הזיכרון הקצר של הפראיירים
רגע, רגע, לפני שמתקדמים כאן עם עסקאות מול חמאס, נראה לי ששכחנו משהו. אנחנו עדיין בשלבים האחרונים של העסקה הקודמת, זוכרים?
הרי הבטיחו לנו שיעבירו את התרופות לחטופים ואפילו שיוכיחו לנו שהתרופות הגיעו ליעדן. מישהו שמע על זה משהו? הבטיחו לנו גם שחמאס יאפשר לצלב האדום לבקר את אותם חטופים שלא ישוחררו בעסקה, מה קרה עם זה? אני גם זוכר שהיה שלב מספר 8 של העסקה הקודמת, שלב שבו היינו אמורים לקבל לידינו עשר נשים חטופות, אבל חמאס עדיין לא מימש את חלקו בשלב הזה של ההסכם. חמאס גם היה אמור לשחרר את כל הנשים והילדים שבידיו ועדיין 18 נשים מוחזקות בידיו, כמו גם ילדי משפחת ביבס. אז רגע לפני שמישהו מתקדם כאן עם מחשבות על עסקה נוספת, יש לנו קודם חשבון לא מבוטל לסגור.
אגב, אם נפשפש היטב בתאינו האפורים נוכל בוודאי להיזכר בכך שהכנסת סיוע הומניטארי לרצועת עזה הייתה חלק מעסקת החטופים הראשונה. למישהו יש הסבר למי המחווה הזו נמשכת? למה אנחנו לא מתנים את המשך הסיוע הזה בהמשך שחרור של עוד חטופים?
אתם יודעים מה קורה למי שמתגלה כפראייר בשוק החופשי, ובוודאי בשוק המזרח תיכוני. קשה לי למצוא סיבה הגיונית ללהט המשונה שלנו להיכנס לפינה הזו.
במשך לא מעט שנים היו שדאגו לעלוב בנתניהו באיזכור היותו איש מכירות בעברו. נראה לי שבתגובה לעלבונות הללו הדחיק נתניהו כמה וכמה מכישוריו שאיש מכירות ממולח, ודווקא כשאנחנו זקוקים כל כך ליכולות הללו.
אני רק שאלה
האם כשמנסור עבאס קובע שחמישים אלף עזתים נרצחו, כלומר שחיילי צה"ל רוצחים, זה גורם ליאיר לפיד, בני גנץ, אביגדור ליברמן, נפתלי בנט ואפילו יאיר גולן, להכריז שמכאן ואילך מדובר באדם שלא יוכל להיות שותף קואליציוני איתם?
ועוד שאלה קטנה
כשקצין בכיר, במקרה זה אלוף (אז) וראש אגף המבצעים בצה"ל, להלן ג. אייזנקוט, מספר שניתן היה לחסל את נסראללה במבצע מהיר, אבל גאונינו החליטו שקודם כל צריך להודיע בכרוזים למי שנמצא בסביבה להתפנות, ואם הוא במקרה לא יודע לקרוא אז גם מודיעים ברדיו הלבנוני שצה"ל עומד לתקוף ולכן מומלץ לעזוב, ואם לא די בכך הוחלט גם להפציץ הפצצות אווירה כדי להרחיק את מי שלא שומע רדיו ולא קורא כרוזים, ובנוסף מאפשרים להם לעזוב במשך 18 שעות, כשקצין כזה מספר על כך בעודו לבוש מדים, מישהו מוכן להסביר איך הוא גם מגדיר את ההתנהלות הזו כמהלך מוסרי של צה"ל? איך קורה שקצין ישראלי בכיר מגדיר כמוסרי את כל הטרלול הזה שמשאיר אחריו בחיים רוצח המונים שימשיך לשגר אלינו שגרירי רצח וחורבן? מישהו מוכן להסביר מה מוסרי כאן?
