התחלה// לפני 37 שנים, נולדה וגדלה בעיר שדרות. בת הזקונים במשפחה של שבעה ילדים. אבא// הרב שמעון אביטן (82), מזכיר המועצה הדתית בעיר לשעבר, כיום רב קהילה ובית כנסת. "אבא שלי הוא איש ציבור במלוא מובן המילה. לגדול לצד אבא כזה זה ללמוד קודם כול לראות את צורכי הציבור. תמיד עם הפנים והלב כלפי חוץ. אני מאמינה שההסתכלות הציבורית שלי צמחה שם". אמא// רוזה אביטן (75), בלנית ומדריכת כלות מיתולוגית בשדרות. "אמא היא קודם כול מאוד אימהית וביתית. מגיל צעיר תמיד חזרתי לבית חם ולארוחה חמה. ויחד עם זה, אמא היא אשת ציבור ברמ"ח איבריה, גם בעבודה עם הכלות וגם כמתנדבת באגודת אפרת. היא בנתה ושמרה על בתים של רבים בעיר". פ־תוח// הוריה נולדו, גדלו ונישאו במרוקו. לארץ עלו כזוג צעיר בשנות ה־60, הגיעו לשדרות ומאז הם שם. "גדלתי בבית שתמיד היה פתוח לקהילה. אבא ואמא גדלו בתוך המקצוע שלהם במשך עשרות שנים והיו חדורי תחושת שליחות, וזה מה שהפך אותם לשם דבר בשדרות". שדרות// "כור מחצבתי, הווייתי וכל מה שאני. עד גיל 14 יכולתי לספר על שדרות של קהילה חמה, שכולם מכירים בה את כולם. עיר פריפריה דרומית משפחתית. את קוראת לחברה שלך מלמטה וכולם משחקים עם כולם. זו הייתה עיר שכיף לגדול בה". עוד באותו נושא: סנקציה מולידה ריאקציה עמית לדרך יורים ובודקים עניין אישי והפעם עם ד"ר אודליה מינס טפטופים// "מאז שהייתי בת 14 החלו האיומים מעזה להתעצם. התחילו הקסאמים, או כמו שנהגו בתקשורת לכנות אותם 'טפטופים'. בהתחלה לנו הילדים זה היה מאוד מרעיש. היינו רצים לראות איפה הייתה נפילה. עדיין לא הבנו את גודל הסכנה. לאט לאט הירי התחיל לגבות קורבנות והבנו את המציאות המורכבת שאנחנו חיים בה". אלה// בתחילת כיתה י"ב חברתה הטובה אלה אבוקסיס הי"ד נהרגה מנפילת קסאם. "אלה חזרה עם אחיה בן העשר במוצ"ש מבני עקיבא. הם כבר היו 100 מטר מהבית כשנשמעה האזעקה. ברגע האחרון אלה נשכבה על אחיה כדי לגונן עליו מפני הטיל שהתפוצץ סמוך אליהם. אלה ספגה את רוב הרסיסים ונהרגה. בתושייה שלה היא הצילה את אחיה". האובדן// "שם הבנתי שהקדוש ברוך הוא באמת לוקח את הטובים ביותר. אלה ביטאה את ערכי התורה והעבודה במובן הכי עמוק של המילה. היא הייתה מחוברת לתורה ולקודש, ומצד שני מדריכה מרשימה בבני עקיבא וחברה מדהימה. היא הייתה החברה הכי טובה שלי וזו הייתה בשבילי מכה קשה מאוד. בחודשים הראשונים לא עיכלתי שהיא איננה, והייתי צועדת שוב ושוב לבית העלמין כדי לוודא שזה אכן קרה. מותה היה נקודת התפנית המשמעותית בחיים שלי". שלום לתמימות// "בתור ילדה הייתי צופה בחדשות באדיקות והפריע לי היחס של אנשי התקשורת לשדרות. בזמנים הקשים כשהיו נופלים קסאמים הם הסתכלו על המציאות שלנו במבט מרוחק, בלי לנסות להבין את המורכבות העצומה שהתושבים מתמודדים איתה. תמיד זה הסתכם ב'לא היו נפגעים ולא נגרם כל נזק'. הם לא הבינו לרגע את החסרת פעימת הלב והדאגה המכרסמת. בזמן שבתקשורת הסכימו להכיל את ירי הקסאמים, אנחנו איבדנו את התמימות". אולפנה// בתיכון למדה באולפנת צביה שדות נגב. "זו הייתה אולפנה שמרכזת אליה את בנות היישובים שבין שדרות לנתיבות. האולפנה עיצבה את מי