יום השנה לטבח שבעה באוקטובר העסיק רבים במחדלי הממשלה, הצבא ויתר זרועות הביטחון. כיוון שאחריות הממשלה וזרועות הביטחון נטחנה עד דק, ברשותכם בטור הזה אתמקד במחדלי הכתב והפרשן הצבאי אלון בן דוד.
הטור הזה עוסק בפרשן הצבאי של חדשות 13, אבל הסיפור הוא לא אלון בן דוד אלא תופעת האלון־בן־דוידיזם. יותר מדי דמויות בתקשורת בלבלו את המוח עם ארומה של ידענות אין קץ, בטון עמוק ובטוח - ולימים התברר שהמציאות טפחה על פניהם. הבעיה עם האלון־בן־דוידיזם היא חוסר הפקת הלקחים. הם ממשיכים באותה ידענות מופרכת ובאותה יהירות מופקרת, בבחינת אחרטט ואשוב.
המפחיד הלאומי
בואו נתחיל בטור המונומנטלי של אלון בן דוד מ־6 באוקטובר 2023 (!) בעיתון מעריב־סופשבוע, שבו הוא כותב בקביעות. כך כתב בן דוד, 24 שעות בלבד לפני פרוץ הטבח: "בעזה, ההימור של ישראל השתלם: אחרי שבוע של הפרות סדר על הגדר, ההבטחה הישראלית להמשיך במדיניות של הקלות אזרחיות לרצועה, בצירוף אמירה קטארית עמומה שישקלו את הגדלת המענק – הספיקו למנהיג חמאס יחיא סינוואר כדי לעצור את האלימות".
בן דוד שיבח את ראש הממשלה נתניהו, וכתב בין היתר כך: "סינוואר נדחק לחדש את האלימות לאורך הגדר על ידי מי שקורא עליו תיגר בבחירות להנהגת חמאס שיתקיימו בשנה הבאה – סלאח אל־עארורי. היה לו חשוב גם להזכיר לסעודים שכל התקדמות מול ישראל תצטרך להביא בחשבון גם את עזה, שמצפה לליטרת הכסף שלה. במשך כמה ימים הוא שחרר קיטור על הגדר, בצורה מבוקרת, ולשם שינוי, גם ישראל התנהלה בצורה מבוקרת. אולי הייתה זו הבלחה של ראש הממשלה בנימין נתניהו של פעם, השקול והמחושב". בן דוד גם ידע לציין כי "מאמצי החבלה של איראן, חיזבאללה וחמאס פחות מטרידים".
מה יש לומר? נביא בדורנו. אבל רבים וטובים מבן דוד טעו בהערכה שלהם ביחס לפעולות חמאס. לא צריך להפיל עליו את האחריות למחדל 7 באוקטובר, אבל כן צריך להפיל עליו את האחריות לכך שלא למד לקח, והמשיך לבלבל את המוח באותה יהירות, תוך שהוא מסרב לקבל את השיעור בצניעות שהמציאות ניסתה לתת לו.
קחו לדוגמה את הטור של בן דוד מסוף חודש יוני 2024. כותרתו: "מה שצה"ל לא מעז לומר: הצבא לא מוכן למערכה רחבה בלבנון".
בן דוד דאג לזרות מורך בעם, והוסיף בידענותו כי רבה על "פער אדיר בציפיות של הציבור מהיכולות של צה"ל, ולכן צריך לומר את מה שצה"ל לא מעז לומר: הצבא לא מוכן כרגע למערכה רחבה בלבנון".
בן דוד הוסיף וכתב כי "חשוב להבהיר שצה"ל לא מסוגל כרגע להביא להישג משמעותי מול חיזבאללה ולשנות דרמטית את המציאות בצפון. במקרה הטוב ביותר, מערכה בצפון תסתיים בהסדר גרוע שיושג במחיר כואב".
