1 הפסקת האש עם חיזבאללה, שעליה הוסכם בין ישראל ללבנון בתיווך אמריקני, היא קודם כול הודאה של ארגון הטרור השיעי־לבנוני בתבוסה. חיזבאללה ומנהיגו המחוסל נסראללה פתחו במתקפה על ישראל בלי כל התגרות מצידה, מתוך סולידריות עם הפרוקסי הדרומי של איראן, ארגון החמאס, בניסיון להושיט לו סיוע מצפון במלחמתו נגד ישראל. נסראללה וארגונו הצהירו שוב ושוב שלא יפסיקו את המלחמה בצפון עד שישראל תחדל להילחם בחמאס. בפועל, המתקפה המוחצת של החודשיים האחרונים הורידה את חיזבאללה על ברכיו וגרמה לו להתחנן להפסקת אש, בעוד ישראל ממשיכה במלחמתה בעזה ואף מתכננת בגלוי את הגברת הלחץ בדרום בעקבות הפסקת האש בצפון. מבצע פיצוץ הביפרים המופלא, חיסול נסראללה וכמעט כל צמרת הארגון, המתקפות האוויריות הקטלניות על יעדי חיזבאללה בביירות ובלבנון כולה, והפלישה הקרקעית לאורך הגבול – כל אלה כרסמו דרמטית בכוחו של חיזבאללה והפכו אותו לארגון טרור הרבה פחות עוצמתי ומאיים. אם הפסקת האש תחזיק מעמד והפרוקסי הלבנוני של איראן יצא מתמונת המערכה, ישראל תוכל להפנות את רוב כוחותיה כדי להכות ולהגביר את הלחץ גם על חמאס בעזה וגם על ראש התמנון, איראן עצמה. אילו אמר לנו מישהו בתחילת אלול תשס"ד שבעוד כשבועיים צפויה להתחיל מתקפה ישראלית שתניב הישגים גדולים כל כך, היינו אומרים שהוא הוזה. ועל כך עלינו להודות לצור ישראל וגואלו אשר הגדיל לעשות עמנו, ולשלוחיו עלי אדמות – חיילי צה"ל ביבשה באוויר ובים, ההנהגה המדינית בראשות נתניהו ובכירי מערכת הביטחון, שהביאו את הניצחון המהיר והמזהיר הזה אחרי כמעט שנה של דכדוך ודשדוש בחזית הצפון. שילמנו אומנם מחיר כואב של עשרות הרוגים, חיילים ואזרחים, אבל התבדו תרחישי האימה בדבר אלפי הרוגים והרס נורא שרקטות החיזבאללה יגרמו בכל ערי ישראל. 2 אז אם השגנו ניצחון מזהיר, מדוע יש תחושת חמיצות באוויר? סיבה אחת לכך היא התחושה שמלאכת הפגיעה בחיזבאללה לא הושלמה. עוד כמה שבועות או חודשים של לחימה עוצמתית באוויר וביבשה יכלו להעמיק את המכה עוד יותר. אומנם ביום הראשון למלחמה היינו מסתפקים בכך שחיזבאללה לא יתקוף אותנו. אך לאחר שהמערכה נפתחה ושילמנו מחיר כבד בנפגעים, בהרס, בעלות כלכלית ובגלות מייסרת של עשרות אלפי אזרחים מביתם, מתבקש שההצלחה המבצעית תנוצל ושהפגיעה במחבלים ובתשתית הטרור שלהם תמוצה עם תום. הסיבה השנייה והמשמעותית עוד יותר היא שלא ברור אם תנאי הפסקת האש הזאת מבטיחים את היעד של השבת תושבי הצפון אל בתיהם בבטחה. אלה מהם שבתיהם לא נפגעו יכולים אומנם כעת לשוב הביתה. אפשר להניח גם שבטווח הקרוב חיזבאללה המוכה והמשווע לזמן התאוששות לא יתקוף אותם, כדי שישראל לא