עם חזרת הפולמוס סביב התיקון הדרוש למערכת המשפט ותשומת הלב הציבורית להצעתם של דדי שמחי ויזהר שי, שוחחנו עם פרופ' יובל אלבשן על הסיכוי להגיע לפשרה במציאות מקוטבת. "ברור שאפשר להגיע לפשרה וצריך להגיע לפשרה", פותח אלבשן המתקשה להאמין שאחרי השבעה באוקטובר יש מי שעדיין מתעקשים על משחקי אגו, אותם הא מאשים בחוסר אחריות ובהשבתו של העם לתקופה שלפני השישה באוקטובר. לתפיסתו הגעה לפשרה היא גם קלה. "זה היה קל במרץ, היה קל במאי 23' וזה צריך להיות עוד יותר קל עכשיו אחרי שהבנו מה מחיר הנורא של מלחמת אחים ושסע וקרע. אני לא נכנס לסיבות לשבעה באוקטובר, אבל אין מחלוקת שלקרע הפנימי הייתה משמעות לפחות בתדמית כלפי חוץ ואלי יותר מזה". משום כך, אומר פרופ' אלבשן, נכון אותם קנאים שהעלו אותנו למצדה, יירדו כעת למדרון אחורי ולפחות יבקשו סליחה, "אבל הבעיה היא שאנחנו רואים אותם חוזרים במלוא המרץ, לא מוכנים להתפשר, האמת היא רק אצלם כשברור לגמרי שהאמת בנושאים משפטיים שהם חברתיים במהותם אף פעם לא יכולים להיות בצד אחד". "הפעם", מוסיף אלבשן, "אי אפשר לטעון שהממשלה מונעת פשרה, כי הממשלה הזו הלכה כברת דרך מאוד ארוכה במובן הוועדה לבחירת שופטים בזה שהיא מעניקה לאופוזיציה כוח שווה לכוח של הקואליציה, מה שלא היה בהצעה המאוד לא טובה של לוין בהתחלה, שליטה של הקואליציה בשבעה מתוך 11 שופטים ואז זה היה באמת משחק מכור". לתפיסתו של אלבשן בשני הצדדים ישנם קנאים המוכנים להחריב את הבית ובלבד שהצעתם שלהם היא זו שתתקבל ולשם כך הם מחריפים את עמדותיהם שוב ושוב. הדברים הללו, אומר אלבשן, נאמרו עוד במהלך ימי המאבק הגדולים כאשר הייתה אפשרות להגיע להסכמה אך כל צד חשש מהקנאים שלו, מה שמנע פשרות להתקדם להסכמה. לאחר השבעה באוקטובר קיווה אלבשן שלפחות הפוליטיקאים יבינו שבידיהם אחריות גדולה ולא ישעו עוד ללחצים מסוג שכזה, "לצערי אני לא רואה את זה כל כך מתקדם". בדבריו מציין אלבשן גם את האחריות המונחת על כתפי בית המשפט. "השופטים נותנים לגיטימציה ולא פעם גם מניעים את ההתנגדות לכל שינוי. אני לא לגמרי מבין את ההתנהגות של בית המשפט העליון בשנה וחצי האחרונות, ובמיוחד אחרי השבעה באוקטובר. גם כלפיהם האצבע המאשימה שלי מופנית. גם על השופטים מוטלת האחריות להביא את הסכסוכים האלה לידי סיום". פרופ' אלבשן מזכיר את ההצעה שהועלתה לפני חשיפת החשדות והטענות כלפי השופט עמית, הצעה בה ימונה עמית לנשיא העליון ובמקביל ימונו שלושה שופטים שהאחד מהם הוא פרופ' אביעד קשי, "אבל בעל הכוח לא מוכן לשום פשרה. בעל הכוח כאן הוא בית המשפט העליון, כמו שקודם בעל הכוח בחקיקה היה השר לוין. זו בעצם אותה התנהלות ואותי זה מחריד". את העיסוק הנוכחי בעבירות הבנייה של השופט עמית במקום לעסוק בסוגיות מהותיות רואה אלבשן כחלק מתופעה לה אחראי ראש הממשלה, נתניהו, שלדבריו במקום לעסוק בשאלות מהותיות גורר את הדיון לשוליים, כמו במקרה ההכפשות של השופט עמית וטענותיו שרודפים אותו, טענות דומות לאלה שנתניהו עצמו העלה לגביו עצמו. "כשקרתי את הודעתו של השופט עמית לא האמנתי ששופט כותב את זה", אומר אלבשן ומוסיף כי "אם הגענו למצב שבו גם אם השופט עמית יירה במישהו בשדרה החמישית עדיין כל מקורביו הלוחמים נגד שחיתות ורוממות שלטון החוק בפיהם יגידו שהוא צריך להיות נשיא, הם לא שונים בכך מאלה שטוענים את אותו דבר לגבי נתניהו. בעיניי זה לא הגיוני. אם יש חשד צריך לבדוק בגלל שמדובר בשופט עליון שצריך להקפיד אצו קלה כחמורה, ואני לא מקבל את הטיעונים שכולם רמים ואם יבדקו את כולם ימצאו משהו. אני מאוד משתדל לא להיות רמאי וגדלתי אצל אימא שכמורה לא לקחה עציץ שנתנו לה בסוף שנה, אז יש אנשים אחרים ולא כולם נתניהו או עמית".