"תקופת המתנה", כך כינו רבים את הימים האחרונים בצילה של ההמתנה הישראלית לתגובה האיראנית ולתגובת חיזבאללה לחיסולם של איסמעיל הנייה ופואד שוכר. לעומת החיסול הראשון שמשויך ישירות לישראל, על השני היא מעולם לא לקחה אחריות, ואף על פי כן לאיראנים אין ספק מי ביצע אותו על אדמתם בבירתם טהרן. זה החל באיומים שהובילו לבהלה רבה בישראל, כולל רכישה מואצת של מוצרים לשהייה ארוכה במרחבים מוגנים והיערכות להפסקות חשמל ממושכות. כאילו עשרה חודשים של מלחמה לא הספיקו, באו האיראנים ומנהיג חיזבאללה חסן נסראללה ואיימו בשורה של איומים, כשהציבור בישראל צפה במערכת הצבאית נערכת קודם כול להגנה ואחר כך להתקפה. נזכיר רק שחיסול שוכר, רמטכ"ל חיזבאללה, היה תגובה לטבח במג'דל שמס שנרצחו בו מאש ארגון הטרור 12 ילדים ונערים. בישראל מעדיפים, נכון לעכשיו, שלא להסלים את המצב ולא לצאת למתקפת מנע נגד חיזבאללה. עם זאת די באירוע אחד קטן שידרדר את המצב למקום שבו השליטה תאבד, ובירושלים לא יוכלו להסתפק בתגובות מדודות וכך גם בצד ארגון הטרור. ביקורת רבה נמתחה על מדיניות התגובה הזאת, שממתינה לראות מה יעשה הצד השני ובכך מאפשרת לאויב להכתיב את הקצב והתנאים. מנגד, גורמים במערכת הביטחון הסבירו שהמהלכים נובעים כולם מהערכות מצב ומשקלול של כל הנתונים שיאפשרו גם את גיוסן של ארצות הברית ומדינות רבות בעולם למערכה ולהפעלת לחץ נגד האיראנים. בעיתונות האמריקנית דווח כי הנשיא ביידן מפעיל לחץ כבד על האיראנים למתן את התגובה שלהם לחיסול הנייה באופן שימנע הידרדרות למלחמה אזורית. ארצות הברית אף הבהירה למשטר בטהרן כי מחיר התגובה עלול להיות ערעור יציבות ממשלתו של הנשיא החדש מסעוד פזשכיאן. באופן יוצא דופן גם רוסיה התערבה ושלחה את שר החוץ לטהרן כדי להעביר מסרים שלפיהם פגיעה במטרות אזרחיות בישראל תהיה טעות קשה. עם זאת ההערכה היא שחיזבאללה ואיראן יגיבו בנפרד, ולכן יחד עם ההיערכות למתקפה איראנית, בצפון המתוח ממילא נערכים בכל הכוח להתמודדות עם תגובת חיזבאללה, כשגם במערכת הביטחון לא יודעים להעריך את עוצמתה ובעיקר לאן תכוון. פניקה מוגזמת ד"ר ערן לרמן, מרצה במרכז האקדמי שלם, ולשעבר סגן ראש המטה לביטחון לאומי, מעריך שהחלטת ישראל שלא לצאת כרגע למתקפת מנע ולהתמקד בהגנה - נכונה. "זה לא זמן נכון למכת מנע על חיזבאללה, משום שכולם שם ערוכים במערכי החירום שלהם. אם רוצים להנחית על חיזבאללה מכה, ברמה האסטרטגית, זה צריך להיעשות בהפתעה. "מעבר לכך", הוא מוסיף, "יש התלבטות שנמשכת מתחילת המלחמה, בעניין הצורך בפתיחת חזית נוספת תוך כדי הלחימה בעזה. במובן מסוים ההחלטה הייתה להשאיר את הדילמה הזאת בידי הצד השני. זה לא שישראל לא מסוגלת, אלא שהיא מעדיפה לא להיכנס למלחמה שיש לה מחירים גבוהים בשדה הקרב, בעורף ובזירה המדינית, אלא אם היא יכולה לומר בלב שקט לאזרחיה, לחייליה ולבעלות הברית שלה שהיא עשתה כל מאמץ לא להגיע לנקודה הזאת, ושחיזבאללה הוא שבחר להסלים את המצב שוב ושוב. זה לא איזה פחד משתק אלא רצון קודם כול לחסל את חמאס ככוח שלטוני ולוחם. אם צה"ל יצטרך להילחם, הוא ידע לעשות את זה. בגלל המחירים