לעלון 'עולם קטן' קרתה לפני שלושה שבועות תקלה. בעוד שעיקר הגיליון הוקדש לדמותו של הרב הרצוג זצ"ל, הרי שבעמוד הראשון של העלון מוקמה דווקא תמונת...הרב אונטרמן זצ"ל.
נכון הוא שלשניהם משקפיים, הזקן שלהם די דומה ושניהם נהגו לחבוש כובע צילינדר לראשם, ועדיין... מביך.
בגיליון שאחריו התנצל העורך על התקלה. הוא גם עדכן שלמרבה הפלא, רק מעטים מהקוראים הבחינו בשגגה. אלא שעתה מתברר שתקלה פעוטה זו אינה אלא קצה קרחון של בעיה גדולה.
מאמר העורך בגיליון השבוע שעבר הוכתר על-ידו בכותרת: "הרב הראשי לישראל או הרב הראשי למגזר".
העורך ביקש לצאת חוצץ נגד החתירה לסימון "מועמד הציונות הדתית", ואולם חוששני שהוא כשל בהבנת הנקרא, שכן הוא עירב בין מפלגה ציונית דתית ובין השקפת עולם ציונית דתית. אליבא דאמת, אין לך מופרך יותר מאמירה שהמחזיקים בתפיסת עולם ציונית דתית תרים אחר רב ציוני דתי מיגזרי. אמירה כזו אינה אלא אוקסימורון, ממש תרתי דסתרי.
כמי שהיה חבר בוועדת הרב יעקב אריאל שליט"א לאיתור מועמד מתאים (ועדה ש-אגב- כלשון הרב: "לא חזרה מהחלטתה"), סהדי במרומים שאף לא אחד מחברי הוועדה נתן דעתו על סוג הכיפה שמתחת לכובעי המועמדים שהופיעו לפנינו: שחורה או סרוגה, רגילה או "ברבוש". כך גם, אף לא אחד מחברי הוועדה התעניין בשאלה לאיזו מפלגה הצביע מועמד זה ואחר.
כל שעניין את חברי הוועדה היה: האם המועמד אמון על השקפת עולמה של הציונות הדתית! האם הוא חש מחוייבות לכלל ישראל כולו והוא אינו "מיגזרי"; האם הוא רואה כשרות ממלכתית מקיפה ואיכותית לנגד עיניו; מה יחסו לסוגיית הגיורים, בעומק היקפה הכלל-ישראלי; מה יחסו ל"ממלכה" הישראלית ולראשי הממלכה; מה זיקתו לצה"ל, מפקדיו וללוחמיו; מה יחסו ל"עם שבשדות", והלאה על זו הדרך. ולא, לא מן השפה ולחוץ...
מן המאמר שפורסם עולה כי לדעת העורך אין להסתייג ממינוי רב ראשי חרדי. ואני מסכים. מבחינתי, בוגר ישיבות פונוביז' ופורת יוסף אינו פסול. חלילה. אלא שאני מבקש לברר תחילה על איזו "משנה" אמון רב זה.
ולבל נדבר "באוויר", הבה נהיה קונקרטיים. לדוגמה: כולנו זוכרים רב ראשי אשר אף אחד לא טען שהוא גדול בתורה, ולימים גם התברר שנקיות כפיים אינה מסגולותיו האישיות, ואולם מעלה אחת הייתה לו: הוא התחייב להתנגד ל"היתר המכירה"! האם אותו רב - שדווקא גדל בערוגות הציונות הדתית - הוא "ציוני דתי"? לא מיניה ולא מקצתיה.
ועוד דוגמה: האם רבנים שנוקטים בנפוטיזם מופלג, ורשימת מועמדיהם למשרות רבניות בכירות נגועה בקרבה משפחתית מובהקת, האם הם עונים על דרישה מקדמית של השקפת עולם כלל-ישראלית? לדידי, ולדידה של תפיסה ציונית-דתית, רק שני קריטריונים אמורים לבוא לידי ביטוי בבחירה למשרה רבנית בכירה: מצויינות תורנית ומידתית לצד "נגישות" כלל ישראלית.
זוכרני את התבטאותו הנוקבת של הרב שאול ישראלי זצ"ל נגד מועצת הרבנות הראשית שטרפדה מתן 'כושר' לתלמיד חכם "שדעתו אינה עולה בקנה אחד עם דעתם". או-אז אמר הרב ישראלי שהוא בוש ונכלם מהתנהלות זו, שזו אינה דרכה של תורה וזו אינה משנתה של הציונות הדתית (הרבנות והמדינה).
ונכון הדבר. לא יעלה על הדעת שגדלות בתורה לא תהיה תנאי סף, אך בו אין די. ישאל את עצמו כל מי שמעמד הרבנות הראשית הכלל ישראלית, לנגד עיניו: כאשר לנגד עינינו ניצב רב שפיו "מפיק מרגליות" נגד חיילי צה"ל שמוסרים נפשם על מזבח התורה והעם והארץ, ומולו מתייצב רב שדרגות קצונה על כותפותיו, האם למישהו יש ספק מי הוא בעל ההשקפה הכלל-ישראלית, המתאים להיות רב ראשי לעם ישראל כולו?
ואם רב אחד מקפיד (!) שלא לאכול מהכשר הרבנות אלא רק כאשר מתלווה לו בד"ץ [מסויים...], ובשל כך אינו טורח לטייב את הכשר הרבנות "הרגילה", לפי שאותו ואת חוגו זה לא מעניין - האם הלה מתאים להיות רב ראשי לכלל ישראל? ואם אותו רב גם מזניח את מערכת הגיורים, או מציב רף שחוסם גיורים רבים, שעה שכתלמיד חכם הוא יודע שלמשנה מקילה בנדון יש תימוכין רבים, אך הוא את נפשו ונפש חוגו הציל – הלה מתאים להיות רב ראשי לכלל ישראל?
זו, ורק זו, המשמעות של איתור רב ציוני דתי. לא מפלגתית ולא פוליטית אלא השקפת עולם וחזון כלל-ישראלי. מכונן הרבנות הראשית לישראל – הראי"ה קוק, לימדנו (אגרות הראיה) כי חובה עלינו להתחבר אל "דברת הקץ המגולה ואור הישועה הזרוחה". והוסיף, כי מי שאינו כזה, "לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת". ובכן, אישיות כזו היא ציונית-דתית.
אולי לא בכדי התחלפו אפוא תמונות הרבנים. גם הרב הרצוג וגם הרב אונטרמן היו ציונים-דתיים במובן העמוק של ההגדרה. אלה האישים על העדה שאליהם נשואות עינינו.