השאלה מה יש לתורה לומר על רעיון מדינת הרווחה וכיצד יש לנהלה על פי התורה נדונה כבר במשך כמה דורות. עצם קיומו של הדיון מוכיח שההלכה יכולה להנחות מדיניות חברתית אקטואלית, ושיש לתורה הרבה מה לומר בתחום החברתי־כלכלי כאן ועכשיו. בעקבות הראי"ה קוק ותלמידיו, מקור סמכותה של המדינה הוא בדיני המלך, שגם הוא יונק את סמכותו מרצון העם. ומכאן גם המסקנה שהמצוות המוטלות על המלך בהנהגה המדינית מחייבות גם את המדינה. אלא שלא נמצא בתורה מקור מפורש לכך שהמלך מצווה על הצדקה, ומכאן עולה לכאורה שעיקר מצוות הצדקה מוטלת על הפרט ולא על המדינה. לענ"ד התורה כלל לא קבעה במפורש מה צריכה להיות ההנהגה המדינית של המלך. אם תמצי לומר, הדברים רק רמוזים בבקשת משה למנות איש על העדה "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם" (במדבר כז, יז). אם מדובר במלחמה הדבר מובן יותר, כמו שפירש רש"י (שם), שדוד היה יוצא ובא לפני חייליו, יוצא בראש ונכנס בראש, ו"לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחין את חיילותיהם למלחמה". אך למעשה, לאחר שדוד הסתכן, דרשו ממנו אנשיו שלא יצא עוד איתם למלחמה ולא יכבה את נר ישראל (שמואל ב' כא, יז). ואכן יציאה למלחמה אינה מתפקידו העיקרי של המלך. מצוות מינוי מלך חלה אחרי כיבוש הארץ, שנאמר: "וירִשתה וישבת בה" (דברים יז, יד). כלומר, המלחמות העיקריות נעשו לפני מינויו של המלך. ואמר רש"י: "עמי הארץ קלקלו – דאילו זקנים שאלוהו לשופטם ולרדות הסרבנים שבהם, אבל עמי הארץ תלו עליו מלחמותיהם, שאמרו: 'ויצא בראשינו ונלחם את מלחמתנו'" (רש"י לסנהדרין כ, ב). ובדומה לזה כתב רבנו חננאל (שם). משמעות הדברים היא שתפקידו העיקרי של המלך הוא להנהיג את העם בתחום החברתי. ואכן, מכאן ואילך התמסר דוד בעיקר לצדקה ומשפט, בעוד שיואב היה ממונה על הצבא (שמואל ב' ח, טו-טז). משפט כולל גם צדקה. אומנם אפשר לצמצם את המונח "צדקה" לצדק בלבד, כלומר לצדק חברתי ושלטוני, אך הפרשנים נוטים להבחין בין צדק לצדקה. צדקה היא הרחבה של הצדק לסיעוד אישי ותמיכה פרטנית. זו לא מצוות הצדקה הפרטית, אלא מצוות הצדקה הממלכתית. עושר מלכותי־חברתי על כן צריך לומר, שבקשת משה שהמנהיג יצא בראש העדה היא שעליו לשמש לכולם דוגמה אישית בנושא החברתי. אומנם התורה לא הנחתה את המלך במפורש ובמפורט מהו תפקידו החברתי, אלא רק הנחתה אותו בכיוון כללי. במפורט היא רק אסרה עליו ריבוי סוסים, נשים וכסף וזהב (דברים יז, טז-יז). אלו אפיינו את מלכי אומות העולם, שהתרברבו בכיבושים אימפריאליסטיים והתפארו בשלל רב ובהרמונות של נשים. מלך ישראל מנוע מכל אלו, ומכלל לאו את שומע הן - עליו להתמסר בעיקר לנושאי פנים. עושרה של הממלכה אינו מיועד לפאר והדר חיצוניים, אלא למטרות חברתיות נחוצות. רק דבר חיובי מפורש אחד חייבה אותו התורה: לכתוב לעצמו משנה תורה (דברים יז, יח). לדעת הראי"ה (משפט כהן סימן קמג; מאמרי הראי"ה עמ' 173), ספר זה נועד לקבל ממנו השראה להנהגתו המדינית, ועליו לעיין בו במבט ציבורי. מסתבר שבין היתר ההשראה שהמלך מקבל מספר תורה זה הוא הנהגת הצדקה החברתית. הדבר מוכח מהתנ"ך במקומות רבים, ובעיקר מפרק ע"ב בתהילים, שם נאמר: "לשלמה אלוקים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך... ישאו הרים שלום לעם וגבעות בצדקה. ישפוט עניי עם יושיע לבני אביון וידכא עושק... כי יציל אביון משווע ועני ואין עוזר לו. יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע... וייקר דמם בעיניו. ויחי וייתן לו מזהב שבא". ופירשו המפרשים ששלמה חילק לנזקקים את הזהב שקיבל ממלכת שבא. הציפיות מהמלך הן שיעשה צדקה, לא רק צדק. ואין זה