פרשת תולדות מעלה כמה תמיהות: איך ייתכן שיעקב לוקח את הברכות לעשיו ברמאות? כיצד ייתכן כי הוא, איש תם, מוכן לשקר ולומר 'אנוכי עשיו בכורך'? איך ייתכן שהוא משתף פעולה עם רבקה בגניבת הברכות מאחיו? איך ייתכן כי רבקה, אשת החסד, מארגנת מעשה רמיה זה? מה התורה רוצה לספר לנו בסיפור רמאות זה? יש לומר מחד כי רבקה צדקה כשחשבה שיש לה זכות להעביר את הברכה מעשיו ליעקב. היא ידעה שיעקב הוא זה שצריך להמשיך את השליחות של אברהם. היא למדה זאת משלושה אירועים: ראשית , היא שמעה זאת מאלוקים עצמו בנבואה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ שְׁנֵי גיים [גוֹיִם] בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר". כלומר הרב (הגדול - עשיו) יעבוד צעיר. שנית , רבקה ראתה אותם גדלים. היא ידעה שעשיו הוא איש ציד, צד את אביו בפיו, פזיז שראה למכור את בכורתו ובז לבכורה. שלישית , עשיו נושא נשים מבנות חת: "וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה ". רבקה מתרשמת שיצחק לא עומד על טיבם האמיתי של בניו. לכן הרשתה לעצמה לרמותו, לא לצורך טובתה האישית, אלא לצורך עתידו של העם היהודי. להבנתה, יש מקרים שהמטרה מקדשת את האמצעים ומותר בהם אף לשקר. למען האמת, היה לה ממי ללמוד, לא פחות מאשר מהקב"ה בכבודו ובעצמו. המדרש בראשית רבה ח מספר: "בשעה שבא ה' לברוא אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת חבורות חבורות מהם אומרים אל יברא ומהם אומרים יברא ... חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, אמת אומרת אל יברא שכולו שקרים ... מה עשה ה'? נטל אמת והשליכו לארץ, כדכתיב (דניאל ח): 'ותשלך אמת ארצה' ." בריאת העולם הייתה כרוכה בכיפוף האמת. האמת תצטרך לעתים, כהוראת שעה, לזוז הצידה מפני ערכים חשובים ממנה כמו המשכיות העולם וברית הנצח. שלוש דוגמאות נוספות לכך מוצאים אנו במקרא. וכך נאמר במסכת יבמות סה: "וא"ר אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום שנאמר (בראשית נ, טז) אביך צוה וגו' כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'. ר' נתן אומר מצוה שנאמר (שמואל א טז, ב) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו'. דבי רבי ישמעאל תנא: גדול השלום שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו, דמעיקרא כתיב (בראשית יח, יב) ואדוני זקן ולבסוף כתיב ואני זקנתי." לאחר מותו של יעקב, בניו משקרים ליוסף אחיהם ואומרים לו כי אביהם יעקב ציווה לפני מותו שיוסף ימחל להם בגין מכירתו לישמעאלים. ציווי כזה לא היה ולא נברא. יש אף האומרים כי יעקב כלל לא ידע על מכירת יוסף, הואיל ויוסף באצילותו, השתדל לא לשהות עם אביו ביחידות כדי שאביו לא ישאלהו מה באמת הסיפור מאחורי היעלמותו. ייתכן שרבי אילעא ראה לנכון להביא שלושה סיפורים מהמקרא מחמת חששו שמא אין זה נכון ללמוד את הרעיון שמותר לשנות מפני השלום מאחי יוסף, שביקשו בסך הכל להסתיר ערוותם והיו נוגעים בדבר. לכן הוסיף את שני הסיפורים הבאים, שבהם הקב"ה בעצמו שינה מפני השלום. במקרה אחד שלח את שמואל למשוח את דוד למלך, אך אמר לו שיסתיר את דבר שליחותו האמיתית ויאמר כי בא רק להקריב זבח. במקרה אחר, נאמר: "ותצחק שרה בקרבה לאמור, אחרי בלותי היתה לי עדנה, ואדוני זקן ". שרה סירבה להאמין לבשורה ותלתה זאת