על ההודעה של דובר חמאס אבו עוביידה (איך לעזאזל לא חיסלו אותו בשנה ורבע של לחימה) ביום שני בדבר עצירת שחרור החטופים עד להודעה חדשה, התעדכנתי תוך כדי נסיעה. מחשבות רצו בראשי, ואחת מהן הייתה כמה מצחיק יהיה לצייץ ברשתות הלצה בנוסח "מעניין איזו דרך ימצאו הפעם להאשים את ביבי". אך הרדיו שטרטר ברקע גזל ממני את הציוץ עוד לפני תמה הנסיעה והתפניתי לכתוב אותו. כתבת מדינית של תחנה ארצית דיווחה שגורמים בצוות המשא ומתן מאשימים את נתניהו ואת הרטוריקה הלוחמנית שלו בהפרת ההסכם של חמאס. הם היו ממש אנוסים להשאיר אצלם את החטופים, המנוולים ההם. זו כמובן הייתה רק יריית הפתיחה לעוד סבב הסלמה פנימי. לא משנה מה יקרה, לא חשובות הנסיבות, דבר אחד בטוח אצל מנהלי הקמפיין של מטה החטופים: לחמאס יש חסינות מוחלטת. הוא לעולם לא יפוצץ עסקאות או ימנע שחרור חטופים. זו תמיד תהיה ממשלת ישראל, ובעיקר נתניהו. אפשר למחוק את מאות המשאיות שנכנסות לרצועה עם סיוע מגוון מדי יום (כולל בבוקר שלמחרת ההודעה), אפשר להתעלם מהנסיגה המלאה מציר נצרים ממש באותו יום, וגם את העובדה שזו לא הפרת ההסכם הראשונה של חמאס אפשר לדחוק הצידה. הרפלקס החולני של "ביבי אשם" חזק יותר מכל עובדה. עוד באותו נושא: שירות הביטחון העצמי המופרז מסרבים לתקן מפנימים את הטעות מגלות פנים שלא כהלכה האמת היא שלייחס את ההתנהגות הזאת לתנועה לא רצונית זה חוסר דיוק. המטרה, כלומר המסר שביבי מטרפד את העסקה, סומנה כבר ביום שהעסקה נחתמה. המסר הועבר באמצעות שני הדוברים הבלתי־רשמיים של המטה, עינב צנגאוקר ואיציק אלגרט, שהבהירו כי הלחץ על נתניהו להמשיך לשלב ב' רק ילך ויגבר. הציוצים שמאשימים את נתניהו כבר נכתבו והונחו בתיבת הטיוטות, ממתינים לרגע הצפוי שבו חמאס יחזור אל הפרקטיקות הטרוריסטיות הידועות שלו. אפשר ממש להריח מבעד לדפי המסרים של הקמפיין את החשיבה האסטרטגית מאחוריו. אני מדמיין לעצמי את ישיבת היועצים האסטרטגיים שמובילים בפועל את מטה החטופים, ביום החתימה על עסקת החטופים, כך: יש לנו בעיה. נתניהו חתם על עסקה לשחרור חטופים. זה מזמין רגיעה, השלמה, רגעי שמחה לאומיים ואחדות. כל הדברים שעלולים לחסל את הקמפיין שלנו. חייבים להפוך את המגמה, ודווקא עכשיו לתדלק עוד יותר את הזעם. כך בדיוק נראו השעות והימים שאחרי ההודעה הנבזית של חמאס. פעילי המטה חסמו את איילון וכביש 1, כלי נשק שלא נשלף כבר זמן מה, פוצצו ישיבות ועדה בכנסת באופן גס ובוטה במיוחד, וכמובן – שלפו את הציוצים מהטיוטות. ממש כמו עדר שועט, הם צייצו בזה אחר זה: "טרפוד נתניהו הצליח! אל תיתנו לנתניהו פלדשטיין וסמוטריץ' לנצח!!!" כתב היועץ האסטרטגי ליאור חורב. "ארגון החמאס וממשלת ישראל כרתו ברית, ומבחינתם עדיפים