הרב משה צבי וקסלר עמד בראש הישיבה התיכונית "קרית הרצוג" בבני ברק משך שנים רבות – מעל שלושה עשורים, ועתה הגיע זמן פרישה.
ברצוני להעלות על נס את תרומתו הגדולה והייחודית של הרב וקסלר לא רק לישיבה הספציפית, אלא לציבור הכיפות הסרוגות ולציבוריות הישראלית בפרט.
הרב וקסלר הוא אישיות של ממש. במשך כל שנות הנהגתו את הישיבה, הכיר כל אחד ואחד מתלמידי הישיבה וגילה כלפי הכל יחס אישי בעיניים שתמיד מאירות – גם כלפי המורים וההורים.
שני בניי למדו אצל הרב וקסלר בישיבה. הייתה זו חוויה ללמוד בישיבה, הן לימודים תורניים, הן לימודי חול, והן לעבור את החוויות והטיולים. הייתה זו חוויה מיוחדת לעבור תחת שבטו של הרב וקסלר.
זכורות לי ההתפלפלות שלו עם התלמידים, הצ'קים האישיים שנתן למי שסיימו מסכתות ועשו סיום לעיני כולם ועוד ועוד מעשים שסימנו את מנהיגותו החינוכית והרוחנית של הרב, ואת הבנתו העמוקה בנפש האדם והילד, במיוחד בעיצוב דמות המתבגר בשנים סוערות בחייו.
זכורה לי במיוחד החוויה של המסע לפולין – בוודאי אחת מגולות הכותרת שראה הרב וקסלר בהנהגתו את הדור הצעיר. הרב וקסלר הנהיג מעל ל-20 מסעות כאלה. ליוויתי אחד מהם כהורה מלווה, והתרשמתי עמוקות עוד יותר מדמותו המרשימה ממילא. הרב וקסלר, שאביו ניצול אושוויץ, שימש ממש כמדריך נוסף, לא רשמי, של המסע. אי אפשר לתאר את המסע בלעדיו. אך לא היה זה רק בהעברת חומר וחוויות משפחתיות. היה זה שיעור חשוב בהנהגה: בלדעת מתי להחזיק ומתי לשחרר, בהבנה העמוקה של נפש התלמידים והחוויה הקשה אך הכה חשובה שהם עוברים.
אחד הרגעים המרגשים ביותר שניתן להעלות על הדעת היה ביום שישי ביער הילדים בפולין. ביקור ביער הילדים, עם הוצאת הטליתות של ההורים וברכת הבנים ו"המלאך הגואל אותי מכל רע" לילדים היא חוויה מרגשת בכל קנה מידה. אך למסע שאליו התלוויתי הצטרפה חוויה נוספת, סוחטת דמעות של ממש. באותו זמן ממש התרחשה הברית של נכדו של הרב וקסלר, בן בנו, הרב דוד, איש חינוך בולט בעצמו. הברית נערכה בבית הכנסת של הישיבה התיכונית "קרית הרצוג", ושודרה בשידור ישיר, בין היתר, ליער הילדים בפולין, לכולנו. לא היה יכול להיות משהו סמלי יותר מאשר ברית לנין של שורד אושוויץ ולסב שהוא איש חינוך כה בולט במדינת ישראל, באולם בית-הכנסת של הישיבה, כשהסב הנרגש מוביל קבוצה נוספת לגיא ההריגה, ביער הילדים, בזמן שההורים מתעטפים בטלית ומברכים את ילדי ישראל.
הרב וקסלר יכול היה להיות, בקלות רבה, ר"מ בישיבה גבוהה, ראש ישיבת הסדר ועוד. מאור פניו, דמותו המאירה והמרשימה כל כך, וכמובן עומק ידיעתו בתורה (ואין מדובר רק בספרו המצוין "אעירה שחר" ובדברי התורה העמוקים שהוא מפיץ בכל שבוע) והיכולת להעבירה, אם בעצמו ואם ביצירת ערבי לימוד כגון "אבות ובנים", חידוני גמרא ועוד, יכלו כמובן לקדמו לתפקידים שונים. אך הוא ביכר תמיד לרעות את צאן הקדושים ולעסוק בחינוך והוראת הדור הצעיר בישיבה התיכונית, ואין מוערך מכך.
והתלמידים החזירו לו אהבה. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא עריכתו חופות כה רבות של בוגרי הישיבה, כולל זו של בני. הבוגרים יכלו להזמין את רב בית הכנסת או השכונה, הרב בישיבה הגבוהה או במכינה, אך כה רבים מהם בחרו ברב וקסלר למשימה הזו, שתמיד הוא מבצע אותה בצורה כה מרשימה ויפה, אישית וממלכתית כאחת.
תרומתו של הרב וקסלר לעיצוב דמותם של בוגרי הישיבה היא תרומה עצומה. הוא תמיד שימש כמגדלור של אור, חום וביטחון בים סוער. ספרא וסייפא, מחנך שאין כדוגמתו ומענטש של ממש. הוא נמצא בשיא כוחו עדיין, עם מלא ההתלהבות וברק בעיניים, ובטוחני שישפיע עוד רבות על הציבוריות הישראלית וימשיך לתרום לכולנו.
הכותב הוא דיקן הסטודנטים ופרופסור בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן
