תגיד לי, למה אתה "עושה רוח"? מה אתה רוצה ממני? ממה אני "עושה רוח"? חודש שלם אתה טוחן לי את המוח עם סיסמה מוזרה " עם אשר רוח בו ". מה מוזר לך בזה? תראה, אנחנו שנה במלחמה. מלחמה עושים עם דברים מאוד ממשיים: חיילים, טנקים, תותחים, מטוסים. ראית פעם מישהו שמצליח לעשות מלחמה עם רוח? זה סתם "לעשות רוח". האמת היא שאני ממש מבין אותך. בשואה הייתה לנו גבורת רוח עצומה, וזה לא כל כך עזר לנו. אתה צודק. אם רוח "נשארת באוויר" ולא פועלת בתוך גוף, זה באמת סתם "לעשות רוח". וכשאנחנו מדברים בחודש הארגון על "עם אשר רוח בו", אנחנו עושים יותר מאשר "רוח"? אני מבקש להישאר בדוגמה של השואה. אומנם היינו במצב נורא. אבל מה קרה אחר כך? אתה מתכוון להקמת המדינה? כן. ניצחנו צבאות הרבה יותר גדולים מאתנו, כי הייתה בנו רוח הרבה יותר גדולה. ומה קרה בשואה? אז הייתה לנו רוח בלי גוף. ברגע שהרוח שהייתה לנו גם בימים הנוראים של השואה קיבלה גוף לפעול בתוכו, קם עם שנלחם וניצח. גם אם הרוח לא ניצחה מיד, היא ניצחה בטווח הארוך. אז איך אתה מסביר את מה שקרה בשמחת תורה לפני שנה? אם אתה מדבר על החיילים, על חברי כיתות הכוננות ועל אזרחים שרצו עם אקדחים אל התופת, עצרו בגופם את המחבלים וחילצו אנשים במחיר החיים שלהם – זו אותה גבורה של רוח. לא, אני מדבר על ראשי הצבא. אתה רוצה להגיד שלא הייתה להם רוח? זה לא שאין בהם רוח של גבורה ושל מסירות למען המדינה. זה בהחלט יש להם. אבל אם הייתה להם בראש מחשבה לא נכונה, הם לא היו מסוגלים להשתמש בכוח שהיה להם. מה אתה רוצה לומר? אם אתה רק רוצה לחיות בשקט, ומוכן להילחם רק כשאין לך שום ברירה אחרת, אז נדמה לך שגם האויב חושב אותו הדבר. אבל לאויבים שלנו יש רוח. כמעט כל אחד מוכן להיות 'שאהיד' ולמות למען המלחמה של האסלאם ביהדות. והרוח הזאת שלהם נתנה להם אומץ לצאת נגדנו למרות שהם ידעו שהם ייפגעו מזה. מי שלא הבין את זה, לא עשה את מה שהיה צריך. אתה רוצה לומר שלערבים יש רוח ולנו לא כל כך? זה מה שכל האויבים שלנו חשבו, שלהם יש רוח ולנו אין. וזאת הייתה ההפתעה של המלחמה הזאת, כשהתברר שיש לנו רוח, אפילו הרבה יותר גדולה ממה שאנחנו עצמנו חשבנו. עכשיו הבנתי. כל הטנקים, התותחים והמטוסים שלנו לא עזרו לנו כשהייתה לנו בעיה ברוח. ואם יש רוח גדולה, אז כל הכלים האלה עושים את העבודה שלהם הרבה יותר טוב ממה שנדמה שהם מסוגלים. בדיוק כך. עוד באותו נושא: מעשר עני ומדיניות חברתית "אל ירך לבבכם" את אחיי אני מבקש משא ומתן בשכם אז מה התפקיד שלנו, נוער שנמצא בתנועת בני עקיבא? בתנועה אנחנו מדברים הרבה על 'תורה ועבודה'. 'תורה' – זה רוח. 'עבודה' – זה מה שעושים בגוף: בשרירים, באדמה, בחומרים שונים, במכשירים, במכונות, בכסף. ה'עבודה' לא תעבוד בלי רוח, בלי תורה. התורה היא הרוח שנותנת בכלים החומריים עוצמות אדירות. היא נותנת להם מטרה ומשמעות. מה זה אומר? בגיל הזה יש לך משימה מאוד חשובה: ללמוד תורה, והרבה. תבנה את הרוח – שלך, של החברים שלך, של העם, של המדינה. הרוח הזאת תיתן חיים אדירים גם בך וגם בגוף הלאומי. מאיפה אתה לוקח את זה? מהנבואה של יחזקאל, חזון העצמות היבשות. קודם העצמות מתחברות, ואז נוצרים שרירים ועליהם עור. אבל עוד אין בהם רוח. הם עדיין מתים. אז יחזקאל קורא לרוח לבוא מכל הכיוונים ולהחיות את הגופות הללו. וכאשר הרוח נכנסת לתוכם, הם עומדים ויוצרים צבא גדול מאוד. עכשיו הבנתי את הכול. מתי אנחנו קובעים ללמוד בחברותא? אולי נתחיל מספר יחזקאל?
