לא הייתה הודעה יותר פתאטית, יותר נלעגת, מהודעת לשכת ראש הממשלה ביום שני השבוע, כי "לאחר ניהול משא-ומתן תקיף ונחוש בהובלת ראש הממשלה נתניהו, חמאס נסוג ויבצע פעימה נוספת של שחרור חטופים ביום חמישי הקרוב". מי שנסוג באמת השבוע לא היה החמאס – אלא צה"ל, נסוג בפועל בשתי הזירות: גם ברצועה, גם בלבנון. השיירה הארוכה של מאות אלפי עזתים – כנראה שמספרם כבר מתקרב לחצי מיליון - חוצים את ציר נצרים ללא כל בדיקה, בדרכם לצפון הרצועה, היא אחת מתמונות הניצחון של החמאס, יחד עם תמונות המחבלים המשוחררים. אחד היעדים של המלחמה, מבחינת החמאס, היה שיחרור מחבלים רוצחים מבתי הכלא הישראלים, ואת היעד הזה הם משיגים כעת. אמנם לא את כולם, אבל גם לא כל החטופים הישראלים משוחררים. החמאס אולי התקפל רגעית השבוע, כחלק מהתרגילים השגרתיים שלו למתוח לנו את העצבים. נכון שהשבוע הלחץ כולו היה על הצד העזתי: העובדה שארבל יהוד לא שוחררה בשבת שעברה, בניגוד להסכם, הובילה את ישראל להקשיח לרגע את עמדותיה. זה התבטא בעיכוב חזרת העקורים הפלשתינים לצפון הרצועה, וגם בדרישה חד-משמעית לקבל אות חיים מארבל יהוד לפני כל התקדמות נוספת ביישום ההסכם. עוד באותו נושא: שינוי בצוות המשא-ומתן הביא להסכם השחרור על אחריות ועל אחרים כאב וזיכרון לאומי הפסקת הלחימה סותרת את מטרות המלחמה אבל ברגע שהגיע הסרטון של ארבל, הרבה לפני שארבל עצמה שוחררה, כבר נפתח הציר לתנועת העקורים הפלשתינים צפונה. עצם ההתעקשות של החמאס על פתיחת המעבר צפונה דרך ציר נצרים, מעידה עד כמה המהלך הזה היה משמעותי עבורו: יותר ממיליון פליטים שנדדו לדרום הרצועה יצרו עליו לחץ, שהחמאס היה חייב להקל מעליו. אז אם אכן פתיחת הציר היתה מנוף לחץ כל כך יעיל, כפי שאכן כך נראה – למה הוא לא נוצל לקבל מהחמאס תמורות יותר משמעותיות מסרטון של חטופה שממילא תגיע כעבור יומיים? ולמה אנחנו חוגגים על 'התקפלות' של החמאס שהוויתור שלו היה בסך הכל שעוד 6 חטופים חיים, 6 בסך הכול מתוך כחמישים, יחזרו מוקדם מהמועד שנקבע? את מנוף הלחץ הזה של מעבר העקורים צפונה, ישראל היתה חייבת לנצל לצורך קבלת הרבה יותר חטופים בזמן הרבה יותר קצר. זה היה אפשרי, סביר להניח, דווקא כשבארה"ב החל לכהן נשיא שמפגין יכולת איום וחשיבה מקורית, שכבר הרבה זמן לא נשמעה בבית הלבן – לטובת האינטרסים הישראלים. ממשלת ישראל, בניהול הכושל שלה מול החמאס, מאבדת את מנופי הלחץ שלה תמורת הישגים פעוטים, גם אם הם מרגשים ברמה האישית. כדאי שנתכונן לתרגיל הבא של החמאס: כריכת השלב הבא של שחרור החטופים, עם שיקום הרצועה ההרוסה. רבבות העזתים העקורים שחזרו לבתיהם, חזרו לאין בתיהם. בחמאס שמעו את העזתים העקורים מקללים בקול 'שאללה ישרוף את חמאס', ברגע שהעזתים גילו שאין להם באמת בית לחזור אליו. הם יקימו מן הסתם מחנות פליטים מאולתרים מאוהלים בכל עיר ושכונה בצפון הרצועה – ויפעילו את 'העולם' ללחץ על ישראל להתחיל ולבנות מחדש את הבתים ההרוסים. כדאי שישראל תיערך כבר עכשיו, בתיאום מלא עם ממשל ארה"ב, להדוף את הלחצים הללו, מתוך הבנה שהמלט ושאר חומרי הבניה שייכנסו לרצועה לצורך שיקום הבתים, יופנו קודם כל, רובם ובוודאי חלקם, לשיקום מנהרות הטרור ההרוסות של החמאס. הסיסמה למאבק נגד המהלך תהיה: 'אל תתנו להם בטון'. הצהרתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ השבוע, שמצרים וירדן יקלטו פלשתינים מהרצועה, ועוד מאה אלף עזתים לאלבניה, היא פתח לשיתוף פעולה עם ממשל ארה"ב נגד הכנסת חומרי בניין לרצועה כל עוד החמאס שולט בשטח. את חלון ההזדמנויות הזה אסור לנו להחמיץ בשום פנים ואופן. (הטור המלא יפורסם השבת במדור 'חמוש במקלדת' בשבועון הציונות הדתית 'מצב הרוח')