חשבון נפש הוא ערך עליון ביהדות, כבר לימדנו הרמח"ל במסילת ישרים, שזהו הפתח לשינוי והתקדמות, על כן יאמרו המושלים בואו חשבון, אלו המושלים ביצרם, ומנתבים את ארחות חייהם מתוך תחקיר פנימי, פשפוש ומשמוש איך להתרחק מהרע ואיך לשכלל את הטוב.
צה"ל אימץ תובנה זו וכל מבצע מתוחקר היטב לפרטי פרטים וללא משוא פנים.
תחקיר בארי הוא תחקיר חשוב, מגלה ליקויים רבים, בהגעה ליעד, בחתירה למגע, בדאגה לאזרחים.
אך גם את התחקיר יש לחקור, כבר ביקרו רבים את ההתעלמות מהאחריות של הדרגים הגבוהים.. ואיך מגלגלים את האשמה לש.ג שדווקא מסרו נפש ורצו אל התופת.
אחת התופעות של עקבתא דמשיחא היא שהאמת נעדרת, שיש המון פרטים שמסתירים את התמונה השלימה, תרבות של הסחת הדעת מהאמת.
אולי העיקר חסר מהספר? אולי סיבת הכשלון הוא לא רק בחוסר ההתייחסות להתראות, לא רק בהתעלמות מדברי התצפיתניות, לא רק בגלל לקיחת הנשקים מכיתות הכוננות, ולא רק בשל החלטות שגויות של מפקד מטכ"ל או שלדג...לא.
אולי פשוט כמו דברי הנביאים בתקופת שפוט השופטים, שכאשר עשו ישראל הרע בעיני ה' נתנו "..ביד שוסים וישוסו אותם, וימכרם ביד איביהם מסביב ולא יכלו עוד לעמד לפני אויבהם"(שופטים ב יד)
אולי הבעיה לא היתה בהתראות ולא בחימושים, אלא ברוח ובמעשים..
היכן היתה החברה הישראלית לפני שמחת תורה? מה קרה לעמינו מאז אוסלו? הצבא צועד על תורתו ועל אמונתו ועל ציונותו, וכל אלה הוחלפו בקרנות זרות, שניסו לחנך את הצבא האהוב שלנו מחדש.
איך ננצח כשאת הרוח הציונית החליפו זכויות אדם? איך ננצח כשטשטשו את החברה הישראלית לדעת, בהחלטות בג"צ ופסיכולוגיית המונים בתקשורת שמאל שקראה לעצמה ישראלית.
איך ננצח אם ההתלהבות הציונית הוחלפה באובייקטיביות קרה? בצאתנו ממצרים ערכנו מלחמה וה' שמה בבארי רחק ממנו והנה איננו...
ואולי המסקנה מהתחקיר כמו אז בימי שפוט השופטים לזעוק אל ה' שיקים לנו מושיע ויושיענו.
