הפסגה בדוחא הסתיימה בסוף השבוע שעבר, ומקורות המעורים במשא ומתן דיווחו כי סוגיית ציר פילדלפי היא אחת מנקודות המחלוקת העיקריות המונעות את הבשלת ההסכם בין חמאס לישראל.

מול הלחצים מצד המדינות המתווכות להתקדם במהירות לעסקה תוך סיום המלחמה ויציאת צה"ל מרצועת עזה, בולטת התעקשותו של ראש הממשלה נתניהו להמשיך באחיזה ישראלית, בציר שהוגדר כצינור החמצן של חמאס.

כבר בתחילת השבוע (ראשון) הבהיר ראש הממשלה בישיבת הממשלה: "אנו מקיימים משא ומתן ולא מתן ומתן. יש דברים שאנחנו יכולים להיות גמישים לגביהם, ויש דברים שאנחנו לא יכולים להיות גמישים לגביהם ואנחנו מתעקשים עליהם", הדגיש נתניהו. בהמשך השבוע הבהיר כי "בכל מצב ישראל לא תיסוג מהנכסים האסטרטגיים שהשיגה במלחמה". לעומת עמדתו של ראש הממשלה, מערכת הביטחון דווקא משוכנעת כי ניתן לצאת מציר פילדלפי לצורך עסקה להשבת החטופים וכיבוש מחדש במידת הצורך. הרמטכ"ל הלוי הבהיר כי הצבא מסוגל לכל תרחיש.

ציר פילדלפי הנידון הוא קו חיץ המשתרע על פני כ־14 קילומטרים לאורך הגבול בין מצרים לרצועת עזה, החל ממעבר כרם שלום ומערבה עד לים התיכון. הציר הוקם לפני כארבעה עשורים עם נסיגת צה"ל מסיני בשנת 1982, בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים. על הציר נמצא מעבר רפיח, החוצץ בין צידה העזתי של רפיח לצידה המצרי. עם הקמתו נועד המעבר לאפשר לתושבי רצועת עזה לעבור למצרים, בכפוף לפיקוח ביטחוני ישראלי, אלא שעם הגירוש מגוש קטיף נסוג צה"ל מהציר, והאזור נותר עם פיקוח מצרי מוגבל למדי וללא השגחה ישראלית. הדיווחים לאורך השנים על תעשיית הברחות חסרת גבולות עוררו דאגה רבה בקרב גורמים בישראל, אך מלבד כמה ניסיונות מדיניים וצבאיים להפסקת ההברחות, הן המשיכו באין מפריע.

במהלך מלחמת חרבות ברזל, בחודש מאי האחרון, כבש צה"ל את ציר פילדלפי מחדש, כולל את מעבר רפיח. צה"ל הרס את הבתים שעמדו לאורך הציר והרחיב אותו, תוך חשיפה של עשרות מנהרות ופירי טרור במרחב והשמדתם. בעקבות השתלטות ישראל על ציר פילדלפי נותק חמאס מ'בלון החמצן', ששימש אותו להעברת אמל"ח, חומרי בנייה, ציוד וחומרים לייצור אמצעי לחימה, ממצרים לתוככי הרצועה. ההברחות האלה כללו גם חומרי נפץ, טילי נ"ט ורקטות ארוכות־טווח שנועדו כולם להיות מופנים נגד ישראל.

לוחמים רבים הפועלים במרחב רפיח בכלל ובציר פילדלפי בפרט, העידו שגילו במקום מאגרים עצומים של אמצעי לחימה, תוואי תת קרקע בהיקף יוצא דופן, כולל עשרות רבות של מנהרות חוצות גבול ומאות פירים המפוזרים לאורך הציר. הלוחמים איתרו והשמידו גם עשרות רקטות מוכנות לשיגור לעבר ישראל.

תופעת ההברחות דרך ציר פילדלפי היא אומנם לא דבר חדש, והייתה מוכרת לישראל עוד הרבה לפני השתלטות חמאס על הרצועה בשנת 2007, אלא שלאחר כניסת הלוחמים לרפיח ולציר פילדלפי נתגלה היקפה הבלתי נתפס של תעשיית ההברחות לאורך הציר. זו תרמה תרומה מכרעת לביסוסן והתעצמותן של תשתיות הטרור הרצחניות בעזה.