שאני. הדבר העיקרי שאני זוכרת מהאולפנה הוא הדמויות המרשימות. אלו היו שש שנים שפגשתי בהן דמויות ראויות להערכה ושנשאתי אליהן עיניים. אנשים שיכולתי להתייעץ איתם ועם חלקם אני בקשר עד היום". שירות לאומי// בית חינוך עיוורים בירושלים. "שנה סופר משמעותית בשבילי של עשייה חינוכית חשובה. השירות הלאומי זכור לי כמקום של חסד גדול. והיום כששואלים אותי 'אבל לא עשית שירות צבאי' ממקום של ניגוח, אני עונה שזו הייתה שנה משמעותית של נתינה שאין לה שיעור". לתקשורת// לאחר שנת השירות פנתה ללימודי תואר ראשון במדעי המדינה ותקשורת ותואר שני ביחסים בין־לאומיים באוניברסיטת בר אילן. "מגיל מאוד צעיר הייתי צופה בחדשות עם ההורים שלי וקוראת עיתונים והבנתי את ההשפעה העצומה שיש לכלי התקשורת על החיים שלנו ועל עיצוב סדר היום. רציתי לקחת חלק במוקדי הכוח האלה והחלטתי ששם אני רוצה להיות". רדיו// את עבודתה בתקשורת החלה ברדיו 'גלי ישראל' כקריינית חדשות. "זו הייתה התחלה מרגשת. אני זוכרת את הבקרים שהייתי משכימה בארבע לפנות בוקר כדי להגיע בזמן למהדורה הראשונה ואת הלילות הארוכים במשמרות. למרות שהיו כאלה שאמרו לי 'זה יהיה קשה וזה לא בשבילך' הסתערתי על החלום וברוך ה' הנחישות הצליחה". כתבת// לאחר כשנה ברדיו עברה לעיתון 'מקור ראשון', תחילה כעורכת בדסק החדשות ולאחר מכן ככתבת לענייני חינוך ורווחה. בהמשך הפכה לכתבת הפוליטית של העיתון, ושימשה ככתבת פוליטית גם באתר nrg . לאחר שלוש שנים מונתה לכתבת פוליטית של עיתון 'גלובס'. לפני שנתיים עברה לשמש ככתבת מדינית ופרשנית פוליטית בעיתון 'ישראל היום' ומאז היא שם. למה לי פוליטיקה// "אין רגע דל בפוליטיקה הישראלית. הייתי כתבת פוליטית בשנים של חמש מערכות הבחירות הסוערות, כשנקלענו לאי־ יציבות פוליטית וכשהקיטוב הלך והתגבר. מזל שיש שבתות כי זה עזר לי רגע לעצור, לנשום ולהיות בבית. כשעברתי לתחום המדיני הגיע ה־7 באוקטובר והעולם התהפך ואני נשאבתי שוב לעבודה אינטנסיבית. כל ענייני המלחמה משיקים לתחום המדיני, החלטות קבינט, לחצים מדיניים, ישיבות ממשלה ועוד". מידע חם// "בשבוע שלפני ה־7 באוקטובר הגיע לידיי מידע מודיעיני על תסיסה מחשידה ברצועת עזה. שלחתי שאילתות לדובר צה"ל, לדוברות השב"כ ומשרד הביטחון ולשר הביטחון במטרה לברר את המידע. קיבלתי תשובות מתחום הקונספציה. 'הם רק רוצים את הכסף שלהם', 'הם מורתעים'. קיבלתי את התשובות, ניסחתי ידיעה ועברתי הלאה. לא אתגרתי מספיק את המערכת ואז ה־7 באוקטובר היכה גם בי באופן אישי. מאז התשובות הרגילות לא מספקות אותי. כאנשי תקשורת גם לנו יש אחריות לשאול ולאתגר ולא לקבל את תמונת המצב כמו שהיא מוצגת לנו". קול אחר// בנוסף לעיתון היא מרבה להופיע באולפני טלוויזיה ורדיו כפרשנית מדינית. "הגיוון בתקשורת הוא קריטי בעיניי לאמון הציבור בתקשורת. יותר מדי שנים אנחנו שומעים שאלות רק מצד אחד של המפה הפוליטית, כשהצד השני מקבל רק את זכות התגובה. בימים אלה, למשל, מקדמים את הפסקת המלחמה ושחרור חטופים 'בכל מחיר' בלי לשאול שאלות קשות, למרות שהיה ראוי לעסוק גם במחירים. 