רס"ל במיל' יונה בצלאל בריף, שנפטר מפצעיו אתמול (שלישי) אחרי שנפצע באורח אנוש כשנלחם בשבעה באוקטובר, מובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים.
בריף, בן 23, היה לוחם ביחידת דובדבן והיה מאושפז במשך יותר משנה בבית החולים.
אביו של יונה אמר: "'ולירושלים עירך ברחמים תשוב', אנחנו אומרים את זה שלוש פעמים ביום - היום אנחנו אומרים את זה בצורה קצת אחרת. יונה הוא השישי מבין האחים, היחיד שנולד בירושלים. היום יונה, אתה חוזר אליה (לירושלים) בצורה שלא דמיינו בשום תסריט".
"ראינו הרבה ניסים גדולים בשנה האחרונה, איך למרות הכל הראש שלך היה צלול ולא אבדה התקווה שלך, אפילו אחרי עשרות ניתוחים".
עוד ספד: "התפילות שלנו ושל כל עם ישראל עם כל המצוות שאנשים עשו - ציפינו שיעשו עוד נס. אבל כנראה שאתה כבר קיימת את המשימה שלך. כל אחד צריך למצוא את התפקיד שלו בעולם. אתה היית דוגמה לכולנו".
חברו של בריף, יונתן, ספד ואמר: "כל יום ניצחת מחדש, לחשתי לך שתמשיך לחיות. אנחנו אוהבים אותך מאוד וכבר מתגעגעים".
פרופסור איציק רייס, מנהל בית החולים שיבא, ספד גם הוא: "יונה היה גיבור אמיתי, מאלה שקוראים עליהם בספרי ההיסטוריה. סיפורו התחיל הרבה לפני הקרב בכפר עזה הסתיים במאבק הירואי של 417 ימים הוא סיפור של חיבור עמוק למולדת, לערכים ולחיים עצמם. סיפור של אדם שהאמין בכוחם של החיים ולא פחות - בכוחם של ערכים".
עוד אמר: "הוא לא רק נלחם על חייו. הוא גם לימד את כולנו מה זה להיות ישראלי. על הכוחות של כל אחד מאיתנו אם רק נלחם. כמו שיונה לימד אותי - החברה הישראלית היא חברה מאוחדת וחזקה גם ברגעים הקשים ביותר".
"עשינו הכל, כל מה שאפשר - החלטנו להקים בשבילו מחלקה מיוחדת של מטופל אחד בלבד רק כדי שיוכל להילחם על חייו כדי שיום אחד נזכה לראות אותו בשחרור".
אחיו של יונה נפרד ממנו: "כל כך טהור, כל כך צדיק. השארת חלל בלב שלנו, חלל בעם שלנו, חלל כל כך גדול שאני לא יודע איך אפשר למלא אותו".
"שלשום בערב, ישבנו כל האחים לידך, פתאום נכנסה אחת מהעובדות של כח העזר במחלקה וכולנו ביחד התחלנו לבכות בלי לתאם את זה מראש. כולנו ידענו איך יונה התייחס אליה - תמיד שאל לשלומה, באמת התעניין מה איתה, מה עם הילדים שלה כשהוא שוכב בטיפול נמרץ. אני לא מבין איך אדם ששוכב במצב כל כך קשה יכול לשאול שאלות כאלה. תמיד ראית את האחר בצורה מכובדת - זה מי שהיית - חן בלתי נגמר".
יסמינה, אחותו של יונה, ספדה: "אחי האהוב והחזק. אחי הגיבור. אתמול בלילה חשבתי על זה שהולך להיות קר בהלוויה שלך ושלא מתאים לך הקור הזה. גם כי תמיד ההי בחדר של 16 מעלות וגם כי אתה מפזר חום לכל מקום שאתה הולך. כל כך מלא אהבה. אין אדם שפגש אותך שלא נשבה בקסמך".
"כל דבר שעשית היה בחיוך - אתה כל כך תחסר לי", הוסיפה.
עוד אמרה: "כשהיית בקורס חובשים, היית שולח לי משפטים ומושגים מעולם הרפואה שלא הבנת וכתבת לי 'אפשר פירוש רש"י?'".
"כשראיתי אותך בשמונה באוקטובר כשכולך מחובר למכשירים וצינורות חשבתי לעצמי שאני חייבת פירוש רש"י למה שקורה. ככל שהזמן עבר, הצורך לפירוש רש"י רק יותר גדול. 14 החודשים האחרונים היו מסע ארוך מטלטל ומדכדך. כולנו חשבנו שלמסע הזה היה צריך להיות סוף אחר. דמיינתי שתשחה בבריכה בשיקום, כל כך רצית להיות בבית ושנשב שם יחד".
יונה נפצע קשה מאוד מירי מחבלים וחטף צרור של 13 קליעים בחלקי גופו. מהפציעה איבד את רגליו. הוא היה בהכרה לאורך השנה האחרונה, נפגש עם משפחתו וחבריו מאז הפציעה, אולם בימים האחרונים תוך כדי טיפולים חלה הדרדרות במצבו.
בריף נפצע באורח קשה כחמישה חודשים לפני מתקפת חמאס במהלך פעילות מבצעית בטול כרם. לאחר שיקומו החליט שלא לוותר על המשך השירות בדובדבן וחזר ליחידה. בבוקר שמחת תורה קפץ יחד עם לוחמים נוספים לכפר עזה והיה שותף לקרבות עזים ולחיסול עשרות מחבלי חמאס. במהלך הקרבות הוא נפצע באורח אנוש.
אחותו ליבי ספדה לו: "כבר יותר משנה אלוהים משחק עם יונה תופסת. כל פעם הוא הצליח לברוח בדרך לא דרך. הבוקר אלוהים הצליח לתפוס אותו קרוב אליו. אני אוהב אותך יונה כל כך כל כך. שמישהו יעיר אותי מהסיוט הזה. הלב התרסק למיליוני רסיסים".