צילום: גבי ניומן מסע ההלוויה של עודד ליפשיץ ז"ל, שנרצח בגיל 83 בשבי חמאס בעזה והושב לישראל בשבוע שעבר, נערך בשעה זו בבית העלמין בקיבוץ ניר עוז. יוכבד ליפשיץ, רעייתו של עודד ששרדה את השבי, ספדה לו במלים כואבות. "עודד יקירי. מוזר לי ובלתי נתפס שאני עומדת מול קהל ומספידה אותך. הבמה הייתה תמיד שלך, ואני לצידך. אתה כתבת בכישרון רב ואני הייתי הצלמת האישית שלך. אני רוצה להודות לך על מסע החיים של 67 שנים שצעדנו יחד, הקמנו משפחה לתפארת, דור המשך שיש במה להתגאות בו. אני רואה אותך ממשיך להתקיים בכל אחד מילדינו, נכדינו ונינתנו. בחיים המשותפים הצלחנו לעודד אחד את השנייה בהתפתחות אישית ומקצועית שלנו. גידלנו ילדים וקקטוסים, טיילנו בעולם בהנאה רבה, לקחנו את נכדינו, כל אחד בתורו, שיחווה איתנו את כל אשר אהבנו", הוסיפה. היא המשיכה וספדה "חטיפתנו ומותך מערערים אותי. לחמנו כל השנים למען צדק חברתי, למען השלום. לצערי חטפנו מכה קשה מהאנשים שעזרנו להם בצד השני. אני עומדת פה המומה לראות את כמות הקברים וההרס הנורא של קהילתנו שהופקרה ב-7 לאוקטובר באופן מוחלט. חטופינו עדיין אזוקים, מורעבים ומעונים מתחת לפני האדמה בעזה מעל 500 ימים". "בכל לילה כשאני הולכת לישון, אתה במחשבותיי, ובכל בוקר אני מתעוררת למציאות עגומה. אתה מאוד מאוד חסר לי יקירי. ימים ספורים לאחר שחזרתי מהשבי הופעת בחלומי בפעם היחידה ואמרת: 'אני שולח לך את השיר שלנו: לא אבקש את ידיך', ביצועו של יוסי בנאי לשיר של ברסנס. אנחנו יודעים עכשיו ששלחת לי את השיר ברגעיך האחרונים. אם אתה שומע, תהנה גם אתה. היה שלום עודד יקירי, נפגש בבוא העת", סיימה. ארנון, בנו הבכור של עודד, ספד: "אבא, עכשיו אתה פה, עכשיו אתה בבית. על צבי ישראל במותיך חלל איך נפלו גיבורים. הוחזרת בעסקה, וברור לי כי לא היית מוכן שמישהו יסכן את עצמו על מנת לחלץ את גופתך. רציתי לספר לך מי אתה עבורי, ילד גאון חיפאי רגיל". הוא הוסיף: "משפטים כמו 'נאה דורש, נאה מקיים' ו'ואהבת לרעך כמוך' לא היו בשבילך סיסמאות - הם היו דרך חיים. השאיפה האינסופית שלך לעולם שוויוני וטוב יותר הייתה שם תמיד, יחד עם התסכולים שחשת לגבי מצב החברה, המדינה, העולם". הנשיא יצחק הרצוג אמר בהספדו: "עודד היקר, אמנם לא זכיתי לצערי להכירך באופן אישי, אבל מאז יום אסוננו - שבעה באוקטובר - הפכת לחלק מחיי כולנו. למעשה, כמו רבים בעמנו, אני חש שאני כבר מכיר אותך היטב: מתוך הראיונות, הנאומים והשיחות של יוכבד המופלאה, משעות על שעות של שיחות עם משפחתך המרשימה, מקריאת המאמרים של נחום ברנע ושל חבריך העיתונאים אודותיך, ומסיפורים של עוד ועוד חברות וחברים שלך, אוהבות ואוהבים – שהפכו את דמותך לשם-דבר בארץ ובכל רחבי תבל. היית דמות ישראלית בגרסה השורשית ביותר: תבנית נוף דורך, תבנית נוף מולדתך. ישראלי, ציוני, יהודי, אנושי, אוהב העם ואוהב אדם, קיבוצניק, חלוץ, לוחם, מתיישב, שמו"צניק דעתן ואיש ביצוע, וכמובן – איש משפחה למופת. אדם אוהב שלום ורודף שלום שתמיד הושיט יד לשכניו לשלום – ועשה זאת באופן מפוכח ומעמיק, הרואה בכך אינטרס עליון של מדינת ישראל. ולדאבון ליבנו – מי שנחטף לעזה ונרצח באכזריות מפלצתית על ידי טרוריסטים בני עוולה, רוויי שנאה עיוורת", הוסיף. הוא ביקש מליפשיץ ז"ל סליחה. "אני ניצב כאן, מול רגבי אדמתך, וכנשיא מדינת