקציות בינלאומיות. באין הוכחות חותכות, נוכל רק לשער את התשובה לשאלות שעלו כאן. אבל דבר אחד בטוח לגמרי: המעשה הזה אינו משרת את האינטרס הישראלי.

הכותב הוא סגן יו"ר תנועת אם תרצו, רס"ן במילואים בחיל הים