שי (שם בדוי), חייל במילואים שלחם במשך כמה חודשים במרחב רפיח, חזר לאחרונה לביתו בתום שירות מורכב וארוך. אבל אף שהשירות כבר מאחוריו, המראות שנגלו לנגד עיניו לאורך ציר פילדלפי עדיין טורדים את מנוחתו. "ראינו שם, לאורך כל הציר, עשרות מנהרות תת קרקעיות, גם ממש על הציר וגם קצת יותר בעומק. הן עמוקות מאוד ובחלקן גם רחבות מאוד. ולא רק זה, מתחת לעמדות מצריות ראינו משגרים מוכוונים לכיוון ישראל. ראינו את זה בעיניים שלנו", הוא מזדעק. "ראינו מנהרות שאפשר לנסוע בהן ברכבים. כמות המנהרות שיש בציר פילדלפי מתחת לאף של המצרים, זאת אוטוסטרדה של תחמושת שמוזרמת לתוך הרצועה. זה מטורף".

כל גילוי של מנהרה, הוא משתף, ריגש את הלוחמים מחדש. "כל גילוי אתה אומר: הנה, עלינו פה על משהו. ישנו באיזה בית, ומתברר שהייתה בו מנהרה שגילינו רק שבועיים אחרי שחיינו בו. פיר עצום ממדים שלמרבה המזל לא יצאו ממנו מחבלים בזמן שאנחנו שם. כל גילוי של מנהרה הוא דרמטי. בפעמים הראשונות כשאתה רואה מנהרות רחבות שאפשר אפילו לנסוע בהן בחופשיות אתה לא מאמין. יש התרגשות של גילוי ושל השמדה של עוד מנהרה ועוד פיר, כי בעצם לשם כך אנחנו שם".

יחד עם חבריו הלוחמים מביע שי מורת רוח מהדיבורים על האפשרות שצה"ל יצא מהציר. "הרי מה הטענה אומרת? בואו תצאו משם, נתקין אמצעים טכנולוגיים, ומצרים גם תפקח על הציר. אבל מצרים כבר הייתה שם! איך זה משנה משהו ממה שכבר היה? ועם כל הכבוד לאמצעים הטכנולוגיים, אין תחליף לנוכחות פיזית במקום", הוא פוסק נחרצות. "אם צה"ל יוצא מציר פילדלפי - תוך זמן קצר הוא יחזור להיות צינור החמצן של חמאס, ואנחנו במו ידינו נקים לתחייה את ארגון הטרור שאנחנו עמלים כבר עשרה חודשים להשמיד ולהרוס, והקרבנו בשביל המשימה הזאת את טובי בנינו", הוא קובל.

"זו תהיה סטירת לחי מצלצלת לכל המשפחות השכולות שהקריבו את חיי יקיריהן, ובהם גם חברים טובים שלי מהפלוגה, שנלחמו במטרה שזה לא יקרה. ואם צה"ל עושה את המהלך הזה, הוא למעשה אומר לנו: חברים, נלחמתם לשווא, נפלתם לשווא, כי הכול יחזור לקדמותו", הוא מלין בכאב.

"הרכיב החשוב ביותר שהושג במלחמה"

מאיר בן שבת, ראש מכון משגב לביטחון לאומי ולשעבר ראש המטה לביטחון לאומי והיועץ לביטחון לאומי, רואה בשליטת ישראל בציר פילדלפי כורח המציאות: "ציר פילדלפי ומעבר רפיח הם צינור החמצן של חמאס. זהו עורק האספקה העיקרי להתחמשות ולהתעצמות הצבאית והכלכלית של חמאס. כמובן מה שצה"ל מצא שם לא צריך להפתיע אותנו".

מה החשיבות של ציר פילדלפי בהיבט הביטחוני של ישראל?

