"אין אחד שהיה באיו"ש ולא היה לו ממשק עם ז'אבו", "אחלה בחור", "ז'אבו ז"ל אדם יקר ואהוב", "כמעט כל מי שהיה מח"ט ביו"ש בעשרים השנים האחרונות ועוד, מסגן הרמטכ"ל ומטה, היה איתו בקשר" – אלה חלק מהתגובות שקיבלנו מבכירים בצה"ל, לשעבר ובהווה, שפנינו אליהם בבקשה לספר לנו על זאב (ז'אבו) ארליך הי"ד, שנפל בשבוע שעבר בקרב בלבנון. נציין כי מדובר דווקא בקצינים ולשעברים שאינם חובשי כיפה, ולא חלקו איתו את תפיסת העולם הימנית בהכרח. גם מי שלא רצה להתראיין ציין כי הוא מסרב "על אף אהבתי הרבה לז'אבו", ובכיר אחר אמר כי "אשמח לדבר על האיש היקר הזה", בתנאי שיקבל אישור מדובר צה"ל. אלא שצרורות האהבה וההערכה של הבכירים לאיש ידיעת ואהבת הארץ, ייאלצו להישאר גנוזים בליבם שלהם ולא להגיע לידיעת הציבור. זאת בשל איסור גורף שהטיל דובר צה"ל על ראיונות בנושא דמותו של ארליך. מכיוון שהתקרית שבה נהרג, יחד עם חייל נוסף, נמצאת עדיין תחת תחקיר, כך הסבירו לנו השבוע בדובר צה"ל, הרי שהם אינם מאפשרים ראיונות על דמותו ותרומתו לצה"ל, גם בכל הנוגע לעשרות שנות שיתופי פעולה שקדמו לתקרית בלבנון. משיחות שערכנו עולה רשימה מכובדת של חברי צמרת צה"ל בעבר ובהווה, ויש גם מי שאמר לנו "כמעט כל המטכ"ל הנוכחי", שהכירו את ז'אבו במסגרת תפקידיהם הצבאיים, כאמור בעיקר בגזרת איו"ש, כמח"טים, מפקדי אוגדות ועוד. רשימה חלקית מאוד: הרמטכ"ל הרצי הלוי, סגן הרמטכ"ל אמיר ברעם, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה רומן גופמן, מפקד אוגדת איו"ש יקי דולף, אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט, מפקד זרוע היבשה האלוף תמיר ידעי, מפקד מפקדת העומק האלוף נמרוד אלוני, מפקד בה"ד 1 אליאב אלבז, הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי, אלופים לשעבר כמו רוני נומה וחגי מרדכי ועוד רבים. בסביבתו הקרובה של ארליך ז"ל, שהייתה השבוע שקועה בשבעת ימי האבל, נפגעו מהכתף הקרה שהגיש דובר צה"ל, חלף הוקרה למי שליווה מפקדים בכירים וסייע להם באמצעות הכרת השטח שלו במשך עשרות שנים. "התנהלות דובר צה"ל מאוד מתאימה להתנהלות השיטתית הכללית שבה מגלגלים את האחריות על המפקד בשטח, תוך ניסיון נואש לגונן על הקצונה הבכירה", קובל האח, יגאל אמיתי, "למרות שכולה בלי יוצא מן הכלל עשתה את אותו הדבר בדיוק במשך עשרות פעמים עם ז'אבו". אמיתי מדגים את דבריו באמצעות שתי אנקדוטות פשוטות על הרמטכ"ל הנוכחי ורמטכ"ל לשעבר: "אני עצמי הייתי נוכח בסיור שבו נכחו ארבעה: הרצי הלוי, רעייתו, ז'אבו ואני. זה היה סיור בוואדי באזור הר חברון. הסיור היה לפני שנים רבות, כשהרצי היה בסיום תפקיד מסוים ולקראת התפקיד הבא". הסיפור השני הוא על אביב כוכבי: "ביום שהוא נבחר להיות רמטכ"ל", מספר אמיתי, "הוא לקח את ז'אבו אל מעבר לגדר המערכת מול ירדן, למנהרת רכבת טורקית מלאה עטלפים מעל שפך הירמוך לירדן, במשולש הגבולות". אלה רק כמה דוגמאות מני רבות, מעיד אמיתי. "זו הייתה שיטת עבודה קבועה שהייתה שותפה בה