עבדות מודרנית?

1. שורש העבדות המודרנית נמצא בתפישה. משל לבן הגיל השלישי המחזיק בביתו טלוויזיה רב ערוצית ומשלם, ע"פ הערכה, מאות שקלים בחודש על מגוון ערוצים בו בזמן שהוא צופה בעיקר בערוצים חינמים כי ככה הוא התרגל, במשך עשרות שנים.

הוא לא צופה על עצמו צופה וממשיך לשלם. אף אחד לא יעצור את זה אם הוא לא ירצה לעצור את זה ובשלב הזה של החיים קשה להאמין שזה יקרה. גם אם תציע לו אופציות זולות שיתנו לו את המענה - 'אין לו ראש לזה'. איפשהו, לא משנה הגיל, כולנו באותה ספינת עבדות, אחד המרבה ואחד הממעיט, גם אם איננו צופים בטלוויזיה כלל (מומלץ).

2. אנחנו חיים בתקופת נוחות טכנולוגית ולכאורה לא צריכים לעשות הרבה כדי לאפשר לעצמנו להתנהל בנחת, עם זמן פנוי לחיי משפחה, למשל. בפועל, אנחנו מוצאים את עצמנו רצים מדבר לדבר, בלחץ, מבזבזים זמן יקר ונשארים עם הלשון בחוץ. התרגלנו וקשה לכמת את המחירים העקיפים והישירים של הסטרס, גם אם רבים ונשגבים הם. קחו לדוגמה מורה העובד בבית ספר. הוא מחזיק רכב ונוסע כל יום לעבודה בפקקים תוך כדי שהוא 'שורף' זמן רב שלא בהכרח מטריד אותו כי התחושה היא ש'אלו החיים' ואנחנו עושים דברים בפקקים; טלפונים, שומעים משהו מעניין. אך מדובר בפרס תנחומים זעיר לעומת האופציות האחרות שלא פעם נמצאות על השולחן העמוס במטלות.

3. המורה, למשל, יכול לפעמים, להתעקש לעשות מאמץ וללמד בבית ספר אחר, שיאפשר לו להגיע לעבודה באופניים או בתחבורה ציבורית בקלות, אולי אפילו ברגל. בהמשך הוא יגלה שרוב הנסיעות שלו היו לעבודה והאוטו עומד רוב הזמן בחניה, כך שהוא יכול למכור אותו ולחסוך את שלל ההוצאות שלו.

אבל הוא לא חולם על זה בכלל. כי פקקים זה מאסט ואוטו משפחתי ענק הפך לנורמה כולל הון תועפות שהוא דורש.

ללא מעט אנשים, מבט ארוך עשוי לגלות שלא מוכרחים אוטו או לפחות לא צריכים אחד כזה שעולה הון להחזיק אותו.

קניות - אפשר להתרגל למשלוחים או לקנות קרוב (גם אם במצטבר זה קצת יותר יקר). לנסוע לסבתא פעם בחודש - אפשר בתחבורה ציבורית או ברכב שכור. אפילו במונית ספיישל. כנ"ל לגבי טיולים פעם בזמן מה. אבל התרגלנו. ככה זה. לשלם יקר כי 'זה המחיר', להשקיע מאמצים מנטליים 'מודרנים' על להיתקע בפקקים ולשלם בד בבד את מה שהרווחנו מהעבודה - על הרכב.

4. רכב זאת דוגמה בלבד. הדברים נוגעים לרכישת חופשות משפחתיות שלא בהכרח נהנים מהן בע-נ-ק והם יותר עומדות על תקן 'לשנות אווירה'. בשביל אווירה לא מוכרחים להוציא הון ככתוב בפלייר החופשות התורן. כנ"ל לגבי הרגלי יציאות משפחתיות הכוללות הוצאת הון שערורייתי. לדוגמה: לא ברור עדיין איך בני אדם שלא בהכרח מכניסים הון - בוחרים להוציא את כספם על פופקורן בסרט או על גלידה במחיר מופקע ביציאה משפחתית.

אבל אנחנו לא רואים אפשרות אחרת לחיינו המשועבדים. שלל הדברים הללו מעניקים לנו, תחושת שחרור זמני של 'היה שווה להתאמץ', למרבה האבסורד. בדיוק שם - טמונה הבעיה השורשית של העבדות המודרנית. היא מרגילה אותך לתפוס דברים באופן מסוים ולא משחררת אותך, גם אם אתה לא ממש נהנה ממנה ברמת המאקרו. גם אם אתה קולט שאתה חי ללא רוגע יומיומי ומשלם על סגנון החיים בענק בזמן החיים עצמם, באנרגיה עצומה, בזה שאין לך אפשרות לחשוב על שינוי מהותי.

5. אם חפצי חיים משוחררים אנחנו, עלינו לחפש כיצד להוריד למינימום את המאמצים המנטליים הנדרשים ב'עבדות מודרנית'. לחיות ולעבוד כמה שיותר קרוב לבית, למעט בנסיעות ארוכות, ללמוד להנות מהקיים בסביבה ממה שמוצע חינם או במחיר הגיוני. זה אולי נשמע כמו חלום בדיוני, אך זה אפשרי בהחלט ללא מעט אנשים, גם אם חלקם ידחו את כל ההצעות על הסף, מתוך הרגל. כן, לפעמים אפשר 'לחיות אחרת'. השאלה אם אנחנו רוצים באמת להשתחרר ולהעניק לעצמנו בחזרה את הזמן, את החיים.

נדב גדליה הוא יוצר הספר החדש 'רגשות כנים על ימים עלומים' והסרטים: "אבא עם אלוקים", "מדריך למתבונן האמיץ" ו"רווק עם אלוקים"