ברצוני להתייחס בשורות הבאות למטה משפחות החטופים שבו מאוגד הרוב המוחלט של קרובי החטופים (אף כי קיים כידוע גם פורום תקווה שחלק מהמשפחות התארגנו במסגרתו). אינני יודע אם יש מהם קוראי העיתון בשבע, אבל אולי הדברים יגיעו כך לאוזניהם. קשה לדמיין מה עובר על משפחות שיקיריהן עברו ועוברים את הזוועות הגדולות ביותר שחוו יהודים מאז השואה, ואין בכוחם להושיע. אני בוכה כשאני שומע אותם ברדיו, לא משנה את מי מהם. הם בוכים גם כשהם לא ברדיו, 24/7, כבר שנה שלמה. להחזיק מעמד במצב שכזה, לא לישון בלילות ולפעול ללא לאות למען שחרור יקיריהם זהו מאמץ נפשי ופיזי שאין ביכולתי לתאר לעצמי. אני מצדיע לכל אחת ואחת מהמשפחות הללו. אילו תעצומות נפש צריך כדי לעמוד בזה, לשרוד בזה. עברה שנה מאז הזוועה, וכמו שעושים מין סיכום ביניים של מה שקרה לנו מאז שבעה באוקטובר אשתקד – מבחינה צבאית, מדינית, חברתית ועוד – אני מציע, בדחילו ורחימו, לעשות גם סוג של סיכום ביניים בקשר לפעילותו של מטה המשפחות. סיכום זה חושף קושי נוסף שעימו מתמודדות המשפחות המאורגנות במסגרתו. אחרי התגבשותו במשך החודשים הראשונים של המלחמה וביתר שאת אחרי העסקה הראשונה, המאבק של מטה משפחות החטופים התנהל, על פי עצת יועציו, בעיקר – וחלק מהזמן באופן כמעט בלעדי – אל מול ממשלת ישראל. יועצים כמו רונן צור (מראשי מחאת קפלן) העתיקו את דפוס הפעולה ואת כיוונה האנטי־ממשלתי של מחאת קפלן נגד הרפורמה המשפטית למאבק לשחרור החטופים. זה עורר אצל אנשי ימין אנטגוניזם, ובנוסף הרתיע גם חלק מהאוכלוסייה שבמרכז המפה הפוליטית. לכך סיבות רבות, והנה העיקריות שבהן: א) הציבור מבין שהחטופים לא מוחזקים על ידי נתניהו אלא על ידי חמאס. ב) לא צריך להיות גאון במשא ומתן כדי לדעת שככל שהתקשורת הישראלית והתקשורת העולמית ישדרו יותר תמונות של בני משפחה שבורים וזועמים המאשימים את ממשלת ישראל והעומד בראשה בהפקרה, חמאס יעלה את המחיר עוד ועוד. גם את זה הציבור מבין. ג) למרות הכאב וההזדהות, רבים בציבור חושבים שיש מחירים שמדינת ישראל לא צריכה לשלם תמורת החטופים. כתוצאה מכך, הפעולות שננקטו מטעם מטה משפחות החטופים כדי לממש את משאת נפשם, שהיא גם משאת נפשו של עם ישראל כולו – שחרור החטופים – לא היו בקונצנזוס ואיבדו את כוחם הציבורי. זהו אם כן הקושי הנוסף שמטה משפחות החטופים והמשפחות המאוגדות בו נאלצים להתמודד עימו. אני מרשה לעצמי להציע הצעה שעשויה לסייע למטה המשפחות לחזור ולזכות בתמיכת הציבור כולו ולא רק חלק ממנו, דבר שקריטי למאבקו. במקום להפגין בקפלן בתל אביב, על מטה משפחות החטופים להעתיק את ההפגנות למעברים שדרכם משנעים את הסיוע ההומניטרי לעזה. זה מצריך שינוי תפיסה, פרסום נרחב, לוגיסטיקה, כוח אדם והתארגנות רבתי. נדמה שלמטה המשפחות יש אפשרות להשיג ולהעסיק את האנשים הנכונים שיירתמו לכך. אם במעברי הסחורות ובנתיבי התחבורה המובילים אליהם יעמדו מדי יום לא קומץ אנשי ימין ו"מתנחלים קיצוניים" אלא אלפי אנשים מכל גוני הקשת הפוליטית וישבשו את שינוע הסיוע ההומניטרי בדרישה המינימלית שהוא לא יגיע לידיו של חמאס, זה יכול לשנות את המצב בכיוון הרצוי. מה שממשלת ישראל לא יכולה לעשות – לשבש את הסיוע ההומניטרי שהתחייבה לו – תנועת מחאה עממית יכולה לעשות. התמונות שיתפרסמו אז ברחבי העולם לא יהיו תמונות של הפגנות סוערות נגד הממשלה, אלא של שיבושי אספקת סחורה לעזה על ידי תנועה עממית רחבה הזוכה לגיבוי מהציבור הישראלי כולו. גם לממשלת ישראל יהיה אז קל יותר לדרוש מהמסייעים ההומניטריים ומממניהם את המובן מאליו: שיפסיקו לתחזק את חמאס. אומנם "הפגנות השיבוש" שאני מציע לא ימנעו את הסיוע ההומניטרי כשלעצמו, אך הן יאלצו את מגישי הסיוע להתייחס לדרישה לשלול מחמאס את המונופול על חלוקת הסיוע ואת הרווחים הכספיים שהוא גורף ממנו. גם אם יימצא פתרון מהיר לסוגיית האספקה וגם אם לא, בחמאס או במה שנשאר ממנו עשויים להגיע למסקנה שכללי המשחק השתנו. רק מתוך הבנה שכזו תוכל להבשיל עסקה אחראית שרוב אזרחי ישראל יתמכו בה. נכון, גם זה לא איזה מתכון קסם ולא בטוח אם יעבוד, אבל כדאי לנסות את הכיוון החדש הזה, בפרט אם נראה לעין שדפוסי הפעולה שננקטו על ידי מטה המשפחות עד כה לא הועילו. לדעתי, החלפת הדיסקט בעניין זה – דהיינו העברת מוקד ההפגנות מתל אביב לכרם שלום – לא רק שאינה סותרת את הסיסמה "לעשות את הכול למען שחרור החטופים" אלא דווקא מתחברת אליה. לסיכום: "המחאה המשבשת" שאני מציע תאלץ את הארגונים ההומניטריים הבין־לאומיים ואת מממניהם לתרום את חלקם לכך שייווצר סוף סוף לחץ במקום הנכון - על חמאס. המסר הוא: אנחנו לא נגד סיוע הומניטרי, אבל אסור שהוא יגיע לידיו של חמאס. אם מטה משפחות החטופים ישכיל להעביר את האנרגיות והמשאבים העומדים לרשותו ממחאה שבה רק חלק מהעם איתו למחאה שתזכה לקונצנזוס מקיר לקיר, תוכל לצמוח מכך למאבק על שחרור החטופים, שהוא המאבק של כולנו, רק תועלת.