הפרשן־יודע־כול גם קבע נחרצות כי "כשראש הממשלה יוצר משבר מיותר עם ארצות הברית על אספקת חימושים, הוא מודע לחלוטין למשמעות: המשבר נועד לספק לו תירוץ ואשם אחר בסיבה לכך שהוא לא יוזם מערכה בלבנון. נתניהו מבין שלמלחמה מול חיזבאללה בעת הזאת יהיו יותר מחירים ופחות הישגים, ועכשיו הוא גם יכול להאשים את ביידן בכך שבגללו לא יצאנו למלחמה".
המציאות היא שחלפו חודשיים וישראל הטילה מכות מחץ על חיזבאללה, חיסלה באופן מעורר השתאות את כל צמרת הארגון כולל ראש הארגון האלמותי חסן נסראללה, והפכה את ביירות ואת רובע הדאחייה ליעד בלתי פוסק של הפצצות חיל האוויר ללא הפרעה כלשהי מצד הארגון שהטיל חיתתו ואימתו על ישראל. אם לא די בכך, ישראל הכניסה אוגדות שלמות לתוך דרום לבנון, ולפחות בשלב זה חיזבאללה פשוט בורח מהמערכה בגבול הלבנון.
בן דוד טען שנתניהו יודע שאין אפשרות לפתוח במלחמה מול חיזבאללה, ולכן בחר ראש הממשלה להאשים את ביידן באי ניהול המערכה בלבנון. את אותה פאדיחה בדיוק עשה בן דוד כמה חודשים לפני כן בעניין הכניסה לרפיח.
בסוף חודש מרץ כתב בן דוד: "ישועת הצפון לא תגיע מנתניהו. מבחינתו, תושבי הצפון יכולים להישאר בדיור זמני עד שיגיע זמנם לדיור מוגן. העיקר שהמלחמה בעזה תימשך לנצח. הוא הבין לפני כולם שהעולם כבר לא יאפשר לו את כיבוש רפיח. האמת היא שצה"ל כמעט לא מתקדם בדרום הרצועה. הוא ממתין להנחיה לכבוש את מחנות המרכז ואת רפיח, אבל זאת לא תגיע".
לא חלף זמן רב, וישראל נכנסה לרפיח על מלא. לא סתם כבשה את רפיח ואת ציר פילדלפי, אלא השמידה את העיר כפי שלא השמידה אף אחת מהגזרות בצפון ובדרום הרצועה.
בחודש יוני "חשף" בן דוד כי "ספק אם צה"ל יכול במצבו הנוכחי להביא להישג מול חיזבאללה שיצדיק את המחיר שתשלם החברה הישראלית, ועוד לא אמרנו מילה על מוכנות (נכון יותר היעדר המוכנות) של העורף האזרחי". אלא שאותו בן דוד בחודש אפריל קבע בחדשות 13 כי "מלחמה בצפון לא תהיה קלה. היא תכאב לנו בחזית וגם בעורף, אבל אפשר יהיה לסיים אותה בסימן קריאה". בחודש פברואר הוא הכריז כי "למעט שר הביטחון יואב גלנט, קשה לראות בהנהגה הישראלית את הנחישות הנדרשת כדי להסיר בכוח את האיום בצפון".
אלון בן דוד לא פספס הזדמנות לטעות. בחודש נובמבר הוא קבע (נחרצות, כדרכו) כך: "ברור שאם ניגרר למערכה בצפון כאשר שלוש אוגדות נמצאות בעזה, לא ניתן יהיה להוציא תמרון קרקעי משמעותי ללבנון". בפועל, יש כעת ארבע אוגדות שמתמרנות בלבנון, ובו בזמן שלוש אוגדות פועלות בעזה, לרבות במבצע משמעותי ועצים בצפון הרצועה.
רפיח היא כן או לא סלע קיומנו?