ישראל, בשם מדינת ישראל – אני מבקש ממך – עודד האהוב, מיוכבד וממשפחתכם היקרה – סליחה. סליחה שמדינת ישראל לא הגנה עליך, על משפחתך ועל קיבוצך. סליחה שמול מפלצות האדם נאלצת לעמוד לבד. סליחה שלא הספקנו להציל ולהשיב אותך ואת כל חבריך - ממלתעות המרצחים, לכאן, הביתה, בשלום. סליחה. את הסליחה הזאת אני מבקש בהכנעה גם מכם – חברות וחברי קיבוץ ניר עוז האמיצים והאצילים. כנשיא מדינת ישראל, אני מבקש במעמד הכואב והמייסר הזה להרכין ראש גם בפניכם ולבקש מכולכם סליחה: סליחה על שבאותו יום ארור לא היינו כאן בשבילכם. סליחה על המחדל וליקוי המאורות שבעטים שילמתם, ושילמנו כולנו, מחיר נורא כל כך. בימים אלה, כשאנחנו מלווים את אהוביכם למנוחת עולמים - מכל לב, מכל בית ומכל שביל בניר עוז אפשר לשמוע את הזעקה את הקריעה ואת הבכי הנורא. וכולנו איתכם בזעקה הזו", אמר הנשיא. "יוכבד האהובה – לב העם כולו היה איתך כששבת מהאופל והובלת עם כל משפחת ליפשיץ – הנחושה והאמיצה - מאבק כלל-עולמי להחזרת עודד וחבריו הביתה. מיכל ואני והעם כולו ראינו היטב ומקרוב איך את זוכרת ונושאת איתך לכל מקום – על לוח ליבך – את דמותו של עודד. שלומו היה כה יקר לך, קשור בחוט אל שלומך. אנחנו עומדים מול נופיו היפהפיים של מערב הנגב. והלב מתמלא אהבה למקום הזה לאדמתו הרכה, לפריחה האדומה, המשגעת שהחלה להנץ מול עינינו. ובה בעת בלתי נתפס שהאדמה הזו ממש - תאסוף אליה היום ומחר את עודד ואת שירי, כפיר ואריאל ביבס האהובים. אני שולח מכאן תנחומים וחיזוק מכל עם ישראל לירדן ביבס ולכל המשפחה. ברגעים האלה, שכל-כולם בכי גדול, אבל ומספד, אני מבקש לומר לכם – קהילת ניר עוז האהובה: את רוחכם הגדולה פגשתי כבר במלונות העקורים. לאורך כל החודשים שחלפו עלינו, ראינו בכם, ואפילו זכינו לקבל מכם – כל כך הרבה כוח, ואמונה, ותקווה. ראינו את תמצית הניר והעוז – 'לא עיפי דרך, כי אם מפלסי נתיב'. אני מביט בכם, ויודע, בביטחון מוחלט: קהילת ניר עוז - תתגבר. קהילת ניר עוז - תחיה ותשגשג. קהילת ניר עוז – תיבנה ותיבנה. קהילת ניר עוז תמשיך להיות סמל - לנחישות, לבניין, לאמונה ולתקווה גדולה. עם ישראל כולו יהיה אתכם לכל אורך הדרך. לשם כך, עומדת בפנינו משימה עליונה וקריטית – להחזיר את כל החטופים בדחיפות לנוף מולדתם. כולם. עד האחרון שבהם", סיכם. עוד באותו נושא: מליאת הכנסת התייחדה בדקת דומייה הצד השני השתנה, היו ימים שבילנו בחאן יונס ח"כ אזולאי לימד משנה לזכר עודד ליפשיץ ז"ל "צלקת בנשמתו של העם היהודי וישראל" הוא הוסיף: "ידעת לעזור ולפרגן לכולם, אבל מעולם לא ויתרת על דעתך, נלחמת על אמונותיך. ידעתי שאתה מוערך, אבל רק עכשיו אני נחשף לאהבה העצומה ולהיכרות העמוקה של כל כך הרבה אנשים איתך. ראיתי אותך ואת אמא תמיד יחד - אהבת משפחה, נכדים ונינה. אמא, 'המלכה האם', הפכה לסמל המאבק. עכשיו חזרת הביתה, לניר עוז - הקיבוץ שממנו נחטפת. היית גאה לראות שהחינוך ההומניסטי שלך יצר גיבורים. לא ביקשת נקמה, רק שיקום ואור. נוח על משכבך בשלום, אבא. נשתה כוס 'אבסולוט' אוכמניות לזכרך". ההלוויה החלה בראשון לציון כשאלפי אזרחים עם דגלי ישראל חיכו ברחובות העיר כדי ללוות את ליפשיץ בדרכו האחרונה כשרכב החברה קדישא עם ארונו עבר ביניהם. בהמשך עבר הרכב בצומת סעד שבשדות נגב ובצומת ניר עוז שגם בהן המתינו אלפי אזרחים.