'ישראל היום' בעיניי עושה שינוי מבחינת המקום שלו כמי שמאתגר מימין את המציאות הישראלית". שליחות// "למרות שמדברים על גיוון דעות - בתקשורת המיינסטרימית זה עדיין לא קורה והעיתונאים הימנים הם עדיין בעיקר על תקן אורחים. זו מציאות שחייבת להשתנות. הרבה פעמים כשאני יושבת בפאנל ואני על תקן העיתונאית הימנית או הדתייה היחידה בשולחן, זה מדגיש את החשיבות להיות דווקא שם. זו שליחות גדולה בעיניי". החצי השני// בן כהן (35), איש הייטק. "בניגוד לחיים הפומביים שאני בחרתי, בעלי הוא בדיוק ההפך הגמור. זה מה שיוצר את האיזון בינינו ותורם לשפיות המשפחתית. הוא האיזון והעוגן בחיי". הנחת// שלושה. הבכורה יהלי בת 12, נועם בן שמונה ויונתן בן ארבע. "הם שותפים מלאים למסע הזה שאני עוברת ומאוד מעורבים בכל מה שנעשה במדינה". שומר החומות// במהלך הפרעות שהתחוללו במדינה בשנת 2021 התארחה בכאן 11 וזעקה מדם ליבה על העוול התקשורתי שנעשה. "מדינת ישראל בערה, ערביי ישראל עשו פוגרומים ביהודים, בשדרות באותו ערב נרצח הילד עידו אביגל בן הארבע, אבל באולפנים התעסקו בלי הפסקה באירוע בודד אחד של לינץ' בנהג ערבי. וכאילו לא די, ישבה לידי באולפן נציגת ציבור ערבייה שעשתה סימטרייה בין הילדים המסכנים בעזה לילדי שדרות. זה נגע בי בנקודה הכי עמוקה. כבר לא יכולתי להבליג והתפרצתי. צעקתי בכאב על עיוות המציאות חסר האחריות שנעשה באולפנים". יאיר// אחיינה יאיר אביטן נפל בקרב בשג'אעייה במהלך מלחמת חרבות ברזל. "יאיר הי"ד הוא הבן הבכור של אחי מימון ועינת גיסתי. אהבתי אותו אהבת נפש. ילד שכולו לב. יאיר היה נחוש לקחת חלק במלחמה כי הוא הבין שהיא מהצודקות שבמלחמות ישראל, בטח כנכד לסבא וסבתא בשדרות". אובדן// "הוא נפל ביום שישי, ואת הודעת השבר שאחי שלח לנו שעה לפני כניסת השבת אני לא אשכח לעולם. זו נקודה שהחיים שלנו נחצו ולא יהיו לעולם כשהיו. מתוך הכאב, בהובלתה של גיסתי עינת, אנחנו משתדלים להרבות בטוב, בעשייה ובתפילות למען עם ישראל כולו". ובמגרש הביתי: מה הלו"ז// "ישנה עם החדשות וקמה איתן בסביבות שש בבוקר ועד דלא ידע. לא זוכרת מתי הייתי צריכה להפעיל שעון מעורר לאחרונה. בבוקר מתקתקת את הילדים למסגרות, ואז ריאיון לאחת מתחנות הרדיו מדי בוקר ואולפן חדשות 12 פעמיים בשבוע. יתר שעות היום מוקדשות לפגישות וכתיבה לעיתון". פלייליסט// "כיום הפלייליסט שלי נשען בעיקר על ההעדפות המוזיקליות של הילדים שלי. להופעות אבחר בפס הקול של ילדותי: טיפקס, אתניקס וגם שלמה ארצי". השבת// "עצירה הכרחית של מרוץ בלתי נגמר סביב מידע והתרחשויות, בטח בזמן מלחמה. הרגע שבו אני מדליקה נרות שבת הוא המעבר החד בין חול לקודש ולזמן משפחה". דמות מופת// "כל אמא ללוחם, כל אשת מילואימניק שמבינה את גודל השעה למרות שהלב כבר לא עומד בזה". מפחיד אותי// "בעבודה שבה מילים מחוללות מציאות ומשפיעות על אנשים, אני מוצאת את עצמי מתפללת שלוש פעמים ביום שלא תצא תקלה תחת ידי". משאלה// "מתפללת לנחמה בשביל כל מי שאיבדו במלחמה הזאת את היקר להם מכול. זה הבסיס וכל היתר תוספת מבורכת". כשאהיה גדולה// "אני מגשימה את החלומות שלי כבר עכשיו. מקווה להמשיך לחלום ולעשות את מה שאני רואה בו שליחות למען עם ישראל". לתגובות : rivki@besheva.co.il