הפרשן הצבאי של חדשות 13 ומעריב־סופשבוע בקי בכול. הנה, קחו דוגמה מעולמות תוכן אחרים. לאחר מתקפת 7 באוקטובר, הוא כתב בטור שלו כך: "אם יש מישהו שהאיראנים מפחדים ממנו – זה ארצות הברית. המשטר האיראני יודע שהאמריקאים מסוגלים לפרק אותו ולהפשיט אותו מכל יכולותיו". כמה חבל שאלון בן דוד לא קרא טור ישן של אלון בן דוד שקבע (כרגיל, בנחרצות): "לאזור כולו ברור שממשל ביידן הוא משענת רצוצה מול איראן".
בחודש מרץ הכריז בן דוד: "צריך להגיד את האמת: אין לנו כרגע לגיטימציה לכבוש את רפיח", וש"האמת היא שצה"ל לא יקבל הנחיה לכבוש את רפיח".
מה מכריח את בן דוד להתנבא ולקבוע דברים בצורה כה נחרצת? האם זו פרשנות צבאית, קריאה בקפה, או סתם כתיבת טור באמצעות מערבל טקסטים?
באפריל כתב אלון בן דוד: "כניסה לרפיח תהיה טעות מדינית". ב־3 במאי פרסם אלון בן דוד טור שכותרתו: "נתניהו צריך להגיד את האמת: רפיח הוא לא האירוע המכונן שיקבע את המלחמה".
בטור הוא החכים את הציבור כשקבע: "רפיח, הפינה הדרומית הנידחת של רצועת עזה, היא לא סלע קיומנו ולא האירוע המכונן שיקבע את תוצאות המלחמה". אין אפילו מילה אחת בטור על מנהרות או הברחות אמצעי לחימה. הטור קרא לנתניהו לעזוב את החלומות על כיבוש רפיח ולהתמקד בצפון.
בן דוד הוסיף עוד מידע כוזב בטור הזה כשכתב על כיבוש רפיח: "הוא טומן בחובו סיכון גבוה לפיגוע הומניטרי: כמות הפליטים שנמצאת ברפיח היא כזאת שגם אם תזרוק לשם אבן אתה עלול להרוג שלושה אזרחים".
המציאות הייתה הפוכה ב־180 מעלות. האוכלוסייה ברחה מרפיח מיד עם תחילת הפעולה הצבאית באזור. ישראל השתמשה בכוח "טיפה" יותר אגרסיבי מזריקת אבן, ולמרות זאת האזרחים העזתים לא מצאו את מותם באסון הומניטרי, בניגוד לתרחישי האימים שהבטיחה לנו קמלה האריס.
כאמור, חלפו שבועות ספורים בלבד מאז שבן דוד הפרשן־הנביא הודיע שישראל לא תכבוש את רפיח ושהמקום הזה הוא לא סלע קיומנו, עד שישראל נכנסה לרפיח והשתלטה על ציר פילדלפי.
ב־28 במאי אומר אלון בן דוד על ההשתלטות על הציר: "כרגע מנסים לחסום את צינורות האספקה. שלא יגיע שום אמצעי לחימה ממצרים לתוך רצועת עזה".
בחודש יוני, דף המסרים קיבל תפנית בלתי ברורה ומביכה במיוחד: "רפיח היא רכיב משמעותי מאוד בהתעצמות של חמאס. יש בה מערכת מנהרות ענפה ומפותחת יותר משראינו בכל מקום אחר בעזה. היא שונה מהמנהרות שחשפו בחלקים אחרים של הרצועה בכך שהיא מחוברת כולה: מנהרות הברחה למצרים, מנהרות לחימה ומנהרות לשהיית בכירים – הכול מחובר ביחד. לאורך ציר פילדלפי, הגבול שבין עזה למצרים, התגלה פיר חפור של מנהרה של עשרה מטרים. זו לא פראזה ציורית, אלא תיאור עובדתי. הגבול כולו משובץ במנהרות הברחה שמחוברות לבורות שיגור רקטות, למנהרות פיקוד בתוך העיר ולמנהרות התקפיות לעבר ישראל. לרוב המנהרות יש מספר מפלסים, והן יורדות עד לעומק של 30 מטר". גילוי מרעיש. פתאום מתברר שהמנהרות ברפיח הן דווקא כן סלע קיומנו.