"שליטה ישראלית בציר פילדלפי חיונית לשם השגתן של שתיים ממטרות המלחמה: שלילת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס ומניעת הפיכתה של עזה לבסיס טרור בעתיד. לסוגיית השליטה בציר פילדלפי עשויה להיות השפעה מכרעת על תוחלת הישגיה של ישראל במלחמה הנוכחית. מידת השליטה בציר הזה תכתיב לא רק את משך הזמן שיידרש לאויבינו כדי לשוב ולאיים על ישראל, אלא גם את סוג האיומים ואת עוצמת הסיכונים שאיתם נהיה עלולים להתמודד בעתיד", הוא מדגיש.

"חשוב להבהיר כי השליטה הישראלית בציר פילדלפי היא אחד ההישגים המערכתיים של ישראל במלחמה הזאת. היא לא רק מנוף לחץ בשביל לקדם עסקה לשחרור החטופים, אלא תנאי הכרחי כדי למנוע מחמאס להשתקם. קיבוע השליטה הישראלית בציר הזה מיישם לקח מרכזי מכישלון מאמציה של ישראל למנוע את תהליכי ההתעצמות הצבאית בעזה במהלך שני העשורים האחרונים", הוא קובע. "בשנים האחרונות, כלקח מהמציאות בעזה, ישראל הבהירה כי בכל הסדר מדיני עתידי היא לא תוותר על השליטה בגבולות. הדברים נאמרו ביחס להסדרים עם הרשות הפלשתינית, והם בוודאי נכונים גם ללא הסדר ביחס לרצועת עזה. המחיר הנורא שישראל שילמה ב־7 באוקטובר נתן לה את הלגיטימציה לכך. במסגרת המלחמה נוצרו גם התנאים המבצעיים שאפשרו זאת. ואולם, אם ישראל תוותר על כך כעת, יהיה זה צעד בלתי הפיך. היא לא תוכל לשוב ולתפוס את השטח לאחר התחייבויות שתיתן במסגרת הבנות עם מצרים וארצות הברית וכחלק מהסכמות בין־לאומיות רחבות יותר".

האם ייתכן שהברחה בהיקף עצום שכזה דרך תוואי תת הקרקע התקיימה ללא ידיעת מצרים?

"אינני רוצה לספק השערות. מה שחשוב הוא שאנחנו נבין את המציאות ואת המגבלות בהסתמכות על גורמים אחרים, ומתוך כך נבנה את המענה הנדרש".

כיצד הדבר ישפיע על היחסים שלנו עם מצרים? האם מדובר בקו שבר בהסכם השלום בין המדינות, או שעל ישראל בשלב הזה להתעלם מכך?

"אינני סבור שזהו קו שבר. דומני כי מבחינת ביטחונה הלאומי של מצרים, גם המצרים בעצמם היו מעדיפים שהגבול בינם לבין רצועת עזה לא יהיה פרוץ".

מומחי ביטחון קוראים ליציאה מהאזור ולהסתמכות על הסדרים בין־לאומיים או אמצעים טכנולוגיים, במקום נוכחות צבאית ישראלית בציר. האם לדעתך ניתן לסמוך על חלופות כגון אלו לשליטה ישראלית במקום?

"בכמה הזדמנויות לאורך השנים ניתנו לישראל התחייבויות להפעלת מנגנונים בין־לאומיים להתמודדות עם איומי ההברחות. בינואר 2009, בשלהי 'עופרת יצוקה', לאחר משא ומתן שנוהל על ידי שרת החוץ ציפי לבני, אפילו נחתם הסכם עם ארצות הברית בשיתוף עם נאט"ו למנגנון לניטור ולמניעת הברחות אמצעי לחימה לרצועת עזה. מיותר לומר שלא צמחה מכך תועלת ממשית", הוא מפטיר.