הדוקטור
מסתבר שמאחורי התואר דוקטור לא תמיד מסתתרת יכולת הסקת מסקנות בתבונה עמוקה במיוחד. קחו לדוגמא את ד"ר רונן ברגמן שלעג השבוע בכותרת ענק לנבואותיהם של אנשי הימין, במקרה זה סטרוק וסמוטריץ', והמליץ לכולנו שלא להקשיב לנבואות הזעם שלהם, לדרישה להשאיר את צה"ל בציר פילדלפי ובציר נצרים למען ביטחון ישראל, ובמקום זאת ללכת על הסכם עם חמאס, כזה שיכלול ערבויות אמריקאיות, סנסורים ומכשול קרקעי ותת קרקעי. כה אמר הדוקטור.
אז אם היינו לפני השבעה באוקטובר, ניחא. אפשר היה להסביר שהיהודי עדיין בונה עולמות משיגיונות ליבו, אבל עכשיו? עכשיו אתה לא רוצה שנקשיב למי שכל התחזיות שלהם הוכחו כנכונות לאורך שלושים שנה? עכשיו אתה רוצה לסמוך שוב על מכשולים, כלומר גדרות, ואמצעים אלקטרוניים? עכשיו? מה בדיוק לא הבנת? ריסוק מערכות ה'רואה-יורה', הקרסת הגדרות, המנהרות המסועפות והרב קומתיות, כל אלה ועוד ועוד לא גרמו לדוקטור להבין איך מסיקים מסקנות.
למה זה היה טוב?
בהודעתו סיפר הרמטכ"ל לעם היושב בציון מעט פרטים על תקיפת המקום בו הסתתר מוחמד דף יחד עם בכירים נוספים. בין השאר ציין שעל פי המודיעין שהיה לרשות חיל האוויר "לא היו חטופים במתחם" ובתקיפה לא נפגעו חטופים, "חשוב לי מאוד לחדד את זה".
סליחה אדוני הרמטכ"ל, אבל למה ולמי הנתון הזה חשוב? אני מבין שיש איזה רצון להרגיע שאלות ושואלים מקרב העיתונאים, משפחות החטופים והאזרחים, אבל אתה הרי יודע שלא רק הם אלה ששומעים את התשובות שלך. הרי ניתן כעת לקבוע בוודאות גבוהה ביותר שאחרי המשפט הזה שמצאת לנכון לחלוק עם כל העולם יקיף את עצמו כל מחבל בכיר בחטופים כי מה שאמרת לו בעצם זה שכך נראית תעודת ביטוח החיים שלו, אז בשביל מה היה דחוף לומר את זה ובאופן הזה? ואגב, זה לא שאולצת על ידי עיתונאים נודניקים להשיב. אף אחד לא שאל אותך. אלה היו דברים סדורים שהכנת מבעוד מועד. אז בשביל מה?
למען ההגינות
אם הייתה הגינות במחוזותינו היינו רואים את חסידי אהרון ברק, אלה שלחמו ברפורמה המשפטית בכל עוז, מתייצבים ותוקפים בחריפות את ההחלטה האמריקאית להטיל סנקציות על אלאור אזריה.
הם הרי טענו שוב ושוב שמערכת משפט ישראלית חזקה היא זו שמגנה עלינו מהתערבות משפטית חיצונית, והנה, אדם שנשפט במערכת המשפט הישראלית, הורשע בה ונענש על ידי מערכת האכיפה של ישראל, מה שאמור היה לספק לכל הדעות את כל תאווי הסנקציות בעולם, אבל לא. זה לא מספיק. הם בכל זאת מטילים סנקציות על אלאור ועל משפחתו.
אז לאן נעלמו כל אותם חסידי מערכת משפט חזקה כמגן ישראלי בעולם. צאו להגנת אלאור, הפגינו נגד האמריקאים בשם ההגנה על מערכת המשפט הישראלית. מה קרה? למה לא? רק בגלל שזה אלאור? כאמור לעיל 'אם הייתה הגינות במחוזותינו', אבל אין.
