שמיני עצרת הוא יום שחותם את תקופת הימים הנוראים, שהחלו בחודש אלול ובתוכם ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות. בעוד שבחגים השונים ישנן מצוות ייחודיות, הרי ששמיני עצרת הוא יום טוב של שמחה בלי כל מצווה מיוחדת.

במהלך הדורות הוגדר שמיני עצרת כיום של שמחת תורה. בעבר סיימו את התורה פעם בשלוש שנים, אולם במרוצת השנים החלו בבבל לסיים פעם בשנה, ולאחר מכן בתקופת הגאונים נקבע מנהג זה גם בארץ ישראל. וכך יום שמיני עצרת הוא יום של שמחה לגומרה של תורה.

אולם דווקא הפסוקים שמסיימים את התורה מתארים אירוע קשה ועצוב. משה, שהנהיג את העם מרגע יציאתו ממצרים במשך ארבעים שנה, נאלץ למות בעבר הירדן המזרחי ולא להיכנס לארץ. משה קיבל את גזר הדין למרות הקושי הגדול שבגזרה. וכך אומר המדרש: "ומות בהר אשר אתה עולה שמה, אמר לפניו: ריבונו של עולם למה אני מת?... אמר לו: כלך משה, גזירה היא מלפניי שהיא שווה בכל אדם".

בכל השנים, בשמחת תורה, אנחנו פחות קשובים לטרגדיה של משה. השמחה דוחקת את העצבות. אולם השנה נחוש רגעי עצב במהלך היום. יעלו זיכרונות קשים, כל קהילה תעמוד לצד המשפחות ששכלו את ילדיהן, ושמיני עצרת יהיה יום של שמחה שמהולה בעצב. האווירה במהלך ההקפות תהיה קשה יותר אבל יחד עם זאת, יש חשיבות גדולה לשמור על מסורת הדורות של יום זה בתנאי שנדע להתאים את ההקפות לרוח התקופה.

רבי נחמן מברסלב היה ער לקושי שקיים בריקודי שמחה גם בחיים של שגרה, וכך הוא כותב: "בעניין השמחה על פי משל, שלפעמים כשבני אדם שמחים ומרקדים, אזי חוטפים איש אחד מבחוץ, שהוא בעצבות ומרה שחורה, ומכניסים אותו בעל כורחו לתוך מחול המרקדים, ומכריחים אותו בעל כורחו שיהיה שמח עימהם גם כן, כן יש בעניין השמחה כי כשאדם שמח, אזי המרה שחורה וייסורים נסתלקים מן הצד אבל מעלה יתרה להתאמץ לרדוף אחר המרה שחורה דווקא, להכניס אותה גם כן בתוך השמחה, באופן שהמרה שחורה בעצמה תתהפך לשמחה שיהפך המרה שחורה וכל הייסורין לשמחה, כדרך הבא לתוך השמחה, שאז מגודל השמחה והחדווה מהפך כל הדאגות והעצבות והמרה שחורה שלו לשמחה, נמצא שחוטף המרה שחורה ומכניס אותה בעל כורחה לתוך השמחה, כמשל הנ"ל" (ליקוטי מוהר"ן תורה כג).

לדעתו, גם בימי שגרה שנראה לנו שמציאות חיינו טובה ואיתנה, עדיין עלול להיות מצב שהדיכאון ישתלט עלינו. לצערנו, גם העצבות יודעת את זה, ולכן כשהאדם בשמחה, העצבות יוצאת החוצה וממתינה מחוץ למעגל. השמחה אינה פותרת את העצבות, אלא בסך הכול דוחקת אותה רגע הצידה. לכן מציע רבי נחמן דבר אחד: "להכניס את העצבות למעגל השמחה".

להישאר אגודה אחת

השנה נתקשה להכניס את העצבות למעגל השמחה. אנחנו נמצאים בעיצומו של אירוע קשה ותחושת האבל קיימת. יהיה קשה לרקוד בעוצמה שדומה לשנים שעברו. גם בתוך הקהילה מצויות איתנו משפחות שכולות מהטבח הנורא, וגם המלחמה ונזקיה בנפש וברכוש מכבידה עלינו. קהילות שלמות נעקרו מביתן ומצויות בשבר נוראי. לכן נדרש מאיתנו לעצב את היום באופן אחר כדי שנוכל לשמור על מסורת ההקפות והשמחה ובמיוחד לאור חשיבותו של יום זה.

בתורה נקרא היום השמיני בשם עצרת, ומסביר רש"י בויקרא (כג, לו): "עצרת הוא - עצרתי אתכם אצלי כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיוון שהגיע זמנן להיפטר אמר: בניי, בבקשה מכם, עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עליי פרידתכם".