הצפויים כולל בעורף ההעדפה היא להימנע מזה, וזו החלטה מאוד קשה". איך לדעתך תיראה התגובה בסופו של דבר? "אני מעריך שנראה מהלומה שחיזבאללה יבקש להנחית, ומצד האיראנים נראה משהו בהיקף יותר גדול מהמתקפה הראשונה, אבל לא משהו שמשנה את כללי המשחק מיסודם, משום שהם יודעים שעל כך הם עלולים לשלם מחיר כבד על רקע הפגיעות שלהם מול ישראל". שמענו וראינו השבוע חשש גדול מאוד בישראל מהתגובה האיראנית. "אני חושב שהפחד מאיראן מועצם ומופרז בצורה שהיא על גבול האי־רציונלי. ראינו את היכולות האיראניות בליל 14 באפריל, ואני לא חושב שהן השתנו מהותית. זו לא הייתה מתקפה מרשימה. חיזבאללה הוא בעיה הרבה יותר גדולה מבחינת היכולות שלו. אחת הסיבות לעיכוב שאנחנו רואים בתגובה האיראנית היא החיפוש אחרי יעד שיעשה יותר רושם מהמתקפה הקודמת. באיראן לדעתי גם מודאגים מהפגיעות שלהם שנחשפה, ולא במקרה מגיע השבוע ביקורו של שויגו הרוסי. זו אינדיקציה לכך שהאיראנים מזהים בעיה חריפה שלהם ביכולת להגן על עצמם מול היכולות הישראליות". פרופ' קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון משגב וב־ INSS , חושב שהחשש של אזרחי ישראל מאיראן נובע לא מעט מהשיח הציבורי שהפך אותו ל"מוגזם", כלשונו. "אנשים חוששים מצד אחד כי איראן היא מדינה רצינית שהצליחה בצורה די מרשימה גם לבנות את טבעת האש סביב ישראל וגם להתקדם לכיוון של מדינת סף גרעינית. אבל הרבה מעבר לזה, השיח הציבורי והמסרים שמועברים על ידי ההנהגה הצבאית והפוליטית שלנו נותנים בסיס לפחד הזה, ולדעתי באופן די מוגזם ואפילו לפעמים חסר אחריות. צריכים להיות מודאגים מהאיראנים, אבל הדאגה הזאת צריכה להיות מדודה, ולא מוגזמת כפי שהיא קיימת כיום במרחב הציבורי". איראן בכלל רוצה לדרדר את האזור למלחמה? היא תרוויח משהו מזה? "אני חושב שאין לאיראן אינטרס לדרדר את המצב לכדי מלחמה מלאה. היא כן תגיב באופן ישיר להערכתי, ולא רק באמצעות שלוחיה, אבל תנסה להוביל תגובה מתואמת איתם, כדי שיהיה אפקט חזק - אבל לא כזה שידרדר את המצב לכדי מלחמה אזורית. ברור לה שארצות הברית ניצבת לצד ישראל, ושהתדרדרות למלחמה אזורית יכולה לצאת משליטה, ואז היא יכולה למצוא את עצמה לא רק מול ארצות הברית שעוזרת ישראל בהגנה, אלא גם מול ארצות הברית שתוקפת אותה. "מעבר לכך אני חושב שהמנהיגים האיראנים מבינים טוב מאוד שהם פגיעים יותר מאשר ישראל, כי אין להם היכולות ההגנתיות וההתקפיות שיש לנו. זו מדינה שהתשתיות שלה רעועות מאוד, ענף הייצוא העיקרי שלה הוא הנפט וגם זה עניין פגיע, לכן איראן יכולה לספוג נזק רציני מאוד מתגובה ישראלית למתקפה חזקה מאוד של איראן, ואני מניח שמנהיגיה לוקחים את זה בחשבון". ובינתיים ישראל נמנעת מלצאת למערכה רחבת היקף נגד חיזבאללה. "אני חושב שההימנעות של ישראל ממלחמה רחבה יותר נגד חיזבאללה בגבול הצפון איננה משרתת את האינטרס הישראלי, ומביאה למצב שבו האיום בחזית הצפונית כיום הוא הרבה יותר משמעותי מזה שראינו ברצועת עזה. זו מציאות שבה מדינת ישראל איננה מסוגלת לממש את ריבונותה הלכה למעשה. המציאות הזאת מכרסמת באמון הציבור בצבא, בממשלה