אני מעריך ומעריץ את משפחות החטופים, אין צורך לומר את זה, זה ברור. אני לא מסוגל להתבטא כנגד משפחות שעוברות את הנורא מכול. האמת, שאני גם לא חושב שזה מאבק של משפחות החטופים.

ברור לי שיש מישהו שמשתמש במשפחות החטופים כדי לפגוע במדינה. וגם נגדו אני בדרך כלל שותק, אני חושש לפגוע במשפחות החטופים. אבל היום כבר זה היה מוגזם לכול הדעות (למעט כמובן ערוצי השמאל שהיו מאושרים).

אני מדבר כמובן על הסרטון שמדמה את יאיר נתניהו כחטוף. למי שלא ראה את הסרטון, אציג אותו בקצרה. הסרטון נפתח בציניות מזעזעת שבה יאיר נתניהו מגמגם שהוא גר "בירושלים... אהה מיאמי... אהה קיסריה". המשפט הזה אינו שייך כלל לביקורת שבאה הסרטון להעביר, אלא נועד רק לשם הכפשת יאיר נתניהו.

עיקר הסרטון מזעזע לא פחות. יאיר נתניהו נדמה אומר: "החיים שלי נמצאים בסכנה בגלל הפצצות של צה"ל. חמאס שומר עליי ומגן עליי מהתוקפנות של הישראלים". ברור לי שיוצר הסרטון אינו מסכים עם מה שהוא אומר (בעצם אני לא בטוח בזה. אני מקווה מאוד שאני צודק), אבל האם הוא מבין את מי הוא משרת באמירה זאת? האם לא מספיק לנו הטרור הפסיכולוגי של החמאס? אתה משתמש בטקסטים של החמאס? באיזה צד אתה?

אני רוצה להדגיש שנית. איני בא כאן ולו בתלונה קלה אל אף אחת ממשפחות החטופים. המשפחות קדושות ואיני מעז להפנות נגדן אצבע מאשימה. אך ברור שיש מישהו שעושה ניצול פוליטי-ציני במשפחות החטופים ופוגע במדינת ישראל כולה.

וגם כאן, כמובן, באה לידי ביטוי הצביעות הבוהקת של ערוצי התקשורת. בעוד שבערוצי השמאל הציגו את הסרטון הזה בהזדהות ובהבנה, אני נזכר במקרה שקרה עם דיצה אור, אימו של אבינתן אור החטוף בעזה, שהציעה בערוץ 12 להשיב את החטופים תמורת הבנים של הרמטכ"ל, גלנט, הפצ"רית, ראש השב"כ וניצן אלון. וואו, איזו "סערה" נפתחה בערוצי השמאל. "סערה בחדשות 12", כך נכתב. אולי מספיק עם הצביעות? יאיר נתניהו חטוף זה בסדר אבל הבן של הרצי זה לא? אולי הגיע הזמן להתעלות ולהציג בצורה ישרה והגיונית את שקורה במדינה?

והכול מתנקז לאותו מקום. אנחנו נמצאים במלחמה עם אויבים מבחוץ, ולא פחות מכך אנחנו נמצאים במלחמת תודעה. מכל כיוון אפשרי מנסים להחדיר לנו שקרים וביזיונות. מנסים להחדיר לנו שאם יאיר נתניהו היה חטוף אז כבר מזמן כל החטופים היו בבית. מנסים לגרום לנו לחשוב שיש עסקת חטופים על השולחן והיא לא יוצאת לפועל כי "ביבי לא רוצה".

נגמרו הימים האלה. נגמרו הימים בהם אנחנו צורכים את הקולות האלה ובהם אנחנו נותנים לאולפני השמאל לעצב לנו את שגרת החיים. נגמר.