מסביר הרבי מלובביץ' (שמחת תורה תשט"ז, ליקוטי שיחות חלק ב') שכוונת המדרש במילים "קשה עליי פרידתכם" היא שקשה על הקדוש ברוך הוא ההיפרדות שלנו מאיתנו. לכן הוא מבקש שנעשה יום נוסף. מסביר הרב: "פרידתכם" – על ידי הפירוד שביניכם לבין עצמכם. כאשר עם ישראל מאוחד בינו לבין עצמו הוא קשור ומאוחד עם הקדוש ברוך הוא. אבל כאשר יש פירוד בתוך עם ישראל אז נוצר הפירוד עם הקדוש ברוך הוא.

חג הסוכות הוא חג של אחדות שבא לידי ביטוי בלקיחת ארבעת המינים שאגודים זה עם זה. כל מין בפני עצמו מייצג חלק אחר ושונה באומה הישראלית, והם ניטלים באגודה אחת. כך גם ישראל נעשים אגודה אחת. אולם הסכנה הגדולה היא שלאחר שנתיר את קשר האגודה ונשוב לימי החול הסוערים, עלולים אנו להגיע למצב של פירוד. לכן מעכב אותנו הקדוש ברוך הוא יום נוסף בלי ארבעת המינים, כדי שנשמור על ערך האחדות שהלך ונרקם בחגי תשרי. אם כן, מטרתו העיקרית של שמיני עצרת היא לשמור על אחדותו של העם. שמיני עצרת הוא "רגל בפני עצמו" - יום שפותח את היציאה מהסוכה אל הבית והשגרה.

ההסבר הזה מתכתב היטב עם רוח התקופה. לצערנו, לפני שנה ערב המלחמה היינו במחלוקת נוראית וקשה. במהלך המלחמה נלחמו החיילים כתף אל כתף. חיילים וחיילות שהשקפותיהם שונות ודעותיהם שונות לחמו יחדיו למרות המחלוקות שקדמו למלחמה. אולם עדיין התחושה היא שקיים פער בין שדה הקרב לעורף. שמחת תורה יכולה להיות הזדמנות לאחדות סביב הסיפור המשותף שלנו – ספר התורה.

ייתכן שהשנה תהיה תחושה שהתאחדות זו סביב התורה שונה משנים קודמות, ויש צורך ורצון לתת ביטוי לכל מה שעברנו מאז שמחת תורה דאשתקד. ניתן לתת ביטוי לכך באמצעות הקדשת כל הקפה לפן ייחודי של האירועים (לחטופים, לנופלים, ללוחמים וכן הלאה). התאמת התכנים והשירים יכולה להעצים את תחושת היחד, שהיא סוד כוחנו.

מעגל ה"יזכור" גדל

זאת ועוד, בתפילות יום שמיני עצרת-שמחת תורה ישנם מעברים מורכבים. ביום זה יש גם רגעי עצב בצד רגעי השמחה הגדולים, ובשנה זו רגעי העצב יורגשו בעוצמה גדולה יותר. בבתי הכנסת, בעיקר למנהג אשכנז, נוהגים לומר את תפילת "יזכור". השנה המעבר מההקפות וסיום התורה לתפילת "יזכור" יהיה קשה שבעתיים. למעגל ה"יזכור" נוספו השנה משפחות רבות שיתייחדו עם קרוביהן שנרצחו בטבח הנורא בשמחת תורה או חיילים שנפלו בקרבות, כך שזה ישפיע על האווירה בבית הכנסת במהלך החג.

כמו כן, לקראת סיום התפילה נהגו קהילות ישראל להתפלל את תפילת הגשם, שמזכירה לנו ששמיני עצרת יש בו גם קצת אווירה של יום הדין. זו תפילה שעניינה בקשה וכמיהה לגשם שמוסיף ברכה לעולם. תפילה זו היא תחינה לעתיד טוב יותר. הזכרת הגשמים נאמרת בתוך ברכת "מחיה המתים" מפני שהגשמים מביאים חיים לעולם. השנה נרגיש יותר מכל שנה את הכמיהה להבאת חיים לעולם.

תפילה זו נוטעת בתוכנו תקווה וציפייה לגאולה מייסורינו. אם בכל שנה קשה להכניס את העצבות למעגל השמחה, השנה יהיה לנו קשה להכניס את השמחה למעגל העצבות. בכוחות משותפים של הקהילה כולה, ובהתאמה של ההקפות לרוח התקופה, נשתדל להכניס שמחה לתוך מעגלי העצב. יהיה יום שמיני עצרת יום של תפילה לעתיד טוב יותר ולבשורות טובות - תחל שנה וברכותיה.

הכותב הוא יושב ראש ארגון רבני בית הלל

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)