ובמוסדות המדינתיים, ולכן ההתנהלות הזאת על בסיס המשוואות שקובע חיזבאללה היא בעייתית, לא פוגעת ביכולת הצבאית של ארגון הטרור ולא מרחיקה מאיתנו את האיום. זה גם לא מאפשר לנו לחזור לסוג של שגרה שתוכל להיות מקובלת עלינו. "לכן כנראה לא תהיה ברירה ונצטרך להסדיר מחדש את המציאות בצפון, באמצעות מהלך צבאי מורחב. נכון יהיה לישראל להגיע למהלך כזה מהתנאים שמתאימים ונוחים לה, ונדמה לי שהתנאים הללו כבר בשלו". כיצד צריכה ישראל לנהוג כעת? מה המהלך הנכון לה? "ישראל צריכה להמשיך את מה שעשתה בחיסולו של פואד שוכר ובחיסול המיוחס לה של איסמעיל הנייה. במהלכים הללו ישראל עשתה שלושה דברים: הפגינה נחישות גדולה מאוד, הציגה יכולות מרשימות מאוד בתחום המודיעיני והמבצעי וגם שידרה ביטחון עצמי רב מאוד, וזה אומר שמנהיגי ישראל בטוחים ביכולתה להתמודד גם עם תרחיש של מלחמה אזורית רחבה יותר. "השיקולים שעמדו אל מול מקבלי החלטות הישראלים כאשר החליטו על החיסולים כללו אפשרות של תגובה איראנית ותגובה מצד חיזבאללה, שיגררו את האזור למלחמה רחבה, והם החליטו בכל זאת לעשות זאת. השילוב של נחישות, ביטחון עצמי ויכולות מודיעיניות גבוהות משנה את כללי המשחק, או לפחות מכין את התשתית לשינוי של כללי המשחק מהמשוואות שקיימות כאן בשכונה. אני חושב שזו הדרך שבה ישראל צריכה לפעול. היא צריכה להבהיר לחיזבאללה וללבנון וגם לאיראן שכדאי להם מאוד לשקול את מהלכיהם מכיוון שהם מאוד פגיעים, ואנחנו ננצל את הפגיעות הזאת אם יפעלו באופן מוגזם, ובוודאי אם באופן שיגרום נזק לתשתיות אזרחיות או לפגיעה באזרחים". "מאזן הכוחות – לטובתנו" ד"ר רפאל בן לוי, עמית במכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית וראש תוכנית צ'רצ'יל במכון ארגמן, לוקח את הדברים צעד אחד קדימה. "זה הזמן שצריך להפנות את מרכז הכובד של הלחימה לצפון. כבר עשרה חודשים אנחנו מתלבטים והכרענו לטובת עזה, בגישה של 'עזה תחילה'. כבר בשבוע הראשון של המלחמה עלתה השאלה אם לפתוח במתקפה נגד חיזבאללה בצפון, כי מדובר באתגר משמעותי יותר מחמאס, והכריעו לטובת ריכוז הכוחות והעוצמה בהכרעה בעזה במקביל לשמירה על גבול הצפון, מתוך מערכת כללים של מלחמת התשה שחיזבאללה הכתיב. "יכול להיות שזה היה נכון, אבל המחיר היה הפקרת הצפון. כעת כולם מבינים שחייבים מענה בצפון, במיוחד כשעברנו - על פי הקבינט - לשלב השלישי של הלחימה בעזה, שעלול להימשך חודשים ושנים. אנחנו נמצאים בזמן נכון לפעולה צבאית נרחבת נגד חיזבאללה", הוא מצהיר. בעצם אתה קורא לעבור ממצב של תגובה למצב של יוזמה? "הביקורת שלי היא בעיקר על כך שהדרג הצבאי פועל ביותר מדי זהירות ובפחות מדי יוזמה. ישראל משיגה הישגים בעיקר כשהיא פועלת לבלום את האויבים סביבנו, ולא נותנת לאויב להכתיב את המציאות. אנחנו ויתרנו על יוזמה, וכל הזמן אנחנו מגיבים ומקווים שהסבב יסתיים. בכל הפעמים שלקחנו את היוזמה לידינו יצאנו מחוזקים, והוצאנו את אויבינו מאיזון. בכל פעם שנגררנו שילמנו מחירים הרבה יותר כבדים, והתוצאות היו פחות טובות. "איראן מאיימת, מתארגנת ומזהירה שהיא הולכת לתקוף אותנו בצורה קשה יותר מאשר