נושא עסקת החטופים חזר לכותרות, והשיח הציבורי סוער. רבים סבורים כי הוויכוח העיקרי עוסק בשאלה אם לסיים את המלחמה או להמשיך בלחימה. ואולם למעשה זהו רק חלק מהסיפור. סיום המלחמה לפני השגת כל המטרות, מהווה בעיה חמורה וסכנה קיומית, אך זו אינה הבעיה היחידה. העסקה המוצעת טומנת בחובה בעיות נוספות. אחת מהן היא החזרת תושבי צפון הרצועה בשלב הראשון. במהלך כזה יהיה משום ויתור על מנוף לחץ חיוני והפקרת יתר החטופים בשבי. כל ויתור בלתי מושכל עלול לפגוע ביכולתנו להחזיר את כל החטופים בשלום ובביטחון.
נוסף לכך, שחרור מחבלים כבדים, כולל כאלו שלקחו חלק בטבח שמחת תורה, הוא צעד חסר אחריות שעלול לעודד טרור נוסף. בשחרור מחבלים אלו יש סיכון ביטחוני מהותי, והוא יעביר מסר של חולשה ויעודד פעולות טרור נוספות. עסקה שכוללת שחרור מחבלים כבדים עלולה לעורר גל של חטיפות ופעולות טרור בעתיד, ולפגוע בביטחונם של אזרחי ישראל.
סיום המלחמה ונסיגה מצפון הרצועה לפני השגת כל המטרות, ובראשן חיסול חמאס ככוח צבאי ושלטוני, יהווה סכנה חמורה. השארת חמאס בעמדת כוח תחזק את הארגון ותאפשר לו לבנות את עצמו מחדש, לאיים שוב על ישראל ולהמשיך במעשיו הטרוריסטיים.
אנו עומדים בצומת דרכים היסטורי, וההחלטות שיתקבלו כעת ישפיעו לא רק על המצב הביטחוני הנוכחי, אלא גם על העתיד הקרוב והרחוק של מדינת ישראל. אנו ברגע מכריע עם שני נתיבים מולנו. נתיב אחד הוא המשך המלחמה, עם כל הקושי שבדבר אך עם פוטנציאל לישראל חזקה ומשגשגת. הנתיב מתחיל בניצחון מול החמאס ופירוק שאר הגדודים שלו. את החטופים, ככל שניתן, נשחרר בעסקאות סבירות ללא חציית קווים אדומים ובמבצעים צבאיים. הסרת האיום מדרום הארץ תאפשר התמקדות באיומים מצפון ומאיראן, שגם הם דורשים טיפול.
הבעת עוצמה אדירה גם מול לחץ בין־לאומי תשדר חוסן ותביא כבוד למדינה. כך יתאפשר לנו לחתום על הסכמי שלום עם מדינות ערב שרוצות לקדם את האזור למקום טוב יותר. מדינת ישראל, לאחר טיפול באיומים בדרום ובתקווה גם מצפון, תהיה מדינה עם פוטנציאל אדיר לצמיחה. בעזרת הסכמי שלום חדשים שייחתמו מתוך עוצמה, נהפוך ממדינת אי כלכלית ללב העולם במסחר, בתיירות, בתחבורה ובהשקעות. זה נשמע אוטופי, אבל זה בהחלט בהישג יד. מזרח תיכון חדש שלא מבוסס על חלומות הזויים אלא על מציאות מתהווה. לא על ויתורים אלא על עוצמה.
הנתיב השני מתחיל טוב יותר, בעסקת חטופים שמשחררת עשרות חטופים. אך העסקה מפקירה את שאר החטופים בשבי לעד. היא בפועל מסמנת הפסד במלחמה. היא מאפשרת לחמאס להיבנות מחדש. היא תביא לעוד אירועים כמו שבעה באוקטובר, ואף גרועים יותר. היא תחזק את ציר הטרור בכל העולם וגם בתוך גבולותינו, תעביר מסר למחבלים שאפשר לטבוח ביהודים ולשרוד. היא תחליש את מדינת ישראל, שתהפוך למדינה רפה שאף אחד לא רוצה בקרבתה. היא תעודד חטיפות, פיגועים ומלחמות נוספות. ללא עוצמה כלכלית, ועם אויבים נועזים יותר בגלל חולשתנו, נעמוד בפני איום קיומי אמיתי. בטווח הקצר אין ישראלי שלא ישמח על שחרור עשרות החטופים. כולנו רוצים אותם בבית, והלב שלנו שבור מאז שנחטפו. אבל בטווח הארוך כולם יתחרטו על ההשלכות של ההחלטה, כפי שהתחרטנו על עסקת שליט. זה נשמע כמו נבואת זעם, אך כל מי שלומד היסטוריה עתיקה וחדשה יבין זאת מיד. כמו שהזהרנו מההתנתקות ומעסקת שליט, שהביאו ל־7 באוקטובר, כך חובה להזהיר גם כאן.
בנתיב האחד, אוטופיה שהופכת למציאות. בנתיב השני, סיוט שהופך למציאות. אסור בתכלית האיסור לוותר על הניצחון. במצב זה עלינו לזכור שעם ישראל דורש ניצחון. עם ישראל חייב ניצחון כדי להמשיך להתקיים. הניצחון אינו רק מטרה, אלא צורך קיומי שמבוסס על ההבנה שוויתור על עקרונות יסוד יוביל לאסון בטווח הארוך.
הכותב הוא חבר כנסת וחבר ועדת החוץ והביטחון
***