תחדש את מתקפתה עליו. אבל רק בעתיד נדע אם השקט הזה לא ינוצל על ידי חיזבאללה כדי להתאושש, להתארגן ולהתחמש, כך שיוכל לשוב ולאיים על אחינו שבצפון בתוך שנים ספורות. אז אומנם ניצחנו במערכה הצבאית - ניצחון לא מוחלט אבל די מזהיר, אך למדינת ישראל יש מסורת עגומה של בזבוז הניצחון בקרב וחוסר יכולת לקטוף את פירותיו המדיניים. עד שלא יוכח אחרת, יש חשש שזה מה שקורה לנו גם הפעם. 3 באופן כללי, האיום הביטחוני על יישובי הצפון מתחלק לשלושה איומים עיקריים. המאיים והמסוכן ביותר משלושתם הוא אותה תוכנית פלישה של כוח רדואן, שדמתה במהותה ובסגנונה למתקפת הזוועה שביצע חמאס ביישובי העוטף. עוד לפני הכניסה הקרקעית ידענו שכוח רדואן התאמן ונערך לכך, אבל עומק התשתיות והיקף האמל"ח העצום אשר נצברו והוטמנו כשהם מוכנים לפעולה התגלה רק בעת שחיילינו סרקו ברגליהם את השטח הלבנוני הסמוך לגבול לכל אורכו. מעל לראשם של אחינו בצפון ריחף במשך שנים איום דומה לזה של מתקפת הזוועה בדרום ואף חמור ממנו. העובדה שהשלמנו עם המצב הזה, ואף לא היינו רחוקים מכך שהאיום הזה יתממש, היא חרפה שיכולה להתחרות בחרפת ההפקרה של יישובי הדרום למתקפת החמאס. האיום החמור השני הוא ירי נ"ט בכינון ישיר. איש חיזבאללה מצויד בטיל קורנט או אמצעי דומה יכול לירות אותו לטווח של כ־7 קילומטרים בכינון ישיר, שאינו ניתן ליירוט על ידי כיפת ברזל ומערכות דומות. ירי בסגנון הזה בוצע במהלך השנה האחרונה וגרם נזק רב בנפגעים וברכוש, אזרחי וצבאי. כדי להסיר מעל יישובי הצפון את איום הפלישה הקרקעית ואת איום הירי בכינון ישיר, באופן בטוח ולאורך זמן, היה על ישראל לשוב ולכונן בדרום לבנון אזור ביטחון דומה לזה שהחזקנו בעבר, שגבולו הטבעי והנוח להגנה הוא נהר הליטני. אומנם שילמנו בעבר מחיר בחיי חיילינו על החזקת אזור ביטחון כזה, אבל אחרי מה שקרה לנו בדרום מסתבר שהמחיר לא היה כבד מדי. אפשר גם לפעול בדרך פחות מרחיקת לכת ולהסתפק בהרס מוחלט של כל המבנים בכפרי השיעים בקו הראשון והשני, והכרזה על פרימטר של כ־5 קילומטר בכל האזורים והרכסים שמהם ניתן לטווח בכינון ישיר את יישובי הצפון. כל מי שייכנס לשטח הפרימטר – דמו בראשו. פרימטר כזה ימנע גם הכנות לפלישה קרקעית וגם ירי בכינון ישיר. האיום המרכזי השלישי על יישובי הצפון הוא באמצעות ירי תלול מסלול של טילים ורקטות, וכן באמצעות כטב"מים. בתחום הזה אין הבדל מהותי בין יישובי הצפון לעוד אזורים נרחבים בארץ, שספגו גם הם נפילות ופיצוצים אך לא פונו מתושביהם. ועדיין, מבחינה כמותית יישובי הצפון מאוימים יותר, מכיוון שכדי לפגוע בהם אין צורך ברקטות ארוכות טווח, וגם זמן ההתרעה בהם לכניסה למקלטים