כל הקצונה הבכירה, כמעט כל חברי המטכ"ל של היום, אלה שיחליפו אותם ואלה שיחליפו את מחליפיהם. כל הקצונה הרגישה שזה מאז ומעולם ככה, הסיורים איתו. מח"טים העבירו אותו מאחד לשני כשעשו חפיפה. הביאו אותו כדי להכיר את השטח, 'תיקח את ז'אבו איתך', היו אומרים. לא היה מח"ט או מג"ד באיו"ש שלא עשו את זה. רומן גופמן, למשל, מכיר את ז'אבו מאז שהיה מ"פ". באמתחתו של אמיתי עוד סיפור חשוב בנוגע למי שהיום הוא סגן הרמטכ"ל, אמיר ברעם, אבל נשאיר אותו להמשך. ראשית, כמה עדויות מכלי ראשון – בכירי צה"ל לשעבר שכן היו נכונים לספר על הקשר האמיץ עם ז'אבו, אף שלא חלקו בהכרח את אותו עולם ערכים ואמונות. "תמיד החבר הטלפוני" תת־אלוף במילואים גל הירש עבר סדרה של תפקידים בצה"ל, וכיום הוא מתאם השבויים והנעדרים מטעם ממשלת ישראל. הממשק שלו עם ז'אבו היה בהיותו מח"ט בנימין בשלהי שנות התשעים, ועיקרו היה ברקע הערכי־היסטורי שהעניק ז'אבו להירש, והירש עשה בו שימוש חינוכי עם כל כוח חדש שנכנס לגזרה. "ז׳אבו היה מוקד הידע, מומחה התוכן שלנו המפקדים, ונתן הקשר ערכי לכל הלחימה שלנו בשטח", אומר הירש בהערכה. "כל כוח שנכנס לגזרה שלי בבנימין קיבל ממני תדריך מבצעי ותדריך היסטורי־ערכי, כדי שיהיה ברור ההקשר התנ"כי והמורשת תישמר, כי 'לא ארץ נוכרייה לקחנו'. במובן הזה ז׳אבו היה תמיד החבר הטלפוני והחבר בשטח". להירש הייתה גם שותפות עם ז'אבו בכתיבת אחד מספריו: "הייתה לי גם זכות לכתוב פרק בספרו על הניווט הקרבי", הוא משתף. החברות הייתה גם מעבר לאינטרס המיידי בשטח. כך למשל, כשהיה ז'אבו באזור גשר ביר זית, המקום שבו נפצע הירש קשה במארב מחבלים, היה שולח להירש צילום משם. הקשר נמשך עד השנה האחרונה ממש, ואפילו עד הרגעים האחרונים של ז'אבו. "הוא חיזק אותי במילים חמות עם כניסתי לתפקיד הממונה על החטופים והנעדרים", מספר הירש, "ובשעות שבהן הוא נפל בלבנון, בצירוף מקרים שאיני יכול להסביר, סיפרתי עליו לאנשים שאיתם אני עובד". הירש נפרד בצער ממי שהוא מגדיר לא פחות מ"נכס לאומי": "ז׳אבו היה נכס לאומי והוא אבדה גדולה". אלוף משנה במילואים אורן זיני משמש כיום רמ"ט החטיבה הצפונית באוגדת עזה, אבל לפני יותר מעשור הוא שירת הרחק משם – בתפקיד מח"ט מנשה. "הייתי מח"ט בשנים 2015-2013, וז'אבו היה מגיע באופן תדיר לחטיבה והציע לקיים סיורי מפקדים במרחבים ההיסטוריים והמקראיים. הוא היה מפעיל לחץ תמידי להיכנס איתנו לפעילות במקומות שבהם יש אתרים ארכאולוגיים, כולל במחנה ג'נין. חלק מהבקשות אישרתי וחלק לא. שם הרומן התחיל". זיני מתאר בהתפעלות את תשוקתו של ז'אבו לכל סיור כזה, ואת העובדה שלא בחל בשום קושי כדי להגיע אליו: "לא היה משנה לו אם נקרא לו ביום או בלילה, בשעות לא שעות, הוא היה מתייצב. איש עבודה, רוצה ללמוד ולהתפתח. היה נותן גם שיעורים לחיילים ללא שום תמורה". אחד הסיורים שהרשימו את זיני במיוחד היה אל בור יוסף בעמק דותן. "הוא תמיד היה מראה לנו את המסלול שעשה יוסף בדרך לאחיו בדותן, איפה פשטו ממנו את