המתקפה באפריל, ואנחנו ממתינים. הם הבינו לאחר חיסול הנייה שהם פגיעים ושהיו משתפי פעולה מתוכם, וזה הזמן להמשיך. כשאיראן מאיימת, הדרך הנכונה לפעול היא לשקול בצורה רצינית לצאת למתקפה יזומה וחזקה נגדה". איזה סוג של תגובה איראנית אתה צופה לחיסול איסמעיל הנייה? "הכנסנו את האיראנים לדילמה גדולה עם הפעולה שמיוחסת לנו, כי הם מרגישים שחייבים להגיב באופן קשה יותר מאשר באפריל. מצד שני הם יודעים שאם פעולה כזו תצא לפועל, הדבר ייתן את הלגיטימציה לתגובה ישראלית משמעותית הרבה יותר וגם לגיבוי אמריקני לפעולה כזו. בסופו של דבר מאזן הכוחות הביטחוני בינינו לבין איראן פועל לטובתנו. הם הוכיחו שיש להם יכולת ברמת שיגור טילים וכטב"מים, אבל ההגנה האווירית שלהם נחשבת חדירה לגמרי, והם הוכיחו פגיעות בהזדמנויות שונות. הם יודעים שאנחנו יכולים לפגוע בהם קשות. נוסף על כך, במצב של מערכה כוללת ואם תהיה פגיעה רצינית בישראל, אני מעריך שהאמריקנים ייתנו לנו את הגיבוי המלא ואולי אף יתערבו לטובתנו". ד"ר בן לוי קורא למערכת הביטחון לשנות לגמרי את הגישה בתחום זה. "אנחנו לא צריכים להגיב למתקפות לפי הנזק שנגרם בפועל. אם תהיה מתקפה של מאות טילים ורקטות, התגובה צריכה להיות לפי הנזק הפוטנציאלי שיכול היה להיגרם. אנחנו לא צריכים לכבול את ידינו לרמת הנזק שגרמו לנו, כי זה מייצר משוואה לא נכונה ביטחונית. עלינו ליצור מציאות שהם ישלמו מחיר על הנזק הפוטנציאלי שיכול היה להיגרם ממתקפה כזו. אנחנו לא צריכים עוד הצדקה לפעילות נגד איראן או חיזבאללה, יש לנו מספיק סיבות. "אנחנו צריכים לסיים את המלחמה הזאת בפעולה רחבה, מפתיעה, שתשנה את המאזן האסטרטגי לטובתנו נגד איראן ושלוחותיה. רק כך נוכל לצאת מחוזקים מהמלחמה הזאת. אם רק נשיב את המצב על כנו, זה יפגע בתדמית ובהתרעה שלנו. כדי לשקם את זה יש לנקוט פעולות נועזות ומפתיעות שיחייבו שינוי בגבול לבנון ופעולה ישירות נגד איראן. אגב, בסופו של דבר אם נמצא את עצמנו בתוך מתקפת טילים אזורית, זו תהיה ההזדמנות שלנו לתקוף את מתקני הגרעין באיראן. אנחנו הרי לא תוקפים שם מחשש שתתפתח מלחמה כוללת, אבל אם תיפתח מלחמה כזו, אין שום סיבה שלא לתקוף את מתקני הגרעין, כי אז כבר לא תהיה שום סיבה להמתין. מתקפה כזו תשנה משמעותית את המאזן האסטרטגי ותחזיר את ההרתעה לישראל", הוא מסכם. נכון לכתיבת שורות אלה, התגובות של איראן וחיזבאללה עדיין לא יצאו לפועל. לגבי האיראנים נטען שהם ממתינים לתאריך סמלי כמו תשעה באב כדי להוציא את המתקפה לפועל, אבל במערכת המדינית יש מי שמעריכים שהאיראנים בעיקר עסוקים בשיקולים של רווח והפסד, ולכן מתמהמהים בתגובה ובעיקר בבחירת מטרות. ראש הממשלה, שר הביטחון ובכירי הצבא הדגישו השבוע שישראל ערוכה לכל איום, וייתכן שהאיראנים וגם בכירי חיזבאללה פשוט עסוקים בהתשה ובניסיון למצוא את ישראל לא מוכנה. במערכת הביטחון מצהירים פעם אחר פעם שזה לא יקרה ושהאצבע על הדופק. השאלה שנותרה היא לא אם תהיה תגובה אלא מתי ואם היא תמתח את החבל עוד, או שבישראל יסכימו פעם נוספת "להכיל" ולא להגיב, באופן שיערער עוד יותר את המצב מול חיזבאללה. ***