20 שנה אחרי ההתנתקות מגוש קטיף, צורית ירחי 'נצרים', ממפוני נצרים, מתכוננת לשבוע גוש קטיף במערכת החינוך ומספרת בשיחה במרכז מורשת גוש קטיף על תחושותיה לקראת היום שבו יגיעו לשנת ה-20 מאז הפינוי. "זו מטוטלת", היא אומרת, "כשהיינו שם הבטחנו לא לשכוח, הבטחנו לחזור". ירחי שהוסיפה לשמה השם 'נצרים' מתארת כיצד לאורך השנים המשפחה שמרה על הזיכרון דרך טקסים אישיים, ברכות לילדים, וחפצים סמליים כמו שקיות חול שהובאו מנצרים. היא נושאת עמה גם שקית חול מהעיר ימית, מקום מגוריה בילדותה, שפונה במסגרת הסכם השלום עם מצרים. לצד הזיכרון, ירחי עוסקת בביטחון ובהתמודדות עם מציאות החיים בעוטף עזה. כמי שהייתה בעבר, אחראית על צוותי החירום במועצה האזורית אשכול, היא הייתה עדה לאירועי ה-7 באוקטובר מקרוב. "הבנו שזה לא עוד סבב", היא מספרת, "חברינו לצוותים שידרו הודעות מצוקה, מחבלים עברו מבית לבית, שרפו בתים, אנשים נרצחו, ואנחנו הבנו שאנחנו חסרי אונים". עוד באותו נושא: ועדת חקירה ממלכתית – להוכיח קשר להתנתקות לומדים מהאתמול על המחר "הכאב לא עובר גם אחרי הרבה שנים" אייל זמיר חיסל את המחבל שירה על משפחתנו במהלך המלחמה קיבלה ירחי חפץ מרגש במיוחד – השלט של משפחתה שנמצא בביתם ההרוס בנצרים. "הרגשנו שהשלט חיכה לנו שם", היא אומרת, "כאילו הוא אומר לנו – אתם שייכים לכאן, תחזרו". במבט קדימה, ירחי בטוחה שהפתרון למצב בעזה הוא חזרה יהודית לרצועה. "אני 19 שנים מקווה ומאמינה שזה יקרה, והיום יותר ויותר אנשים במדינת ישראל מבינים שזה חייב לקרות", היא טוענת. "ההתנתקות לא פגעה רק בנו – היא פגעה בכל תושבי העוטף. הדרך היחידה למנוע טבח כזה שוב היא לשוב ולהתיישב שם". ירחי מדגישה את הצורך לשקם את קיבוצי העוטף שנפגעו באוקטובר. "אנחנו מחויבים לשקם את נחל עוז, ניר עוז, כפר עזה ובארי לחיים. היישובים האלה חייבים לפרוח. אנחנו נמצאים שם. חברה מכפר עזה אמרה לי 'רק עכשיו הבנתי על מה דיברת, מה זה היה כשהרסו לכם את הבתים. עכשיו כשלנו אין בתים והבית שלי הרוס אני מבינה שלא הבנתי אז מספיק את הכאב שלך'. בסופו של דבר אנחנו מאמינים בהתיישבות, בדבר הפשוט הזה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל ורצועת עזה היא ארץ ישראל". הראיון מתקיים במסגרת יום גוש קטיף במערכות החינוך שיוזם מרכז קטיף. לפרטים נוספים ולמערכים ופעילות חינוכית מוזמנים להיכנס לאתר, לחצו כאן>>>