כתונת הפסים ומכרו אותו לישמעאלים. אני זוכר את ז'אבו מראה עם היד את האזור שממנו הגיעו הישמעאלים – מכיוון סוריה, השבר הסורי־אפריקאי, עד אלינו למבוא דותן, והוציאו אותו מהבור. יש לו את היכולת לקחת את הסיפור המקראי ולגרום לך ממש להיכנס לתוך הדמויות, אל נתיב התנועה. הוא עשה זאת בצורה מעוררת השראה. לא משנה איזה מקום בגזרה היית מזכיר – הוא היה מקור לידע בלתי נדלה ביחס אליו". כפי שהיה עם מפקדים נוספים, גם בין זיני לז'אבו נרקמה שותפות בכתיבת ספר על האזור. "הייתה לי קנאת סופרים באמיר ברעם, שהוציא ספר על הקסבות של שכם בהיותו מח"ט שכם. כשהפכתי למח"ט מנשה, קראתי את ז'אבו למשרדי וביקשתי שיהיה אחראי על כתיבת החלק המקראי־היסטורי בספר שרציתי להוציא על העיר ג'נין. במשך שנתיים הוא עבד איתי צמוד, כשאני כותב את הפרקים המבצעיים והוא את המקראיים וההיסטוריים. בערב ההשקה של הספר 'בסבך הסמטאות של ג'נין' השתתפו כל המח"טים והבכירים. עד היום אני מקבל טלפונים ממח"טים סדירים, שמספרים לי שהם עושים שימוש בספר כמקור למידה בכנסים מקצועיים שהם עורכים למפקדים. ז'אבו היה חלק חשוב בכתיבת הספר, בהשראה, בהיכרות עם הגזרה". אגב, מציין זיני בהערכה, ז'אבו מעולם לא ביקש תמורה על הפרק שכתב לספר, אף שהשקיע בו ימים ולילות ארוכים של חקר וכתיבה. "באופן כללי הייתה אצלו אפס בקשה לתמורה, הוא רק ביקש שייתנו לו להיכנס, ואם לא מהדלת אז מהחלון. בכל פעם שאל: אולי אפשר עכשיו? אולי בלילה? אולי בכל זאת? זה מה שהיה חשוב לו. הייתה לו אהבה אמיתית לעניין הזה, שלא תלויה בדבר. אדם טהור ואמיתי". כאמור, לא כל בקשת סיור לצורכי חקר של ז'אבו אושרה. זיני שקל כמובן קודם כול את סיכון הכוחות, והחליט לצרף אותו לסיורים רק כאשר ממילא נשלח כוח לעבודת מיפוי של בתים, ואליו הצטרף ז'אבו ונחשף לאתרים במינימום סיכון. האם היה ערך מוסף גם לחיילים בחבירתו של ז'אבו אל הכוחות בשטח? זיני משוכנע שכן. "ברגע שמחברים לחייל את המשימה שלו להקשר – זה מקבל משמעות אחרת. סתם כך חייל נכנס למחנה פליטים ורואה אויב, אבל כשז'אבו מסביר מאיפה הפליטים הגיעו, מה הרקע לכך, מה ההיסטוריה של היישוב היהודי מסביב, בור יוסף וכן הלאה – כל דבר כזה מחדד לך את הסיבה למה להילחם ולהגן על המקום. זו לא עוד משימה צבאית, מספרים אישיים ולסמן וי, יש פה הקשר רחב יותר, היסטורי ומקראי". והתרומה הייתה לא רק בהקשר הערכי, אלא גם המבצעי. "אומנם לא נעזרתי בו יותר מדי, אבל בהחלט אני יכול לומר שבמרחב שהיינו בו יש שרידים מתחת לקרקע, וזה יכול לגרום לך לחשוב שוב על תפיסת הפעולה. ז'אבו היה נותן את המידע הארכאולוגי. אני לא פוסל את האפשרות שזה גם מה שקרה בלבנון", הוא רומז. זיני מתקשה להיפרד מז'אבו, ומרעיף עליו עוד ועוד מילות הערכה: "האנרגיות שלו היו לא רגילות. לא משנה אם הוא מרצה על עמק דותן בפעם המאתיים, זה יהיה באותה התלהבות ובאותה תשוקה. גם כשהוא מול ארבעים חיילים עייפים, הוא ימשיך להסביר בהתלהבות מי הפך את שתי האבנים פה. זה