קצר הרבה יותר. התשובה לאיום הזה היא מיירטים למיניהם, התרעות וכניסה למקלטים, ומניעה באמצעות תגובה והרתעה. למרבה הצער, בהסכם הפסקת האש הנוכחי אין אזור ביטחון ואין גם פרימטר. הדרך העיקרית לבלום את איום המתקפה הקרקעית והירי בכינון ישיר היא מעקב סיזיפי פרטני לסיכול כל איום פוטנציאלי, ותגובה חריפה חסרת פרופורציות ומרתיעה על כל הפרה של הפסקת האש. לא במקרה ממשלת ישראל לא מיהרה לצאת בקריאה לתושבי הצפון לחזור הביתה. היא יודעת שהסכם הפסקת האש שברירי, ויש לבחון בזהירות את יישומו בשטח. דרוש עוד זמן ומעקב אחרי ההתפתחויות לפני שניתן יהיה לקבוע שכבר לא מסוכן לגור בקריית שמונה, בשלומי, באביבים ובמנרה. 4 אז אם ההסכם לא מספיק טוב להבטחת שלום יישובי הצפון, ואם הוא קוטע באמצע את מלאכת הפגיעה בחיזבאללה, מדוע בעצם הוחלט ללכת עליו, בתמיכה גורפת של הדרג המדיני והצמרת הביטחונית? תשובה שקופה וברורה לכך לא קיבלנו, וכנראה לא נקבל בזמן הקרוב. המניעים להחלטה מכוסים בערפל קרב של סודיות מדינית ומבצעית. יש מי שרומזים על סוג של כפייה על ידי ממשל ביידן, שרגע לפני החלפתו מונע מאיתנו אמצעי לחימה שבלעדיהם אי אפשר להמשיך, ואף מאיים לאפשר החלטות חמורות נגד ישראל במועצת הביטחון שיגרמו נזק רב בטווח המיידי והארוך. בנאומו של ראש הממשלה השבוע נרמז על הצורך להשתחרר מחזית הצפון כדי להתמקד בחזית הדרום ובמערכה מול ראש התמנון מטהראן. אם לא תהיה הפרה בוטה של ההסכם שתביא לחידוש המערכה, הנחישות הישראלית למנוע שחיקה של ההסכם והתחמשות מחודשת של חיזבאללה תעמוד למבחן בשבועות, בחודשים ובשנים הבאות. יהיה עלינו להיות דרוכים ונחושים הרבה יותר מבעבר, להגיב בחריפות חסרת פרופורציות על כל הפרה, ולא לתת לאויב להרים את הראש מהרצפה. ואולי בעוד פחות מ־60 יום, כאשר הנשיא הנבחר טראמפ יבוא שוב בשערי הבית הלבן, המציאות הצבאית והמדינית תשתנה לטובה וישראל תהיה חופשית הרבה יותר לפעול לפי הבנתה ורצונה. 5 במפלגת הציונות הדתית עמלו השבוע על פרטי התוכנית ודרשו וקיבלו תיקונים ושיפורים כתנאי לתמיכה בה. במפלגה גם מעידים שהתרשמו כי הגישה של ראשי הצבא ומערכת הביטחון נחושה ותקיפה בכל מה שקשור לאכיפת ההסכם ומניעת התחמשות מחודשת של חיזבאללה. המציאות כעת דומה לזו שהייתה בעת עסקת חילופי החטופים הראשונה, חודשים ספורים לאחר תחילת המלחמה בעזה. היה אז חשש שלאחר כשבוע של הפסקת אש הלחימה לא תתחדש. בפועל היא התחדשה במלוא עוצמתה. גם הפעם נוכל כנראה לדעת רק בדיעבד האם היה מוצדק לחתום על הפסקת האש הזאת, או שישראל שוב לא הצליחה לקטוף את הפירות המדיניים של הצלחתה הצבאית. לתגובות: eshilo777@gmail.com