"באשר לאמצעים טכנולוגיים: כל בר דעת מבין שאין די באמצעי גילוי ופיקוח כדי למנוע ולסכל הברחות. בנוסף להם נדרשת 'רגל מסיימת', כוח מבצעי שיודע להגיב לכל אירוע. בלי יכולת ישראלית עצמאית לסכל את ההברחות, ניאלץ להיות סמוכים על חסדיהם של המצרים. מערכת השיקולים שלהם אינה זהה לשלנו. הסיכויים שמנגנון כזה יעמוד בציפיותינו נמוכים יותר מההנחה שסוגיית ההברחות תהפוך למוקד של מתיחות בין ישראל ומצרים, או שתיקבר בתוככי המנהרות כטבען של פעולות המתנהלות בחשאי, הרחק מעיניו הביקורתיות של הציבור".

עד כמה מדובר בסוגיה עקרונית שישראל חייבת להתעקש עליה במשא ומתן לעסקה? ומה הדרך, אם יש בכלל, להיענות לדרישת סינוואר בעניין יציאת צה"ל מפילדלפי כדי לא להכשיל עסקה להשבת החטופים?

"מול המטרה למנוע את התבססותה מחדש של רצועת עזה כבסיס טרור, השליטה בציר פילדלפי היא הרכיב החשוב ביותר שהושג במלחמה זו", הוא מדגיש. "אינני רואה רכיב אחר שיכול לשרת את המטרה הזאת יותר מאשר השליטה בציר פילדלפי. באשר למשא ומתן, ישראל צריכה גם את השליטה בפילדלפי וגם עסקה להשבת החטופים. ברור שסינוואר ינסה להעמיד את הדברים זה כנגד זה. אני מניח שנראה גישה דומה גם בסוגיות הנוספות שעדיין לא הגיעו לפתרונן. לכן טוב עושה צה"ל כאשר במקביל למשא ומתן הוא לא מרפה בהפעלת הלחץ הצבאי".

דילמת השוטר המצרי

גם פרופ' איתן שמיר, ראש מרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים ומרצה בכיר במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן, רואה חשיבות עליונה בשליטה ישראלית בציר. בפתח הדברים מחלק פרופ' שמיר את המנהרות השונות ברצועת עזה על פי יעדן: "בצה"ל חילקו את המנהרות לשלושה סוגים: מנהרות הברחה, מנהרות תקשורת ומנהרות תקיפה. מנהרות הברחה כשמן כן הן, מיועדות להבריח בעיקר ממצרים אל תוך הרצועה. בציר פילדלפי אנחנו מדברים בעיקר על הימצאות של מנהרות הברחה", הוא אומר.

"הברחה של כמעט כל מה שאפשר לחשוב. לפי הנתונים שפורסמו, צה"ל חשף בציר פילדלפי כמעט מאתיים מנהרות, חלקן רחבות מאוד עד שניתן לנסוע בהן עם טנדר גדול. מעמיסים על הטנדר כל טוב ונכנסים היישר באוטוסטרדה לרצועה. אגב, גם את הרכבים עצמם היו מבריחים פנימה. בציר הזה הייתה קיימת תעשיית הברחה שלמה שהיו שותפים לה מלבד חמאס גם הבדואים מסיני וגורמים מצריים לא רשמיים".

יש שמועות שגם הבן של נשיא מצרים א־סיסי גרף הון עתק מההברחות באזור.

"יכול להיות בהחלט. זו הייתה תעשייה רחבה של הברחות של מוצרים וסחורה לצורך אזרחי, וגם ציוד צבאי מכל הבא ליד שכולל אמצעי לחימה, תחמושת וכל מה שנדרש ללחימה ולהתעצמות חמאס ברצועה".

מה חלקה של מצרים בהברחות האלה?

"גם אם המדיניות המוצהרת של מצרים הייתה להפסיק את זה ובאיזשהו שלב גם חלק מהמנהרות נסגרו על ידה, בסופו של דבר הייתה בשטח שחיתות לא קטנה. כי כשקצין מצרי מרוויח משכורת נמוכה ובא אליו פעיל חמאס ומציע: אנחנו נעבור כאן ואתה לא תראה את זה, ובתמורה אתה תזכה לתשלום הגבוה פי חמישה מהשכר שלך והכול בכסף שחור, ומה אכפת לך, הרי בעצם אנחנו מבריחים נשק ותחמושת כדי להרוג יהודים, במצב כזה, את מתארת לעצמך שזה לא קשה במיוחד למצוא את אותם קצינים שישתפו פעולה. ואגב, רוב ההברחות לאורך השנים היו מעל פני הקרקע ולא דרך המנהרות", הוא מצביע על ממדי ההפקרות במקום.