חטופים מתים... זה הזמן להודיע: מצור על שרי הממשלה והכנסת עד השבת החטופים", כתב חברו לתחום רונן צור. "נתניהו הצליח לא רק לטרפד שלב ב׳ והחזרת חטופים חיים, אלא לטרפד גם החזרת חלק משלב א'", חידש איש השיווק והתקשורת אילן שילוח. אני מצטט דווקא את אלה לא מפני שהם היו היחידים. דף המסרים הועבר, פיזית או תודעתית, למעגל גדול של אנשים. אני מצטט אותם מפני שהם אנשי אסטרטגיה שעוסקים בעיצוב תודעה, ומעורבים במאבק לשחרור החטופים. כשאנשים מהסוג הזה בוחרים לצייץ משהו, זה לעולם לא מתוך גחמה רגעית בזמן המתנה לתור בקופת החולים. המהלכים התקשורתיים שלהם מתוכננים, תמיד. זה די־אן־איי מקצועי של שנים, כמו שסופר לא יכול להוציא שגיאת כתיב מתחת ידיו, גם אם ישתדל מאוד. מה שמלמד אותנו, שבקמפיין של מטה החטופים נגד נתניהו האשמה שלו הוכחה עוד לפני שנודע בכלל על פיצוץ העסקה. כתב האישום היה מוכן, נותר למלא בשורות הריקות רק את הנסיבות הספציפיות. הוויכוח בעד ונגד עסקה מתנהל בציבוריות הישראלית כבר יותר משנה, ולשני הצדדים בו יש מקום של כבוד וטיעונים כבדי משקל. אבל בתוך המרחב הלגיטימי של תמיכה בעסקה גם בעד מחירים נוראים, צמחה ערוגת פרא של אנשים שאיבדו את מפת הדרכים. בעולם שלהם החזרת החטופים אינה חלק מהקונטקסט הרחב של מלחמת ישראל-עזה. מבחינתם אלה "קיצונים משני הצדדים" שמסכנים את חיי החטופים. המטרה של החזרת החטופים היא היחידה, והיא מנותקת משאלות הקיום של מדינת ישראל. בעולם שלהם, גם אחרי ששילמה מחירים כבדים מאוד, כמעט כל מה שאפשר היה לשלם, ממשלת ישראל זוממת יחד עם חמאס את הרג החטופים. גם כשארגון הטרור הרצחני עושה בדיוק את מה שצפוי היה שיעשה במהלך תקופת שלב א' – הפעלת טרור פסיכולוגי והתעללות בציבור הישראלי – הם יצייתו בדייקנות לציפיותיו ויציתו צמיגים באיילון. גם כשנשיא המעצמה הגדולה בעולם, שאין מערער על כך שהוא זה שהביא את העסקה לידי ביצוע, מודיע בפה מלא שחמאס הוא שהפר את העסקה ומאיים להתיך עליו את אש הגיהינום – עדיין ביבי הוא המטרפד. החל מליל שני החליטו שם, באותה ערוגה, החלטה אסטרטגית: הם יפתחו את שערי הגיהינום, אבל לא על חמאס אלא על ישראל. פרט לחסימות הכבישים הבוערות ברחבי הארץ, פרט למתקפת הרעל נגד ממשלת ישראל והאשמתה בטרפוד, היה מחזה אחד שקרע את ליבי. המון זועם עם שלטים של מטה החטופים הגיע למסדרונות הכנסת, דבר שכבר הפך שגרה, ונכנס לוועדות השונות. הם צרחו, קיללו וביזו חברי כנסת, וגם לזה התרגלנו. אבל בוועדה למיזמים ציבוריים, בראשות חבר הכנסת אוהד טל, הם הגדישו את הסאה. איבון דנגורי, אמו של גל דנגורי הי"ד שנרצח בנובה, ביקשה גם היא לדבר בוועדה. הפרופיל התקשורתי שלה נמוך בהרבה משל אלגרט או צנגאוקר, מאחוריה