גליה חושן, אמה של הדר הי"ד שנרצחה במסיבת הנובה בשבעה באוקטובר, נשאה דברים תקיפים בפתח ישיבת ועדת החוקה של הכנסת שעסקה במתן יצוג משפטי למחבלי הנוחבה האכזריים מהשבעה באוקטובר.

בראיון לערוץ 7 היא מספרת על תחושותיה הקשות לנוכח התנהלות מערכת המשפט מאז הטבח. "הבת שלי נרצחה בגלל מחדל ואני מרגישה שמה שקורה מסביב מאז הוא שכאילו רוצחים אותה שוב. מתקבלות כאן החלטות של הפרקליטה הצבאית הראשית ושל היועמ"שית ושל הבג"ץ, החלטות בעד מחבלי הנוח'בה, בעד האויבים שלנו ונגדנו, נגד העם שלנו", אומרת חושן.

בהקשר זה מזכירה חושן את הדיונים המשפטיים סביב הויטמינים שצורכים מחבלי הנוח'בה הכלואים בידי ישראל, בעוד מצב החטופים ידוע, כך גם מעצרם וחקירתם של אזרחים וחיילים שיצאו להילחם ולהגן בגופם על אזרחים, "הבת שלי נרצחה ואף אחד לא הציל אותה. את מי שכן יצאו להציל אותם עוצרים?" היא שואלת.

"להגיד שחייל רצח מחבל נוח'בה? איך אפשר להגיד את צירוף המילים הזה? זה מוסר מעוות, ועכשיו הדבר החדש והוא ההוראה של בג"ץ לממן סנגוריה למחבלי הנוח'בה, כלומר שאני, משלמת המיסים, צריכה למממן סנגור למחבלי הנוח'בה. הבת שלי נרצחה, הנרצח מממן את הרוצח. איפה נשמע דבר כזה? באיזה עולם מעוות אנחנו חיים?".

חברי הכנסת שנכחו בדיון בועדה אינם משיבים לטענותיה ודבריה, שכן זהו הנוהל, שמיעה שקטה של דבר משפחות החטופים או הנרצחים והנופלים ופנייה להמשך סדר היום בדיוי הוועדה. "הם לא מתייחסים לדברים שלנו, הם לא משיבים לנו. הם רק מקשיבים לנו ואנחנו לא נפסיק", היא אומרת ומוסיפה: "אני מפורקת אבל אני מכריחה את עצמי לקום ולהשמיע את הדברים. אי אפשר לעבור לסדר היום".

עוד היא מזכירה כי תשעה חודשים מאז פרוץ המלחמה, תשעה חודשים מאז בוצע טבח השבעה באוקטובר ועדיין לא נשפט ולו מחבל נוח'בה אחדד, בעוד לוחם שיצא להגן ולהילחם נעצר ונחקר. "אני לא מבינה את ההתנהלות הזו".

בתקופה זו, אומרת גליה חושן "הכאב רק מחמיר, הזעזוע רק מעמיק. הדר הלכה למסיבה, בחרה בת 28, ילדה של אור ושמחה, אופטימיות ולב ענק, בכל מקום שאליו נכנסה מילאה אותו באור עם הצחוק הגדול שלה, תמיד אמרה שהכול טוב וגם ברע צריך למצוא את הטוב, היו לה חלומות שחלקם היא הגשימה. לצערי היא לא תגשים את החלום להיות כלה ולהביא ילדים לעולם וזה מייסר. היא הייתה שמחה למרות הכול, גם כשהיו לה קשיים, והאור הזה כבה וקשה לנו בחושך. צריך ללמוד לחיות עם זה ואני לא יודעת איך עושים את זה, אבל אנחנו קמים והחיים חזקים".

"אנחנו לא מעריכים מה היא הייתה אומרת לנו. היא אמרה את הדברים בחייה. היא אמרה לנו תיהנו, תשמחו, תנצלו כל רגע וכל רגע הוא הטוב ביותר בעולם, אף אחד לא יודע מה יהיה מחר. הסטאטוס שלה היה 'תנצלו כל רגע כי מי יודע מה יהיה'. היא תמיד אמרה לי ליהנות ולהגשים חלומות, היא תמיד רצתה שכולם יהיו שמחים, לא יכלה לראות אנשים עצובים. גם לשתות כוס קפה פשוט עשה אותה מאושרת כי את כל מה שהיא עשתה בכל רגע היא עשתה במאה אחוז. קשה ליישם צוואה כזו".

לשאלתנו מה מחזק אותה עצמה בימים קשים שכאלה, משיבה גליה: "מחזק אותי לראות עוד ועוד מהעם שלנו שמה שחשוב להם זה החיילים, האמונה בצדקת הדרך, שאנחנו נלחמים למען הניצחון והשמדת האויב והרוע. אין נחמה, אף אחד לא יוכל לנחם אותי ולהחזיר לי את הבת שלי, אבל הידיעה שהקרבן לא היה לשווא, שמעכשיו יהיה כאן משהו אחר, שתשתנה הקונספציה ב-180 מעלות, שהפעם ינסו עד הסוף ולא יתנו לאף אחד שם להרים ראש, זה מה שנותן משמעות לקרבן הבלתי נתפס הזה", היא אומרת ומדגישה כי לא מדובר רק בבתה שלה, אלא ב-1400 נרצחים והרוגים.

"טבח כזה, פוגרום במדינה העצמאית שהוקמה כדי שנוכל לומר 'לא עוד' וזה כן קרה, אמור לזעזע ולהביא לשינוי, ואנחנו נילחם על השינוי הזה", היא אומרת ומציין כי שני בניה לוחמים ולחמו בעזה ובצפון. בנה שבגזרת עזה ניצל בנס במהלך הקרבות וכשהיא פנתה אליו וביקשה שישקול אם נכון לו להמשיך וללחום, השיב לה שלא תבקש זאת ממנו כלל, הטבח והטרגדיה אינם עניין פרטי אלא עניין לאומי וכעת "צריך להשמיד את הרוע. בשביל זה הייתי בצבא, לכך אומנתי, על כך חונכתי וזה מה שאני רוצה לעשות".