שקל
שקלצילום: איסטוק

לדוגמה, חברה ישראלית שמייבאת בדולרים יכולה לרכוש חוזה עתידי שמבטיח לה שער חליפין קבוע, כך שהתנודות בשוק לא יפגעו בהוצאותיה.

פרט לכך, נגזרים משמשים גם להשקעות. גופים מוסדיים, כמו קרנות פנסיה, משתמשים בנגזרים כדי להיחשף לשווקים זרים בלי לרכוש את הנכס עצמו. למשל, במקום לקנות את מניות מדד ה־S&P 500, הם רוכשים חוזה מול גוף פיננסי שמתחייב למכור להם את המדד במחיר שנקבע מראש.

בדרך כלל המדד עולה והפטנט הזה עובד טוב. הבעיה היא שכאשר מחיר המדד יורד, החוזה הופך להפסדי - הגוף הפיננסי המוסדי מחויב לקנות במחיר גבוה יותר ממחיר השוק ולמכור בהפסד. כדי להבטיח שהגוף המוסדי יוכל לעמוד בהתחייבות זו, הוא נדרש להפקיד בטוחות (Collateral), לרוב בדולרים. במקרים של ירידות חדות בשווקים, הגופים הפיננסיים המוסדיים נדרשים להפקיד עוד בטוחות.

לכאורה, כשהבורסות בארצות הברית נופלות, היינו מצפים שהשקל יתחזק ביחס לדולר. אך בפועל, בשל העוצמה הפיננסית של הגופים המוסדיים בישראל, הביקוש המיידי לדולרים במצב כזה גורם לשקל להיחלש. כך פעולה שנראית טכנית – הבטחת יכולת הגופים המוסדיים לעמוד בהתחייבויותיהם – משפיעה על שערי המטבע המקומיים ועל הכלכלה כולה.