אין מכונת יח"צ, אבל בכל זאת – הבן שלה כבר איבד את הסיכויים לחזור בחיים. שוב ושוב היא התחננה מולם שיניחו לה להשמיע את קולה בוועדה. אבל הם, עדת הבריונים, סתמו את פיה ואת פיו של יושב ראש הוועדה שניסה לאפשר לה לדבר פעם אחר פעם. הבכיות לא עזרו, התחנונים לא הועילו, הם באו לפוצץ. נראה שבשלה העת לסמן את הגבול. דברים השתנו. אי אפשר להמשיך יותר עם דוקטרינת "למשפחות חטופים מותר הכול". יש כאן על הכף מדינה, שכבר שילמה מחיר מופקע כדי לרפא את הכאב האישי שלהן. מוצדק או לא, זו המציאות. האם לצורך קידום השאיפה להביא את המדינה לקצה של הקצה של הדרישה הרדיקלית ביותר להתרפסות מול ארגון טרור, מחויבים ראשי ועדות בכנסת להפקיע זמן דיון ולתת במה בלתי מסויגת? התשובה היא לא. חד, ברור, מובהק. אנחנו בעד ישראל ונגד חמאס, ולכן זעקות הכאוס שמאשימות אותנו באכזריות שלהם צריכות להישאר מחוץ לכנסת ישראל. עמותה בצד הלא נכון קלאוזביץ' אמר שהמלחמה היא המשך הדיפלומטיה באמצעים אחרים, וברשות המיסים סבורים שהבירוקרטיה היא המשך המחאה באמצעים אחרים. זה מה שעולה מדיוני ועדת הכספים בשבועות האחרונים, ומהפינג־פונג שלה עם רשות המיסים בעניין אישור זיכוי מס לעמותות (סעיף 46) כשמדובר בגוון הפוליטי הלא נכון. בדרך כלל מדובר בהליך פשוט מאוד שמתרחש מדי שנה. במהלך השנה מקבלת רשות המיסים ממלכ"רים (מוסדות ללא כוונות רווח) בקשות להכרה, ומאשרת להם את המעמד אחרי בחינה. המעמד הזה מעניק להם הטבת מס מיוחדת שפותחת את השער לתרומות – עורק החיים הראשי של מוסדות מהסוג הזה. אחרי שהתהליך הזה מבוצע ברשות המיסים, ומגובשת רשימת ענק של כל המלכ"רים, נדרשת עוד פרוצדורה טכנית אחרונה – אישור של הרשימה בוועדת הכספים של הכנסת. ההליך הזה נעשה בבלוק אחד, בלי עיון או בחינה של הוועדה. לחברי הכנסת אין דרך לבחון כל אחד מאלפי המלכ"רים, ולמען האמת גם אין בכך צורך. ברשות המיסים יש אנשים שמקבלים על כך משכורת, ומוטב שהם יעשו את העבודה. כך מתקבלים האישורים מדי שנה בשנה, ועולם כמנהגו נוהג. אבל יש יוצא מן הכלל. על פי החוק, ארגון בעל זיקה פוליטית־מפלגתית אינו זכאי לפטור המדובר ממס לתורמים. בחינת הדברים נעשית בשלב האישור ברשות המיסים, והרשימה מגיעה לכנסת אחרי ניכוי ארגונים כאלה. עם זאת, לא פעם קורה שחברי כנסת בוועדה מעלים טענות לגבי ארגונים בעלי פרופיל ציבורי גבוה שנוטלים חלק בוויכוח הפוליטי, ומנסים לשלול מהם את הסעיף הקריטי. זה קרה עם עמותת 'אחים לנשק' בשנה שעברה, ובחודש האחרון גם עם מקבילתה 'פורום קהלת'. במקרה כזה, הבחינה חוזרת לרשות המיסים, ואחרי הליך פנימי היא מספקת לוועדה תשובות לכאן או לכאן. וכאן מגיעה השאלה הקריטית – הלנו אתה אם לצרינו. כי יש הבדל