בזקנותו של אברהם. אך הקדוש ברוך הוא שינה את דבריה ואמר לאברהם "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי ". כלומר הקב"ה אומר לאברהם כי שרה אמרה שהיא זקנה, בו בזמן שבאמת אמרה שאברהם זקן. ואכן בקו זה נוקט גם הרד"ק: "יש תמהים איך יעקב שהיה צדיק וירא אלהים דיבר שקר? ואין זה תימה, כי יודע היה יעקב כי הוא ראוי יותר לברכה מאחיו... כי הוא רצוי לאל יותר ממנו. וחילוף הדברים במקומות כאלה אינם גנאי וחילול לצדיק, שהרי ראינו כי האל אמר לשמואל עגלת בקר תקח בידיך ואמרת לזבוח לה' באתי, וכן אברהם ויצחק אמרו על נשותיהם אחותי היא ולא נקראו בעבור זה דוברי שקר, כי מיראה אמרו מה שאמרו". לעומת כל אלו, יש מדרשים שלא עושים הנחות ליעקב. כך למשל מדרש תנחומא ויצא יא: "כיון שעמד בבוקר 'והנה היא לאה', אמר לה: בת הרמאי, למה רימית אותי? אמרה לו: ואתה למה רימית אביך?". וכן בעל הטורים כז: "ויענו בני יעקב את שכם ... במרמה – הוא בא לאביו במרמה ובאו בניו במרמה." גם התורה בוחרת לתאר את האירוע במילים שלא מחמיאות ליעקב ומעוררות בנו אמפטיה לעשיו: "וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד... כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד... וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ. וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם..." לאור זאת, יעקב נאלץ לעזוב את ביתו ליותר מעשרים שנה. בגלותו הוא קרבן לתרמית זהה כמעט לזו שביצע: "וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה". לבן אמר לו מה שעשית אתה לא עושים כאן. מידה כנגד מידה. חייו של יעקב יעמדו מעכשיו בצל התרמית, המתח בין רחל ללאה, השנאה בין ילדיהן, התרמית שספג יעקב מבניו על ידי בניו וכתונת הפסים. במסכת יבמות סג יש סיפור מרתק על רב האוסר על בנו לשקר אף מפני השלום: אשתו של רב היתה מצערתו בקביעות ומכינה לו ארוחה הפוכה ממה שביקש. כשגדל חייא בנו הוא התחכם עם האירוע, היה משקר לאמא, ואומר לה משהו הפוך למה שאביו באמת רצה. אמו כהרגלה היתה הופכת את מה ששמעה מחייא, וכך רב קיבל את מה שרצה. על זה נאמר 'הפוך על הפוך'. רב אמר לחייא שנראה שאשתו עברה שינוי לטובה. חייא הסביר לו על התחבולה שרקם. אביו בתגובה אסר עליו לעשות כן כדי שלא ירגיל לשונו לשקר. אם כן, אנו רואים צדדים לכאן ולכאן בשאלת המתח בין האמת לערכים אחרים חשובים. גם אנו חיים במתח הזה בהחלטות יומיות שלנו. אולי הדבר הנכון הוא לא להתייעץ רק עם עצמנו אלא לשתף צד שלישי בעל מידות שאינו נוגע בדבר. גם היום מתקבלות החלטות הקבינט וניכר שלא כל האמת נאמרת לנו. מן הסתם, לא ניתן לספר בפומבי את האמת כולה כי היא עלולה להחליש את עמידתנו מול אויבנו. כך למשל ייתכן שההסכם בלבנון נובע מחמת מחסור חמור בחימוש או מחמת לחצים אחרים, אך את זה אי אפשר לספר לנו. כך למשל היה נראה שמדינת ישראל סתם 'סוחבת רגל' בלבנון עד שבאה מתקפת הביפרים וחיסול כל ההנהגה הבכירה של החיזבאלה וטפחה על פנינו. המסר לנו הוא קצת ענווה לפני שאנו מנתחים את "העובדות". המסר לקבינט ולראשי מערכת הביטחון הוא לבחון כל פעם מחדש האם הם נוקטים איזון נכון בין אמירת האמת לציבור לבין הסתרתה לטובת ערכים אחרים. להצלחת עם ישראל במערכתו, לע"נ הנופלים הקדושים ולע"נ אבי מורי ברוך מרדכי ומור חמי משה נחמיה.