בצד האסון הנורא של שמיני עצרת שעליו אחראי באופן מלא ומוחלט הרמטכ"ל הנוכחי, יש לו גם הישגים נדירים בהובלת המלחמה. החל מקור הרוח שבו הוביל את הצבא בשעות הקשות בתולדותיו, דרך מערכה בשבע חזיתות, דבר שאיש לא התנסה בו מעולם במדינת ישראל והוא נדיר מאוד בתולדות המלחמה בעולם כולו, ודרך ניצחונות מרשימים ביותר שהותירו את מצביאי העולם עם לסת שמוטה. רק לאחרונה הצהיר מייקל וולץ, היועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית, שישראל היממה את כל העולם בפעולות הצבאיות שלה. רא"ל הרצי הלוי חתום על האסון הגדול והנורא וחתום גם על מחיקת חיזבאללה (דבר שאיש שלא האמין שיקרה), השמדת הצבא הסורי בשעות ספורות ועל ההישגים החשובים במלחמה מול עזה. את מבצע עופרת יצוקה סיים הרצי הלוי, מח"ט הצנחנים דאז, עם המספר הגדול ביותר של מחבלים מחוסלים בגזרתו ועם המספר הקטן ביותר של אבידות. כרמטכ"ל הוא הוביל את צה"ל לתוככי מנהרות החמאס, ולמרות נבואות הזעם על אלפי אם לא עשרות אלפי הרוגים, הוא הצליח לסיים את המערכה עם מספר הרוגים נמוך בצורה דרסטית מכל התחזיות האופטימיות ביותר. רח"ט המחקר באמ"ן סיפר בראיון איך הקצינים הבכירים שסביבו היו אובדי עצות וחיוורים ואיך מה שהחזיר לו את הביטחון והיציבות בשמחת תורה הייתה הערכת המצב עם הרמטכ"ל באותו יום, שעל אף שרוחו סערה בקרבו הוא הקרין ביטחון שקט ורוגע. הרצי הלוי הצליח לנהל את המערכה הנוראה בקור רוח כמעט לא אנושי, ולהפוך את התבוסה וההשפלה לניצחון הגדול בתולדות מדינת ישראל. שלושה ימים אחרי שמיני עצרת, ללא פחד וללא חשש, הציע הרמטכ"ל, שמואשם בפרוגרסיביות ותבוסתנות, למחוק את מועצת השורא בלבנון. בתקשורת פורסמו החששות שהיו בלשכת ראש הממשלה מכניסה לעזה, והניסיונות של גורמים שונים למנוע אותה בשל הטענות שצה"ל אינו מסוגל לעשות זאת ויהיה שם מרחץ דמים. גם שם בקור רוח ובביטחון לקח רא"ל הרצי הלוי אחריות ושכנע את הדרג המדיני שניתן לעשות זאת. ובכל זאת, בעת פרישתו לא נופף הרמטכ"ל בהצלחותיו אלא השפיל עיניים וקיבל עליו, בצדק מלא, אחריות מלאה על האסון הגדול. יחצניו, אם יש כאלו, לא עסקו בלרומם את הישגיו, והצהרתו לא הייתה עמוסה בדברי שבח ורהב על הצלחותיו. עוד באותו נושא: בשביל פתקים בקלפי - פוגעים בביטחון המדינה כך נראה ניצחון המרדף המסוכן אחרי השינוי ירדתם מהפסים? במעשיו אלו מתבלט הרמטכ"ל כמופת ערכי. מופת של קבלת אחריות ומופת של צניעות וענווה. רבים מדברים על לוחמנות מול תבוסתנות בתוך המטה הכללי, אולם לדעתי האישית הכשלון הגדול ביותר של צה"ל שהוביל לאסון נעוץ דווקא בעולם הערכי. שחצנות, גאווה, ביטחון עצמי מופרז וחוסר מוכנות לקבל ביקורת ולשמוע דעות אחרות, הובילו במידה רבה לאסון של מלחמת יום כיפור וגם, חמישים שנה מאוחר יותר, לאסון של מלחמת שמיני עצרת. תרבות ערכית רעה זו שאפפה רבים מקציני צה"ל ושלצערי למרות המלחמה לא נעקרה עדיין משם, היא שורש הרע. הביקורת המרכזית שיש לי היום על צה"ל ועל הרמטכ"ל הפורש נוגעת לחוסר היכולת שלו לעקור מהשורש את התרבות הזאת שבאה לידי ביטוי רק לאחרונה בדיווחים המטרידים מאוד על מח"ט הצנחנים הנוכחי. ובכל זאת, במצב זה הענווה והערכיות של רא"ל הרצי הלוי חשובים מאין כמותם, והם מהווים דוגמא אישית נחוצה. "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'". ועוד עניין אחד שאי אפשר להתאפק מלשים אותו על השולחן. המופת הערכי שמשדר הרמטכ"ל הפורש מתבלט לא רק לנוכח הרברבנות של חלק מקציני צה"ל לפני הטבח אלא גם לנוכח ההתנהלות היהירה והרברבנית של הדרג המדיני שלא מסוגל לקבל על עצמו ולו גרם אחד של אחריות על האסון הנורא. חברי הקבינט המדיני בטחוני, שעל אף אזהרות הדרג הצבאי בדבר חשש ממלחמה, לא כונס כמעט בחודשים שקדמו לטבח, אחראים לא יותר אך גם לא פחות מהדרג הצבאי על האסון. אני אפילו לא מדבר על התפטרות. אני מדבר על משפט כמו: "אחריותי לאסון תלווה אותי עד יומי האחרון". מתי שמענו אותו ממי משרי הממשלה? מתי ראינו חבר קבינט שמשפיל עיניו נוכח האומה ומקבל עליו אחריות אמיתית לאסון הגדול? לעיתים כשעתה שומע את חברי הממשלה מדברים אתה תוהה אם הם זוכרים מי כיהן בממשלה בזמן אסון שמיני עצרת. תודה רבה לך כבוד הרמטכ"ל הפורש, על ארבעים שנות שירות, על הפיכת הקערה מהשפלה נוראית להצלחה מהדהדת ובעיקר על המופת הערכי הנדיר שאתה מביא למחוזותינו.