אולי בכלל יש שני פרשנים שקוראים להם אלון בן דוד, והם עושים ביניהם תורנויות? יש דרך להכיל ולעכל את הסתירה המביכה בין הפרשנויות של האיש הזה? האם אלון בן דוד של חודש מאי באמת לא ידע על קיומן של מנהרות ברפיח? האם הוא לא הכיר מנהרות הברחה? אני אמור להאמין שהוא לא ידע שרפיח היא רכיב משמעותי מאוד בהתעצמות של חמאס? מה באמת השתנה בין מאי ליוני?
אלא שהרמטכ"ל ושר הביטחון באיזשהו שלב החלו לדחוק בנתניהו להסכים להפסקת אש ולוותר על ציר פילדלפי. בן דוד חזר פתאום לגרסתו הראשונה. במהדורת חדשות 13 חשף בן דוד: "לא נמצאה ולו מנהרה אחת פתוחה בשטח המצרי. לא נמצאה מנהרה שמישה אחת מתחת לציר פילדלפי… הדימוי הזה של ציר פילדלפי כנהר שוצף של הברחת נשק לעזה - לא נכון". באמת מעניין מאיפה הגיע הדימוי הזה של ציר פילדלפי כנהר שוצף של הברחת נשק לעזה.
ב־13 בספטמבר נביא השקר הודיע לקוראיו כי "המערכה בצפון תגיע, אבל לא במועד שאנחנו נבחר, אלא ניגרר אליה שלא בטובתנו". קוראי העיתון לא הספיקו לזרוק את הגיליון לסל המיחזור, וישראל (על פי פרסומים זרים) פוצצה אלפי ביפרים ומכשירי קשר של מפקדי ובכירי חיזבאללה במבצע מודיעיני בלתי נתפס. ואז, יום אחרי יום, ישראל העצימה את תקיפותיה בלבנון. תקיפות בלתי פוסקות בכל לבנון, כולל חיסולי הבכירים ובכירי הבכירים. כל זה קרה ימים אחדים לאחר הטור שכותרתו: "במקום לטפל בצפון, נתניהו עסוק במלחמה נגד 'אויב' אחר - צה"ל".
חשבתם שפאדיחה מס' 374 תגרום לבן דוד לשנמך תחזיות? טעיתם. ב־27 בספטמבר הוא קבע כי "ישראל אומנם מאותתת שהיא בשלה למערכה רחבה, כולל פלישה קרקעית ללבנון, אבל חיזבאללה מזהה היטב את חוסר הרצון בצד הישראלי לגלוש למלחמה, שאין לדעת איך ומתי תסתיים". אומנם בן דוד ידע לדווח לנו שחיזבאללה מזהה היטב את חוסר הרצון בצד הישראלי לגלוש למלחמה, אבל חלפו בסך הכול שלושה ימים עד שישראל החלה בפלישה הקרקעית בלבנון.
השורה התחתונה של הטור ברורה מאליה, ולא צריך לכתוב אותה. האמת, מה הטעם? נראה שהקוראים בקפה שמתווכים לציבור את האמת ואת ניתוח האמת מסרבים גם ככה להפיק לקחים וללמוד מההתבזויות הקודמות. אם הכותב מסרב ללמוד, יש לקוות שלפחות הקוראים, הצופים והמאזינים ילמדו את הלקח. צניעות, ספקנות ואי התאהבות במכונות מסרים, גם אם הן נעימות לאוזן השומע ותאווה לעיני הצופה והקורא.
לתגובות: gravishai@gmail.com