א', קצין בקבע בשירות פעיל שלחם בעוטף עזה בבוקר השבעה באוקטובר, העיד היום (שלישי) בוועדת החקירה האזרחית לטבח בעוטף עזה בבוקר שמחות תורה.
תחילה התייחס א' למכשול גדר הגבול – שעון החול: "כשבנו את שעון החול אמרו לנו שהוא בלתי חדיר מתחת לקרקע וגם מעל הקרקע. לכן התחלנו בצורה מדורגת להפסיק לבצע פעולות יזומות אל מול שעון החול ולהעבירם לכיוון החלקים הישנים בגדר מתוך תפיסה, ואף אחד מאיתנו לא ערער עלינו מדרג המ"מ עד המג"ד לפי ידיעתי, שהוא לא חדיר לתת קרקע ובעל קרקע. לי באופן אישי זה היה נשמע מוזר אל מול ׳קו ההגנה לעולם יפרץ׳".
הוא התייחס בנוסף לתפיסת ההגנה בשנים שקדמו לשבעה באוקטובר: "במהלך בניית המכשול עשו איתנו כנס, קרוב יחסית לגבול. מג"ד שריון ושני מג"דים עשו פרזנטציה איך הם תופסים את תפיסת ההגנה החדשה אל מול השינויים. אחד הדברים שאני זוכר הוא תיאור איך אנחנו צריכים להמעיט את הסד"כ בגזרה, ולהתחיל יותר להסתמך על אמצעים טכנולוגיים. הכוונה הייתה להשתמש בכוחות החי"ר כעתודה בלבד, להמעיט את הפעולות היזומות ואת הסיורים על הגדר, והסתמכות גדולה על היכולת הטכנולוגית במרחב. רעיון יפה, ונשמע טוב כשמתארים אותו במצגת יפה, אבל במבחן המציאות הדברים האלה לא עומדים. בשנים האחרונות זו גם התפיסה בצפון".
"התקן בפועל הוא כמחצית מהתקן המחלקתי והמ"פ נמצא בדילמה. יש לו שתי אפשרויות – הראשונה היא לשחוק את החיילים ולא להשאיר להם זמן למנוחה, להפוך אותם לכלבי שמירה. זה מוביל לשחיקה גדולה בכוח, שבאופן טבעי גורמת לירידה במענה לאיום. האופציה השנייה שהרבה מפקדים בחרו בה היא לשנות את תפיסת ההגנה. קודם הורידו בפעילות היזומה בכל הקווים, עושים פחות מארבים, פחות סגירות של נקודות ואחר כך גם צמצמו את עמדות השמירה".
א' הוסיף כי "היכולת שלך אל מול כמות הנהלים, הבירוקרטיה והדברים שאתה נמדד עליהם – פוגעת באיכות הביצוע. כשאנחנו עולים לכל סיור יש דף סיור שצריך למלא, שמכיל צ׳ק ליסט, שמכיל ציוד, עלייה בקשר, וידענו שבסוף אני נמדד על זה שהדף יהיה חתום וסגור. כשיש לך עשר דקות למלא את הדף, אתה עושה תדריך בחיפזון, אתה בודק את נהג הקו שלך בצורה מועטת, ובסוף מגיע לפעילות מבצעית בלי שעשית את הדברים בצורה הנכונה, אבל הדף חתום והבירוקרטיה עומדת. רוב המפקדים בצה"ל היה מתמקד בעיקר בעולמות המצגות. גם אני חטאתי בזה, יש לי הרבה מצגות נפלאות, אבל זו לא המהות וזה ריק מתוכן".
על תחקור לקחי המלחמה אמר: "בתחילת הלחימה ניסינו לבצע תחקיר מה למדנו, מה אנחנו לוקחים. אבל בדיוק כמו אותם חיילים בקו, כשהשחיקה עולה, וכל פעם שאתה יוצא מהרצועה וצריך להיכנס לעוד סבב זה מתקצר לרענון וכניסה חזרה, היכולת שלך לבצע תחקיר איכותי יורדת לאפס. תחקיר הוא לפעמים נחלתם של אלה שיש להם זמן. אתה בודק רק מה שאתה נמדד עליו והתחקירים בזרוע היבשה הפכו להיות כתצוגת יח"צנות אישית שלי כמ"מ, כמ"פ או כסגן. מדברים על מה עשית ולא על חסרונות. התחקירים נהיו ריקים מתוכן ומלאים בכותרות".
על הלקח האישי שלו מה-7.10 שיתף: "אחד הלקחים שאני לקחתי מה-7.10 זה העדר פיקוד ושליטה. פשוט לא היה בשום צורה, לא ברמת האוגדה, חטיבה, יחידות אורגניות. הדבר גרם לדו"צים מטורפים, שאני יודע אותם שנה אחרי, לא באותו זמן. הדבר גרם להפעלת כוחות בצורה לא חכמה, ואני יודע מעדויות שהיו לפעמים כוחות משמעותיים של 50-100 לוחמים, פלוגות שלמות מצוידות, שלא נתנו להם להתקרב ולא ידעו לאן ללכת".
"אני הבנתי שאוגדת עזה הוכרעה רק אחרי ארבעה חודשים במסגרת כתבת טלוויזיה. אם היינו מחכים לפקודות, לא היה נשאר את מי להציל. מי שהכריע את ה-7.10 היה הדרג הטקטי, הלוחם, עד דרגת סא"ל. אנשים שפשוט לקחו את הציוד שלהם וחתרו למגע. מעולם לא ראיתי לוחמים שועטים ככה קדימה בשביל להציל חיים".