גדול. כשלפני שנה בדיוק ביקש חבר הכנסת אלמוג כהן לערער על הסעיף בנוגע לעמותת אחים לנשק, נציגת רשות המיסים הבהירה כי "אנחנו בשום מקרה לא נשלול אישור מעמותה בזמן שהטענות לא נבדקו". זאת על אף שכהן הביא טיעון קונקרטי מאוד נגד העמותה, בדמות קמפיין יקר נגד הממשלה. השנה, כשזה הגיע לטענות של חברי כנסת מהאופוזיציה – קריב, לזימי ובליאק – נגד פורום קהלת, זה כבר נשמע אחרת. רשות המיסים גילתה קשב עמוק, עצרה את התהליך ולא אפשרה את המשך האישור עד לתום הבירור. כבכל שנה הרשימה הגיעה להצבעה בוועדה ובתוכה פורום קהלת, כמו גם ארגוני קידום מדיניות אחרים. חברי הכנסת המדוברים שלחו את עוזריהם החרוצים למסע בנבכי הגוגל, כדי להוציא משם כתבות שונות ומשונות שבהן מצטלמים חברי הפורום עם חברי כנסת ושרים - פעילות שהפורום אינו מכחיש ואף מפרסם בהבלטה, כחלק ממטרתו המוצהרת לקדם תפיסת עולם שמרנית־קפיטליסטית במדינת ישראל. הם העלו את הטענות בישיבה, ודרשו לשלול מקהלת את הסעיף. הדיון התלהט, והוחלט לדחות את הדיון על קהלת למועד נוסף. למרות שהפורום הגיש את תשובותיו לרשות המיסים, ובניגוד להתנהלות במקרים אחרים, רשות המיסים התעקשה שפורום קהלת לא יאושר עד לתום הבירור. שי אהרונוביץ', מנהל רשות המיסים בכבודו ובעצמו, טרח לשלוח לוועדת הכספים הודעה מטעמו שלפיה הארגון הוצא מרשימת הארגונים המאושרים לשנה זו עד להודעה חדשה. גפני ונציגת רשות המיסים לחצו לאשר בוועדה בינתיים את הרשימה בלי קהלת, ולהשאיר את הדיון בקהלת לעתיד הלא ידוע. חברים אחרים בוועדה, כמו חברי הכנסת אורית פרקש־הכהן ועמית הלוי, התרעמו. הם העלו שמות של עמותות נוספות ברשימה שנושאות לכאורה אופי פוליטי, והציגו הוכחות לקשריהן. אחת מהן, לדוגמה, היא עמותת בת של 'דרור ישראל' שחבריה הם חברי הגוף הבוחר של מפלגת מרצ. במקרה הזה הגישה של רשות המיסים הייתה הרבה פחות מעמיקה: הם הסתפקו בקריאת ביניים של חברת הכנסת לזימי שלפיה "מפלגת מרצ כבר לא קיימת", קביעה לא מבוססת בלשון המעטה, והודיעו שלא ימשכו את העמותה מהרשימה ולא יפעלו לבירור הטענות. עם פורום קהלת, לעומת זאת, בירור הטענות היה יסודי בהרבה, שלא לומר דווקני. כל כתבה, ציטוט או תמונה ששלחו חברי הכנסת משמאל נדרשה למענה מפורט של הפורום. אנשי קהלת, לא אנשים עצלים כידוע, השיבו באריכות ובפירוט לכל טענה, בפינג־פונג שארך כמה שבועות. אחרי מסע הייסורים הזה השתכנעו ברשות המיסים לאשר את הסעיף לפורום קהלת, והרשימה שכוללת גם אותו תוגש להצבעת ועדת הכספים לכשתתכנס לדון בנושא. כך שהסעיף בסופו של הליך מתיש וחשדני אושר, אך המסר של רשות המיסים הועבר: אם תקים עמותה שתנסה לקדם מטרות ימין, העורק הכלכלי שלך יהיה בסכנה. לתגובות: yoniro770@gmail.com