שיעור אמריקאי
ואם כבר באלאור אזריה עסקינן, שימו לב להערה המעניינת והנכונה של איילת לאש, והנה היא כלשונה. לא צריך להוסיף מילה: "ראיתם מה זה? בגלל שאלאור אזריה חיסל מחבל נאצי, כל בני משפחתו מנועים כניסה לארה"ב. מה בעצם אנחנו לומדים פה? שבגלל אדם אחד אפשר להעניש את כל המשפחה, נכון? כלומר, בעצם, ארה"ב מכשירה למעשה גירוש חמולות של מחבלים! אתם הבנתם את זה, ממשלת ישראל?!?"
סיוע הומניטארי
סרטון שמתרוצץ ברשת מראה תור ארוך לחלוקת מים ובו ילדים עזתים נושאי קערות ריקות ממתינים לתורם, אלא שמי שאחראי שם על הסדר הוא פקיד חמאס, נקרא לו כך, בידו אלה שבה הוא מפליא מכותיו בכל מי שיוצא לרגע מהתור או מתנהג בצורה שאינה לרוחו. כך הוא מכה בעוצמה בילדים הקטנים בידיים וברגליים, והם מצידם מחניקים קולות בכי ומחאה פן יספגו עוד ועוד מנחת זרועו ואלתו של אותו חמאסניק.
רציתי רק לדעת מה בדיוק הומאני בסוג כזה של סיוע שאנחנו מאפשרים להעביר לשם.
מזל טוב
תגידו מזל טוב. הנכד של קאטו הזקן סיים קורס קצינים. כך מצאנו את קאטו עם כל המשפחה הנרגשת ישוב על טריבונת האבן כשהצוערים צועדים בסך במדים מגוהצים ובפנים מתוחות ומתמקמים במקומותיהם.
ואז עלו האח"מים לשאת דברים בזה אחר זה. כולם שם דיברו על עוז הרוח והנחישות, על האחריות והגבורה, על תעצומות הנפש ועוד עניינים חשובים שנשמרים במיוחד לטקסים שכאלה, אבל אז הגיע האח"מ ההוא שדיבר על האמונה בצדקת הדרך. הקהל ידע להגיב בתשואות מתלהבות בהפסקות המתודיות של האח"מ הבכיר, ואז זה קרה.
ברגע אחד של שקט נשמעו ניסיונות נואשים להחניק צחקוק מקרטע. מבטים תמהים עברו מצד לצד בקהל הצפוף, אבל אחרי כמה שניות כבר לא ניתן היה לעצור את הצחוק המתגלגל. הדובר שעל הבמה השתתק והמבטים ננעצו בצוחק שלא הצליח להשתלט על עצמו. כן, ניחשתם נכון, זה היה קאטו הזקן...
מה קרה לו, התחילו הלחשושים ובני המשפחה החווירו והאדימו חליפות מגודל הפאדיחה. בתנועות יד נמרצות ניסו להסות את קאטו או לפחות להבין מה קרה. חלפו עוד כמה שניות של מבוכה עד שהצחוק נרגע וידידנו הצוחק התחיל להסביר בקטעי מילים ששרבב בין שאריות של צחוק: 'ההוא שם מדבר על אמונה בצדקת הדרך... והם מוחאים כפיים... ומתלהבים... אמונה... בצדקת הדרך... ועוד מעט הם חוזרים הביתה... וימשיכו לראות ארץ נהדרת שתפרק להם את כל האמונה, את כל הצדקה ואת כל הדרך... קרעו אותי מצחוק...', אמר, ניגב דמעות של צחוק ואולי של בכי ופילס את דרכו בין יושבי הטריבונה אל מאחורי מגרש המסדרים, להמשיך לצחוק שם בנחת.
להערות ולהארות שלכם: [email protected]