הזוהר הקדוש דורש שהשם פנחס הוא צירוף של שתי מילים: פן-חס. "פן" פירושו "שמא"; "חס" פירושו "ירחם"; "פן-חס" – "שמא ירחם".
במצב של נפילה וקריסת מערכות יש נטייה להיכנס לעמדה של רחמים עצמיים. כשהחלה המגפה בעם ישראל התגובה של הצופים בקטסטרופה הייתה של רכרוכיות וחוסר אונים – "והמה בוכים פתח אוהל מועד".
דווקא בעת הייאוש מפציע שמשו של פנחס, אבטיפוס לדמות שיודעת להתנהל ברגעי משבר. הוא לא חס על עצמו ולא חס על הגורמים שמזיקים למציאות. הוא פועל באופן נחוש, מדויק ובלי הדלדול של תרבות הwoke.
חז"ל מתארים (בבא בתרא קט) שהיו בעם ישראל רופסי נפש ששנאו שנאת מוות את פנחס; אלו שמן הסתם רצו הסכם מידי עם המדיינים שיפקיר את רוב עם ישראל ואת שאר החטופים בשם החולשה והנהנתנות. הם שמעו אותו נואם בקונגרס האמריקאי ונעשו ירוקים מקנאה מכך שהוא הזכיר להם את כל מה שהם לא.
בימי משבר יש נטייה לחוס ולהעצים בנפש את הרכרוכיות. יש כאלו שנוטים לחוס על אויבי ישראל ורוצים להעניק סיוע לעזה; יש כאלו שנוטים לחוס על עצמם ולקטר כל היום על המצב במדינה. אנו זקוקים כעת ל"פנחסים" ו"פנחסיות"; דמויות שיודעות לפעול באופן הנכון; לנצח בנמרצות, באמונה ובאופטימיות. ב"ה שרוב עם ישראל הוא כזה.
הרע יעבור, הטוב יתגבר. בעזרת ה'.