תושייתו של ד"ר מטר. את משפחת מטר אני מכירה מזה ארבעים שנה. זה התחיל בקשר עם ד"ר דוד מטר, רופא ילדים ירושלמי מוכר וידוע. את התורנות הראשונה שלי כמתמחה ברפואת ילדים עשיתי עם ד"ר מטר, שהיה אז הרופא הבכיר במשמרת. לחדר המיון הגיע תינוק שאחיו הפעוט דחף לגרונו גולה, והאם המבוהלת, שלא למדה את תמרון היימליך, דחפה אותה בטעות עוד יותר עמוק. תמרון היימליך, שנקרא על שם רופא יהודי־אמריקאי, הוא תמרון לפתיחת נתיב אוויר שחסום על ידי גוף זר באמצעות לחיצת הבטן על הסרעפת ודחיקת האוויר בריאות בלחץ החוצה. חסימת נתיב האוויר החמורה עלולה להתבטא במאמץ נשימתי גובר, בכיחלון, בחוסר יכולת להשמיע קול או לנשום, ועלולה להגיע עד לאובדן הכרה. המטפל לוחץ את חזה התינוק פנימה בעדינות, במחזורים של חמש לחיצות חזה וחמש מכות על גבו עד לשחרור הגוף הזר. ובחזרה לילד שלנו. אחרי הערכה קצרה ושיחת בזק עם האם, ד"ר מטר לקח פיקוד והילד נלקח מיד לחדר הניתוח לביצוע פרוצדורה אנדוסקופית. לא אשכח את תושייתו של הרופא הבכיר, את זריזותו ואת מומחיותו. יש לי הרבה הכרת הטוב אליו כמנטור ומורה ברפואת ילדים. האישה שלצידו של ד"ר מטר היא נדיה. אני חושבת שאין כמעט אדם בציבור שלנו שלא מכיר את נדיה מטר ויהודית קצובר, שתי הנשים החביבות עטורות הכובעים שהקימו בשנת תשע"א את תנועת הריבונות לקידום החלת ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון, ומופיעות ביחד באירועים ציבוריים כדי לפעול ולהשפיע. לפרק את הפרדיגמה. בעצם, מאז כיבוש הארץ על ידי יהושע נאבק עם ישראל על ריבונותו בארצו, כי כל הגויים הקרובים והרחוקים נתנו עיניהם בארץ הטובה הזאת – הפלשתים והארמים והמואבים, והאדומים והמצרים והבבלים, והאשורים והפרסים והיוונים, והרומאים והביזנטים והמוסלמים, והממלוכים והטורקים והאנגלים – עד שזכינו להקמת המדינה על חלק מארץ הקודש בשנת תש"ח, אחרי שאומות העולם הכירו בטיעון ההיסטורי הצודק של בעלותנו על הארץ, עוד לפני הקמת מדינת ישראל. כך נולדה הצהרת בלפור, והחלטת חבר העמים בסן רמו בשנת תרפ"ג, החלטה שהחוק הבין־לאומי חל עליה עד היום. אבל כיבוש שטחי יהודה ושומרון וירושלים המזרחית הגיע רק עם מלחמת ששת הימים, שהכריחה אותנו לחזור לרוב חלקי ארץ ישראל המקודשת. בגלל שלא הכרזנו על השטחים הללו כשטחי מדינת ישראל, הבעלות שלנו עליהם נראית מגומגמת, וכך היחס של חלק ניכר מעמנו. ברוך ה' שיש לנו משוגעות לדבר, שחוזרות ואומרות שלאורך כמעט שישים שנה מאז מלחמת ששת הימים ממשלות ישראל מתחמקות מקבלת אחריות על חלק מהותי זה של ארצנו, שבו מתגוררים עתה יותר מ־700,000 יהודים, אך עדיין אין בו ריבונות ישראלית. הן אומרות, ובצדק, שלאחר שנים שבהן עסק הימין בישראל בהיאחזות בשטח, בבנייה והתיישבות ברחבי הארץ, הגיעה העת להוסיף קומה מדינית עם תוכנית שמציעה סדר חדש בין הירדן לים. התוכנית מתייחסת לארץ ישראל מערבה לירדן כיחידה