כמומחה לביטחון לאומי ואסטרטגיה צבאית פרופ' שמיר מדגיש את החשיבות בהתעקשות ישראלית לנוכחות צבאית במקום ואת הסכנה הטמונה ביציאה, גם תוך הבטחה שבמידת הצורך נשוב לשם: "הוויכוח הגדול הוא בין אלו שאומרים שזה אכן אפשרי לבין אלו שאומרים: בכל פעם שיצאנו ממקום כלשהו ואמרנו שאם תהיה בעיה נחזור - זה לא קרה. עם כל ההבטחות האלה חזרנו בדחילו ורחימו רק פעם אחת, ב־2002 בחומת מגן, אחרי שהמון ישראלים נרצחו, ואריאל שרון חיכה וחיכה ובסוף חזרנו רק אחרי אסון התאומים, כשהאמריקנים הבינו מה הטרור האסלאמי מעולל. בכל הפעמים האחרות, גם כשיצאנו מעזה וגם כשיצאנו מלבנון, נאמר: אם יירו עלינו כדור אחד ואם הם יהוו איום - אנחנו ניכנס חזרה ונפעל בכל הכוח, וזה כידוע לא קרה. כי זה באמת קשה מאוד", הוא אומר.

לו ההחלטה בידיך, אתה סובר שיש להתעקש על הישארות בפילדלפי?

"אני מאמין שכן, בגלל הסיכונים שיש ביציאה משם. אני חושב שראש הממשלה מתעקש על הסוגייה הזאת בגלל ההשלכות הביטחוניות הברורות שיש ליציאה שלנו משם. אבל לא כל המידע נמצא בידי, ולכן כל הפרשנים, ובתוכם אני, קצת מכים באוויר", הוא מסייג. "הכול תלוי בפרטים הקטנים. אם היו פורשים לפניי את פרטי העסקה, מה זה אומר מבחינת ישראל לצאת מציר פילדלפי, איך נראה ההסכם להשבת החטופים, מה חמאס מקבל, מה הביטחונות שישראל תקבל, מה ההסדרים הביטחוניים המדויקים שיהיו על הציר בזמן שלא נהיה שם ומה ההבטחות לעתיד - אז יכולתי לחוות דעה. לצערי, היסטורית יש לנו ניסיון מר ביותר עם יציאות כאלו", הוא שב ומתריע.

אתה יכול לתת דוגמה?

"הציבור ברובו אולי לא זוכר, אבל בשנת 1970 הגענו בתיווך אמריקני להפסקת אש עם מצרים. אחד הדברים שישראל דרשה היה שאת הטילים נגד מטוסים מצרים לא תעמיד ותכוון באזור התעלה, כדי שלא ייצרו חיפוי בצד הישראלי. זה היה במפורש בהסכם. יום אחרי כן המצרים הפרו אותו ברגל גסה וקירבו את הטילים לתעלה. בדיעבד, זה היה חלק מההכנות של מצרים לקראת מלחמת יום כיפור, וישראל לא עשתה כלום בנידון", הוא מציין בחוסר השלמה. "התרענו בפני האמריקנים, והם ביטלו את החששות וטענו בתגובה: עכשיו אתם רוצים לפתוח במלחמה? ככה ידיה של ישראל היו כבולות", הוא מצביע על האתגר בהתחייבות בין־לאומית. "בסופו של דבר, זה מה שאיפשר למצרים לערוך את ההתקפה ב־73'. לאורך השנים יש דוגמאות נוספות לכך, ולכן האמירה שצה"ל יכול לצאת מציר פילדלפי ובהמשך מקסימום לשוב ולהשתלט עליו מחדש לא עומדת במבחן המציאות".