הלחימה בעזה דורשת מאתנו מחיר כבד מנשוא. כרגע מדובר בעיקר בגזרת בית חנון, שצה"ל נכנס לשם מחדש אחרי שלא היה שם כשנה. דבר זה איפשר לגדוד בית חנון להתארגן מחדש, והוא הצליח להתארגן היטב באמצעות המנהרות הידועות לו ואמצעי לחימה וחומרי נפץ רבים, שאינני יודע איך זרמו אליו. המקום מלא עיי חורבות ומנהרות רבות, והלחימה בו קשה מאוד. בין מציעי העצות הרבים יש הדורשים להתעלם מן המקום ומבקרים את הכניסה החדשה של צה"ל לשם. נזכיר, שבית חנון רחוקה מאות מטרים בלבד משדרות בכלל ומשכונת ההיי טק, התעשייה והמסחר המודרניים המתפתחת בעיר בפרט. האפשרות להשבית מבית חנון את חיי העיר בשדרות ואת הרכבת העוברת דרכה מוחשית מאוד. אחרים מבקרים את יציאתנו מבית חנון לאחר כיבושה הראשון, שהיה כיבוש קשה ורווי דמים. אפשר שיציאה זו גרמה ליכולתו של גדוד בית חנון להתארגן ולהתבסס מחדש בעיירה. הם אינם מביאים בחשבון את כוח האדם המצומצם יחסית של צה"ל ביחידות הקרביות, הנאלצות לעבור מגזרה לגזרה על פי הדחיפות בזמן הנכון. הם אינם מביאים בחשבון גם את העובדה, שהשהייה בגזרות לחימה אלו או אחרות מנותבת על ידי הממשלה ומועברת כהוראה לצבא. אני מניח שלצבא יש פיתרונות טובים לבית חנון ולכל מקום אחר, אך הם כנראה מורכבים יותר ודורשים מחיר גבוה יותר ממה שנראה לכל אזרח מביתו באמצעות מסכי הטלוויזיה, העיתונות וגם משיחות עם לוחמים הנמצאים במקום ואפילו בדרגות בכירות. גם אני ניזון משיחות עם לוחמים המצויים בזירה, והם מתארים לי כמה המשימה מצד אחד קשה ומורכבת ומצד שני ניתנת לביצוע באמצעות נחישות, סבלנות ונכונות לשלם מחיר ממשי. בית חנון היא דוגמה אחת, וכמוה רבות גם בעזה וגם בגזרות ביהודה ושומרון, בלבנון, בסוריה, בתימן באיראן ואולי בגזרות נוספות. הדרך להאשים בכל דבר רע שקורה (וקורים דברים רעים), את רא"ל הרצי הלוי, ולזקוף את כל ההצלחות לנחישותו של הדרג המדיני, נראית לי מחטיאה את האמת במידה לא קטנה. נוח להאשים את הרמטכ"ל ולהופכו לשק האיגרוף הלאומי בגלל האחריות הכבדה הרובצת עליו ליום פרוץ המלחמה, בגלל האווירה שהוא בדרך החוצה, בגלל שהוא מקבל גיבוי חלקי בלבד משר הביטחון ומן הממשלה כולה, בגלל המחלוקת (לשם שמים!) עם מבקר המדינה. אני יודע שהרמטכ"ל כמעט לא הספיק להיפגש עם בני משפחתו בשנה ורבע האחרונות. דומני שהוא אחראי למספר לא קטן של מבצעים מבריקים, ששינו את ההיסטוריה הצבאית העולמית כמי שלא הייתה מעולם (כמו חיסול הצבא הסורי בשעות בודדות). ככלל, מעט מאוד מצביאים בהיסטוריה הצבאית (אם בכלל) הובילו מלחמה בשבע חזיתות יחדיו נגד אויבים כה רבים ובהצלחה כה רבה כפי שהוביל רא"ל הלוי. (בכל התנ"ך יש סיפור אחד בלבד כזה!) דבר אחד ברור לי. לעמוד בחזיתות מלחמה כה רבות בעזרת צבא שאינו גדול, וכשמומטרת עליו אישית אש צולבת מימין ומשמאל – זה בלתי אפשרי. כך גם אדם מוכשר וחזק מאין כמותו יתקשה לנהל את המלחמה כשראשו פנוי רק לניהולה ולמעט במחירים הקשים שהיא דורשת. דווקא בגלל בעייתי האישית, שיש לי בנים בקו האש, אני פונה ומבקש להתאפק עם הביקורת, שלעיתים נובעת מחוסר ידיעה מספקת של נתוני המערכה, ולאפשר לרמטכ"ל ולאנשיו גב שקט יותר וממילא ריכוז מלא במשימות הכאת האויב ושמירה על חיילינו ועל אזרחינו. איני מבקש לבטל את הביקורת, אני מבקש להמתין איתה לימים שלרמטכ"ל יתפנה זמן לעסוק בה, והוא יוכל גם להגיב עליה בבגדים אזרחיים. עד אז ייתכן שנדע עוד פרטים על המערכה הכוללת וגם נחכים יותר.