אחת, היסטורית, אקולוגית, גאוגרפית וביטחונית - תחת ריבונות ישראל . ואכן, אנו בתקופה היסטורית שבה החלת הריבונות נראית קרובה מאי פעם. ככל שנצליח להדהד יותר את הכמיהה של הציבור לריבונות, כך גוברים הסיכויים שלמנהיגי ישראל יהיה אומץ להצביע בעדה. אחרת נצטרך להתיישר עוד שנים רבות עם התרמית הבין־לאומית שמציגה את עם ישראל ככובש בארץ מולדתו. את הפרדיגמה הזאת חייבים לפרק, וזה מתחיל בביטחון שלנו בצדקת דרכנו ובאמירה ברורה. מה באמת לחפש בשידוך. בשבת שעברה קראנו את פרשת חיי שרה, ובה פגשנו את השדכן האולטימטיבי שיוצא לחפש שידוך ליצחק בן הארבעים, והוא קובע קריטריונים ברורים למציאת המיועדת. אליעזר מבקש מידות, לא כסף ולא זהב, לא ייחוס ולא יופי. יצחק אבינו אינו שואל מה משקלה של רבקה ומה הגובה שלה, ומה דעתה על החלת ריבונות עכשיו. הוא מתרכז בעיקר. וכך אליעזר מאתר את רבקה על פי תכונותיה הסגוליות, על פי מידת החסד המופלאה המתגלה במקום המפגש הסגולי לשידוך, ליד הבאר. מידותיה הנעלות של רבקה, ולא יופייה או רכושה, הופכות אותה לראויה להינשא ליצחק הצדיק. כמה זה מדויק. בכל ייעוץ שאני מנהלת מול רווק או רווקה שמנסים לברר פרט רפואי הקשור ל"מדויט", אני מדגישה שעם כל הכבוד לידע המקצועי שלי, ולרצון שהאדם שאנחנו קושרים איתו קשר יהיה לא פחות ממושלם גם בגופו, הדבר היחיד שבאמת חשוב בעיניי הוא המידות. הן גם לא משתנות ברבות השנים. המשקל עלול להשתנות לכל כיוון (למה זה בכלל עולה לדיון?), בוודאי גם הבריאות, ואפילו השקפת העולם של בן הזוג משתנה לעיתים. רק התכונות והמידות נשארות. המודל החרדי. לדעתי, כדאי שנלמד כמה דברים מהציבור החרדי, שיודע לטפל באופן מקצועי בנושא החשוב ביותר לעם היהודי, שהוא נושא הקמת המשפחה. השדכנית החרדית מנסה לעשות התאמות בסיסיות בין משפחות, בין אמונות ודעות, בין סגנונות חיים, וזה מקל על הבירורים של הבחור והבחורה. הם מגיעים לפגישה בטוחים יותר ורגועים יותר, כי הפתעות גדולות ופערים גדולים במנטליות לא צפויים להיות. השדכנית היא דמות חשובה שמלווה אותם מאל"ף ועד תי"ו - גם כשהרווק או הרווקה מגיעים הביתה בשעה מאוחרת, יש להם עם מי לדבר, את מי לשתף ועם מי להתייעץ. השדכנית גם מכינה את המשודך למפגש הבא, ובודקת את השטח גם אצל הצד השני כדי להקל על הבחור או הבחורה בתקשורת. ברגע שהוא יודע איך מרגיש הצד השני, הוא יכול לשתף את רגשותיו בפתיחות ובכך לסייע להתקדמות הקשר. מוסד השדכנות הוא סטרטאפ גאוני שיוצר את התוצר השווה ביותר בעולם - משפחה. גם בציבור שלנו יש מודלים דומים, דוגמת 'עין טובה' בהובלת הרב יוסף אליהו. יש המון דברים טובים שאפשר וכדאי ללמוד מהציבור החרדי, כמו אסרטיביות בנושאים שחשובים להם, הקשר הטוב עם ההורים וההיררכיה המובנית בתוך המשפחה, אמונת החכמים הבלתי מעורערת ואהבת התורה והכבוד האבסולוטי ללומדי התורה. ולזה ראוי להקדיש טור שלם בפעם אחרת. לתגובות: chanakatan@gmail.com