מדהים וזו אבדה גדולה". כשאני מודה לזיני על הדברים, הוא אומר: "מגיע לו. תאמיני לי, אחרי כל המילים שאמרנו, זה רק מקטין את מה שהוא באמת היה". ז'אבו עם הרמטכ"ל הרצי הלוי צילום: באדיבות המשפחה מפחדים מהשורשים תת־אלוף במילואים אשר בן לולו שימש כמח"ט כפיר בשנת 2014, בעת אירוע חטיפת שלושת הנערים. באירוע הזה הוא פגש את ז'אבו ואת תרומתו המבצעית למהלך החיפושים. "ב־2014, כשחטפו את הנערים, הוטלה עליי המשימה כמח"ט כפיר לרכז את החיפושים בשטח הפתוח באזור חלחול", שיתף השבוע בן לולו בחשבון האיקס שלו, לזכרו של ז'אבו. "12 גדודים, יחידות מיוחדות ומיטב הטכנולוגיה הועמדו לרשותי. ביום הראשון, בחפ"ק בשטח התייצב בחור מבוגר, עם שפם גדול, סנדלים תנ"כיים וערמת מפות בידיו. 'המח"ט, אפשר חצי שעה מזמנך היקר?' שאל, ובלי לחכות לתשובה פרס את המפה שבידו על השולחן. הוא דיבר ודיבר, ואצבעותיו רצו במהירות על המפה", מתאר בן לולו. "קווי המפה התחברו מהר מאוד לניתוח שטח מאלף. אחת ההערכות הייתה שהמחבלים החביאו את הנערים במערה. ז׳אבו רכן על המפה וסימן עשרות מערות ושוחות שלא הכרנו: 'אני מכיר אותם ויודע איך הם נראים'. ציידנו את הכוחות במידע יקר הערך והם יצאו לשטח וסרקו את המערות שלא הכרנו". ז'אבו לא הסתפק בכך. "בכל יום הוא הגיע וביקש לעזור. קשה היה שלא להעריך את האיש, את הידע העצום בניתוח שטח ובכלל את אהבת הארץ והעם. המלצותיו והמלצות אחרים נוספים סייעו לנו, ולבסוף מצאנו לצערנו את גופות הנערים היקרים ליד חירבה שאליה נשלח כוח מבצעי, והם הובאו לקבורה בישראל. אז אני לא יודע בדיוק מה עשה ז׳אבו בלבנון", מסכם בן לולו, "אבל מהיכרותי איתו הוא היה בטח מלא בכוונות טובות לעזור שוב לצה"ל. היה שלום איש יקר". ולסיום, עוד תרומה מבצעית של ז'אבו, כפי שהבטחנו בתחילת הדברים, והפעם למי שמכהן כיום כסגן הרמטכ"ל, אמיר ברעם. באחד מתפקידיו שימש ברעם כמח"ט שומרון. "זה היה בסוף 2005", משחזר האח, יגאל אמיתי. "ז'אבו הביא אותו אליי הביתה ליצהר, אכלנו גלידה והתחלנו סיור בשומרון. ז'אבו מספר לו שמתחת לקסבה בשכם יש מערכת מים רומית. אותו זה מעניין מבחינה ארכאולוגית, אבל לברעם זה חשוב כידיעה מבצעית: במערכת מים תחתית שכזו אפשר להעביר אמל"ח, אפשר לעבור ממקום למקום בלי להיחשף, מחבלים יכולים להתחבא שם. כך באמת היה, ואכן במידע הזה מיד נעשה שימוש". אמיתי ממשיך ומסביר כיצד יכול צה"ל להיעזר במומחי ידיעת הארץ מתחומים שונים, כמו גאולוגיה, היסטוריה ועוד, ולהיתרם בקביעת דוקטרינות הלחימה. אבל מעבר לכך, הוא מפרש את ההסתייגות של צה"ל אחרי נפילתו של ז'אבו במובן אחר: "מה שמפריע לכל המקטרגים זה לא מה הוא חיפש שם, אלא מה הוא ימצא שם. כי אם הוא מוצא משקוף עם תבליטי מנורות בכפר סעיר, ומקווה טהרה מבית שני בעקרבה, ומבצר חשמונאי ליד עוצרין וחריץ של מזוזה ביטא – הכול דוגמאות אמיתיות – זה אומר שהשורשים שלנו פה עמוקים יותר מהמציאות הזמנית החולפת, וזה מאוד מטריד אותם". לתגובות: Hagitr72@gmail.com