מיד לאחר מלחמת ששת הימים (זוכרים שעם גבורה וסייעתא דשמיא גדולה אפשר לנצח מלחמה רב-זירתית בשישה ימים?), התפרסמה קריקטורה של 'דוש' בה רואים דמות שמייצגת את ההיסטוריה רודפת אחרי חייל צה"ל ומנסה להספיק לתעד את שיחרורם של עוד ועוד חלקים מארץ ישראל במהירות.
כיום אנו במלחמה בה ההצלחה, בלשון המעטה, לא מובהקת כמו שזכינו אז, אורות וצללים משמשים בעירבוביא, המחדל המטורף של שמחת תורה עדיין צורב בנו ויצרוב לעוד שנות דור, זאת לצד גילויי הגבורה והרוח המפעימים כל לב יהודי.
והנה, השבוע זכינו לעדנה, במבצע היסטורי, מזהיר וחסר תקדים בתיחכומו ובהיקפו, שמדינת ישראל הוציאה אל הפועל, על פי פרסומים זרים כמובן, כנגד אויבינו האכזריים והרצחניים בלבנון השרויים בבהלה ומהומה.
הדבר ממלא את הלב שמחה והודיה לה', וכמובן ברכה ותפילה על המוחות והידיים, במערכת הביטחונית והמדינית, שעסקו ועוסקים במלאכת קודש מחשבת זו שמכה גלים והדים ומרימה מחדש את קרן ישראל בעולם כולו.
האם מישהו מסוגל להבין איך תוך שנה גם ספגנו מכה כה צורבת בדרום, למרות שהכל היה גלוי וידוע, תוך עיוורון וטיפשות מוחלטים, וגם נחלנו הצלחה ראשונית כה מסחררת בצפון, בחכמה ותושיה רבה? מה באמת הסיפור של היהודים האלה בארץ-ישראל ובמדינתם, מדינת ישראל?
על כך אמר רבי אבא בר אחא "אין אתה יכול לעמוד על אופיה של אומה זו, נתבעין לעגל ונותנין, נתבעין למשכן ונותנין" (ירושלמי, שקלים פ"א ה"א).
כך גם אמר מראש הקב"ה לאברהם אבינו עליו השלום: "וספור הכוכבים - מה כוכבים ברומו של עולם, אף בניך כשהן עולין עולין עד לרקיע, וכשהן יורדין יורדין עד העפר." (פסיקתא זוטרתא בראשית פרשת לך לך פרק טו)
יתירה מכך, נראה שאותה גאונות שמאפשרת ירי מדויק של טיל שיוט לחלון ופגיעה במחבל מסוים, משבשת לפעמים את היכולת לראות את התמונה הכוללת הפשוטה של עצרת בה משתתפים אלפי מחבלים אחרים ושל צבאות טרור ההופכים למפלצות ענק, כפי שאמרו חז"ל (בבא מציעא צו עמוד ב) "לפום חורפא – שבשתא", לפי חריפות השכל, כך גם השיבוש. הרעיון והאמונה שאפשר הכל, שהרצון יוצר מציאות – הם תכונות יהודיות מאד, אך מסוכנות אם אין להן עוגן יהודי שיבטיח את יסודות הקיום.
מה יפתור לנו את ה'מאניה –דיפרסיה' התודעתית הזו? מוסר התורה. מוסר הלחימה היהודי. בעידן בו אין אמת, אין זהות ואין אחריות וכל מושג וערך מתפרק, בא המוסר היהודי הבריא, מוסר צבאי וחברתי, שמהווה עבורנו מצפן. במבצע המדהים בלבנון קיים עם ישראל את הצו הפשוט 'הבא להורגך –השכם להורגו' חרף האיחור הניכר, במסגרתו אותו אויב יורה עלינו כמעט שנה, ומתעצם כדי לחסל אותנו כ20 שנה ללא הפרעה.
הדבר מחייב אותנו להמשיך ולפתח טכנולוגיה, סייבר ויכולות פלאיות, אך מחייב אותנו עוד יותר לקשור עצמנו ליסודות קיומנו כיהודים בארצנו ובמדינתנו שחייבת באופן דחוף לעלות על הדרך היהודית: ערבות הדדית המבוססת זהות, יחס לאויב כקולקטיב, לקיחת אחריות על ביעור הרשע האזורי ובמידת האפשר גם העולמי, יחס לערי הגבול בצפון ובדרום בדיוק כמו מרכז הארץ, ועוד.
ומילה נוספת: המצב הביטחוני הוא רק משל ובבואה למצבנו הרוחני, אנו מוקפים ומלאים עדיין בקונספציות תודעתיות של התבוללות רעיונית ופיזית, חבר כנסת לשעבר ממפלגת העבודה אמר לאחרונה שהרצון לקדם את הסכמי אוסלו נבע מרצון "להיות ככל העמים".
זניחת התורה והמצווה מביאים באופן ישיר ליאוש מהמפעל הציוני ומתקומת ישראל, כפי שעיננו רואות את קולות הנהי, הבכי והחידלון כיום במיינסטרים של אפופי הפרוגרס ובמוקדי הכוח בהם הם שולטים: מערכת המשפט, התקשורת, האקדמיה, והחלקים הרקובים במערכת הביטחון שהיו אחראים למחדל. חיזוק היהדות והחזון היהודי שלנו כעם בארצו – הוא קיומי יותר מאי פעם. כך יתגלה בע"ה "אופיה של אומה זו" כראוי.
אם אנחנו מספיק חכמים ונבונים, ודאי לא ניכשל בטיפשות של אופוריה או בהישענות על מבצעים טכנולוגיים. למדנו השנה בדרך קשה מאד שהעליונות של "אומת ההי-טק" לא מספיקה ואף פוגעת בנו כאשר אנו סומכים על כיפת ברזל וסנסורים ומזניחים את הלוחמה הפשוטה והישרה.
ננצח באמת בע"ה כשנדע לסלול דרכים מתוחכמות ולהתמלא בתחבולות כדי לנטרל את ההשפעות הפרוגרסיביות המזיקות שמביאות לנו כל כך הרבה מוות, ולחזק את עצמנו כאומה הנושאת שם שמים בגרונה ויודעת לאחוז חרב פיפיות בידה, כאומה שהרוח שבה מכתיבה ודוחפת את ההשקעה בקידמה הטכנולוגית, ככלי, ולא להפך, כאומה שהביאה לפני הכל לעולם את האמונה, הקודש והמוסר שמתוכם תוך ניפוץ אלילי שקר ורשע, העולם יכול להתקדם - "וּשְׁמַרְתֶּם֘ וַעֲשִׂיתֶם֒ כִּ֣י הִ֤וא חָכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה." (דברים פרק ד)
הכותב הוא מנכ"ל הארגונים חותם ותורת לחימה