אומה מחוייבת לקדם ביוזמתה מהלכים חיוניים לקיומה, ולהכין תשתיות שנדרשות לכך, באופן שיקטין למינימום את המחיר הכרוך בכך.

אולם כמה מההישגים ההיסטוריים החשובים והחיוניים ביותר לקיומו של עם ישראל ולמצבו האסטרטגי, לא היו מיוזמתו, אלא תוצאה של אילוץ, ונגרמו בדלית ברירה, מלאה או חלקית. לכן הם באו בדרך קשה שגבתה מחיר כבד.

הדרגים המדינים והבטחונים הכירו את תהליך ההתעצמות האסטרטגי של החמאס בעזה, במהלך השנים, גם אם לא ששיערו את היקפו. היו גם שהתריעו שמתפתח שם פוטנציאל של איום אסטרטגי על ישראל. כך גם לגבי החיזבאללה בלבנון, שהצטייד ברבבות רקטות, כטבמי"ם, הקים את כוח רדואן הקרקעי המיומן והמחומש כדי לכבוש את הגליל, והתבצר בשטח מעל ומתחת לפני הקרקע. באמצעותם היווה איום אסטרטגי על ישראל. על הדרגים הללו היה לפעול להסרת האיומים בצורה יזומה, ע"י תמרון קרקעי מכריע, בעיתוי הנח ביותר, ולהכין את התשתיות הצבאיות התואמות למשימה (אמל"ח, סד"כ, תוכניות ואימונים) ולייצר לגיטימציה לכך. אולם הם לא האמינו שתהיה יכולת ולגיטימציה לכך. הם העריכו שמהלכים אלה עלולים לגבות חלילה, אלפי חללים, בחזית ובעורף. לכן עשו כל שיכלו כדי להתעלם מההתעצמות ומהתגרויות החמורות שלהם.

מעל כולם האיום האסטרטגי האיראני. תכנית הגרעין, אלפי טילים בליסטיים וכטבמי"ם לתקיפת העורף, ולפיתת התמנון של ישראל מכל העברים ע"י שלוחותיו (ה'פרוקסים') כדי לתקוף אותה בו זמנית במלחמה רב-זירתית ולהשמידה. האיום היה מוכר. אמנם צה"ל הכריז שהוא מכין את הכלים לתקוף ולהשמיד את פרויקט הגרעין, אולם כפי שפורסם, רבים ממפקדיו לא האמינו שניתן לממש זאת, וסברו שהמחיר שישראל עלולה לשלם יהיה בלתי נסבל.

כל אלה פגעו במעמדה הגיאו-אסטרטגי ובכושר ההרתעה של ישראל.

המחדל הנורא שאירע בשמחת תורה תשפ"ד, ומחירו הכבד, יצר דינמיקה שלא הותירה ברירה. גם אלה שהתנגדו לכך בעבר מצאו את עצמם נלחמים ומתמרנים קרקעית בעזה ובלבנון ומשמידים בצורה שיטתית מחבלים ותשתיות. לאחר שהותקפנו פעמיים ישירות ע"י איראן מצאנו את עצמנו נלחמים נגדה, מנטרלים את טיליה ותוקפים ע"י חיל האויר בעומק שטחה.

שילמנו מחיר קשה על היעדר היוזמה, ועל ששכנענו את עצמנו שאין ממה לחשוש. לבסוף נאלצנו לתמרן בעזה ובלבנון.

המחיר שאנו משלמים על התמרון, אף שהוא כואב ביותר, רחוק מאד ממה שהעריכו מלכתחילה.

אין ספק שכיום, כשנה וחודשיים מאז תחילת המלחמה, המצב הגיאו-אסטרטגי של מדינת ישראל השתנה מאד. מדינת ישראל שיקמה ושיפרה את ההרתעה שנשחקה במהלך השנים. אולם השיפור לא נבע מיוזמתה אלא מאילוץ, ובדלית ברירה.

כאנשי אמונה, אנו מאמינים שהאילוץ שאינו תלוי בנו מורה שיד ד' בדבר. בין אם האילוץ מחייב אותנו או שמונע מאתנו לפעול: "ומניעת היכולת היא לנו לעדה על חפץ ד', וכו'. מפני שאנו מכירים שכך הוא רצון ההשגחה העליונה בעיתים כאלה" (אג"ר ח"א עמ' כ'). פעמים שלמרות שגיאותינו וחוסר היוזמה הקב"ה מוביל למצב שיאלץ אותנו לפעול ולשנות לטובה.

בהקשר לכך אנו מזכירים אירועים דומים בהיסטוריה הרחוקה והקרובה: אלמלא שבע הצבאות שתקפו אותנו למחרת הכרזת המדינה בתש"ח, שחייבו אותנו לצאת למלחמת הקוממיות, יתכן שגבולות המדינה שלנו היו 'גבולות החלוקה' המינימליים עם כיסים של ישובים יהודים בתוך שטח שנשלט ע"י הערבים. אלמלא התעקש חוסין מלך ירדן להצטרף למלחמת ששת הימים ולתקוף אותנו, יתכן שעד היום הר הבית לא היה בידינו, לא הכותל המערבי והעיר העתיקה, לא יהודה והשומרון ולא בקעת הירדן. וכנ"ל אסאד (האב) ברמת הגולן.

בפרשתנו בורח יעקב מפני עשיו. "וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם" (הושע יב יג). אימו מצווה: "הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ. וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה" (בראשית כז מב). על כן היא פרשה 'סתומה' ומחוברת לסוף פרשת תולדות: "לפי שהעלים יציאתו מן העיר בשביל עשו אחיו נסתמה הפרשה" (חזקוני בראשית כח י). אולם רבקה מסתירה את האילוץ מפני יצחק ומציגה את היציאה כצורך של יעקב למצוא בת זוג: "דרך חכמה אמרה רבקה ליצחק להרחיק יעקב מעשו ולא גילתה לו שבשביל שְֹטִימָת אחיו עשתה כן" (רשב"ם שם מו), ויצחק מצווהו: "קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה וגו'" (בראשית כח ב).

הקמת בית יעקב הוא אירוע הסטורי, ממנו קם עם ישראל. אולם העיתוי ליציאת יעקב לחפש את בת זוגו לא היה יזום אלא תוצאה של אילוץ. בהמשך הפרשה גם הנישואין ללאה, מאימהות האומה שילדה ששה מתוך 12 השבטים, לא היה מבחירה אלא מאילוץ, מהרמאות של לבן: "כי לא היה עובד מה שעבד בעבור לאה, אלא שרמה לו לבן" (רד"ק בראשית כט טז). גם העדרים של יעקב, ששימשו אותו ל'שחד' את עשיו, לא נתנו לו מלכתחילה כמשכורת על עבודתו, אלא מאילוץ, מכשלון נסיונו של לבן לרמות אותו: "שאם הייתי נשאר עמך יותר היית משלח אותי ריקם מרוב תחבולותיך ומרמותיך בהחליפך משכורתי ותגזול את אשר לי" (רד"ק בראשית לא מב).

גם לגאולה העתידית, עלינו לזכות בעשיית הטוב מיוזמתינו, שלא תבוא "בעיתה" כאילוץ, וכ"עני ורוכב על חמור", אלא מיוזמתנו, ב"אחישנה", שתהיה עם "ענני שמיא" (סנהדרין צח א).

בתפילה להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת כל הפצועים ולהשבת החטופים.