תערוכה חדשה לכבודו של יצחק אלכסנדר פרנקל (פרנל), מחשובי אמני ארץ ישראל בימי המנדט הבריטי, שהיה מבוגר מאמן נוסף משה קסטל בעשר שנים והשפיע עליו מאוד בראשית דרכו האמנותית.
סיפורו של פרנקל אינו רק סיפור של אמן דגול שהיה בין חלוצי האמנות המודרנית בארץ ישראל בשנות העשרים והשלושים, אלא גם מבטא חלום ציוני בהתגשמותו.
יליד אודסה, הוא הגיע ארצה בשנת 1919 על הספינה "רוסלאן", שעל סיפונה היו בהפלגה המיתולוגית ההיא גם המשוררת רחל, המזרחן ואיש האמנות יעקב פרמן והרופא הבכיר אריה דוסטרובסקי. על אף גילו הצעיר הפך פרנל במהרה לדמות בכירה באגודת "התומר", שממנה צמחה הגלריה הראשונה לאמנות בתל אביב. כעבור שנים אחדות, לאחר שחזר מנסיעת השתלמות לפריס, מרכז האמנות העולמית בימים ההם, פתח בחסות ההסתדרות את הסטודיו שלו בתל אביב, שהפך במהרה למכון מרכזי להוראת הציור בעיר העברית החדשה.
חלק נכבד ממיטב ציירי ישראל מדור מייסדי המדינה, וביניהם משה קסטל, ציונה תג'ר, מרדכי לבנון ואחרים, למדו והשתלמו שם. לאחר מלחמת העצמאות היה פרנל ממקימי רובע האומנים בצפת, יחד עם משה קסטל וציירים נוספים. בשנת 1973 הקים פרנל מוזיאון פתוח בביתו לכל חובבי האמנות.
מלבד תקופה קצרה בצעירותו, שבה הושפע מהזרם הקוביסטי, פרנל שמר כל חייו אמונים לסגנון הציור האקספרסיוניסטי, שבו הצטיינו מיטב הציירים היהודים בפריס בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. גם משה קסטל, תלמידו לשעבר, היה בשנות השלושים צייר אקספרסיוניסטי, והם היו קרובים אפוא באותה תקופה לא רק כעמיתים לציור וכידידים, אלא גם מבחינת סגנונם האמנותי.
יצוין שקסטל המשיך הלאה, אל הציור המודרניסטי והאוונגרדי ולקבוצת "אופקים חדשים", ואילו פרנל ביכר להישאר נאמן לסגנון הציור שבו הצטיין בימיו בפריס. למעשה, לפני שמאנה כץ העתיק בשנת 1958 את מרכז חייו לישראל, היה פרנל הנציג הבולט ביותר של אסכולת פריס היהודית במדינת ישראל.
בדומה לקסטל, פרנל עזב את פריס זמן קצר לפני הפלישה הגרמנית. וכך העיד על עצמו ארבעים שנה אחרי: "קיבלתי מכה איומה מהשואה. כאשר באתי לארץ, ובמיוחד לצפת, מה שמשך אותי זה המסתורין, אנשי הקבלה; כל מה שאגדתי, יפה, וטהור מסביב לצפת – לצפת של מעלה בעצם – בלי התוכחה הירושלמית. האור הגלילי, עם מרחקים אין-סופיים, זה מה שמשך אותי. ופתאום קרה אסון, אסון לאומי, אסון לעם ישראל, שנעלמו שישה מיליון יהודים. כל הגולה נעלמה. כל היהדות הזאת, שבעצם היא הכי קרובה לי".
במקביל להצגת עבודותיו בתערוכות, בירידי אמנות ובסלונים מהחשובים באירופה, ולא רק באירופה, פרנל עבד שנים רבות כצייר תיאטרון (בעיקר ב"הבימה" ובתיאטרון "האוהל", שנסגר מאז). מלבד זאת, הוא הצטיין כאמן תחריטים, שרובם הוקדשו לצפת, וכן עשה ויטראז'ים.
יצחק אלכסנדר פרנקל (פרנל) זכה חמש פעמים בפרס דיזנגוף היוקרתי (בשנים 1934, 1938, 1939, 1940 ו- 1948). יצירותיו, שהוצגו לראשונה במרחב המוזיאלי בדיוק לפני מאה שנה, בתערוכה הקבוצתית במגדל דוד בירושלים בשנת 1924, נרכשו במרוצת השנים על-ידי מוזיאונים חשובים בארץ ובחו"ל וניתן היה לראותן במוזיאון ישראל, במוזיאון תל אביב לאמנות, במשכן האמנות בעין-חרוד, במוזיאון העירוני לאמנות מודרנית בפריס, במוזיאון לאמנות של סן-פרנסיסקו ועוד.
במשך כמה עשורים עבד עם גלריות בפריס ובלונדון שיארגנו לו תערוכות יחיד כמעט מדי שנה. הציג גם בערים שונות בארצות הברית, בשוויץ, באיטליה, בדרום אפריקה וכיו"ב. בשנת 1977 תערוכה גדולה של יצירות פרנל התקיימה באמסטרדם. לראשונה במרחב המוזיאלי, אנו מציגים היום למעלה מארבעים יצירות מופת של אמן חשוב זה משמונה אוספים פרטיים.
בראיון רדיו המראיין העיר לפרנל: "אתה עובד בערך אותו מספר חודשים בשנה בצרפת ובצפת", ועל כך השיב האמן: "כן, אבל אני יכול להגיד: אף על פי שאני במערב נפשי במזרח", והוסיף, "אני בטוח בזה שאני מתקבל ומבינים אותי יותר בארץ".
כשאנו מציינים את יום הולדתו ה-125, פותחים במוזיאון קסטל שבמעלה אדומים, תערוכת יחיד של יצחק אלכסנדר פרנקל (פרנל), ובכך מחזירים לתודעת הציבור צייר יהודי דגול, שתרם רבות לטיפוח האמנות והאמנים בארץ ישראל, ושצייר את נופיה, את עריה ואת אתריה בצורה ייחודית ונוגעת ללב.