רק תיאור של מה שמלכי ישראל הצדיקים עשו, אלא ציווי של הנביאים. כך אומר ירמיהו ליהויקים: "כה אמר ה': עשו משפט וצדקה, והצילו גזול מיד עשוק..." (ירמיהו כב, ג). בהמשך הפרק משווה ירמיהו בין יהויקים לאביו, יאשיהו: "אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה, אז טוב לו. דן דין עני ואביון, אז טוב. הלוא היא הדעת אותי, נאום ה'" (ירמיהו כב, טו-טז). בפרק הבא ירמיהו מוכיח את מנהיגי העם, תוך שהוא מגדיר את תפקידו של מנהיג בישראל: "כה אמר ה' אלוקי ישראל על הרועים הרועים את עמי, אתם הפיצותם את צאני ותדיחום ולא פקדתם אותם. הנני פוקד עליכם את רוע מעלליכם, נאום ה'... הנה ימים באים, נאום ה', והקימותי לדוד צמח צדיק, ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ. בימיו תיוושע יהודה וישראל ישכון לבטח, וזה שמו אשר יקראו: ה' צדקֵנו" (ירמיהו כג, ב-ו). בהמשך הוא מתנבא על הגאולה: "בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה, ועשה משפט וצדקה בארץ. בימים ההם תיוושע יהודה וירושלים תשכון לבטח, וזה אשר יקרא לה: ה' צדקֵנו" (ירמיהו לג, טו-טז). אחרי ירמיהו, גם יחזקאל מצווה את נשיאי ישראל לעשות צדקה: "כה אמר ה' אלוקים: רב לכם נשיאי ישראל, חמס ושוד הסירו, ומשפט וצדקה עשו... נאום ה' אלוקים. מאזני צדק ואיפת צדק ובת צדק יהי לכם" (יחזקאל מה, ט-י). עניי עירך קודמים צדקה זו לא באה למעט את חובת הצדקה האישית. אדרבה, היא באה להרבות אותה, להגדיל אותה ולעודד את הפרטים לקיים מצווה זו ביתר הידור, בין היתר על ידי הדוגמה האישית של בית המלוכה, אך בעיקר על ידי השלמת החסר שהפרט אינו יכול למלא בעצמו. לדוגמה, הפרט מצווה להעדיף את קרוביו ובני עירו, אך דווקא משום כך עלולים להיוותר נזקקים שאין מי שיסעד אותם. וכן יש משימות ציבוריות שרק הממלכה יכולה לסעוד. הדבר נצרך יותר בחיים המודרניים, כגון בתי חולים המצוידים במכשור מתקדם, אך גם יקר מאוד. והוא הדין לתרופות יקרות ומערכת סיעוד גדולה ומקצועית. האזרחים הפרטיים אינם מסוגלים לעשות זאת, גם לא שלטון מקומי. רק השלטון המרכזי מסוגל לכך. יתרה מזאת, יש נורמות הלכתיות שמתעלות ומשתכללות במשך הזמן כשהציבור מבשיל להן, כגון תקנות חז"ל על מידת סדום ומידות חסידות שבמשך הזמן הפכו להיות נורמות מקובלות ומחייבות מעיקר הדין. בהשפעת התנ"ך זלגו רעיונות מוסריים משלנו, השפיעו על התקדמות המוסר בעולם הרחב, והפכו להיות דין המלכויות. אף אנו אימצנו אותן כנורמה הלכתית מחייבת, כגון השבת אבדה לאחר ייאוש (עיינו חושן משפט רנט, ז בהגהת הרמ"א ובקצות החושן שם), ובדומה לזה דין העבדות. רעיונות הדרור והשוויון מקורם ביציאת מצרים שלנו ובאיסור העבדות של התורה. אלא שכל עוד נורמת העבדות הייתה מקובלת ונפוצה בעולם, לא אסרה התורה עבד כנעני, אם כי הפכה את מעמדו מבהמת עבודה לאדם משועבד (דיני שן ועין, יום או יומיים, חובת השבת ועוד. עיינו ברמב"ם בסוף הלכות עבדים). אחרי אלפי שנים, רעיונות החופש והשוויון התנ"כיים חלחלו סוף סוף לתרבות האנושית, וברוב מדינות העולם העבדות נאסרה בחוק. כיום רוב הפוסקים סבורים שגם לדידן העבדות אסורה, שהרי לא תהיה כוהנת כפונדקית. לא ייתכן שאיסור שהתקבל בעולם בהשפעתנו יהיה אצלנו מותר. איני יודע אם ביסמרק, שהגה את רעיון מדינת הרווחה, היה בקי בתנ"ך (ידוע שלא אהב יהודים, אך אין מכך ראיה ליחסו לתנ"ך, שהתקבל גם על ידי הנוצרים). את מדינת הרווחה הוא הנהיג מסיבות פוליטיות. אך אין ספק שכבן התרבות האירופאית, היה ספוג אף הוא ברעיונות חברתיים שמקורם בתנ"ך, אם במישרין ואם בעקיפין. בעקבותיו, הנורמות המקובלות כיום במדינות המתקדמות הן של מדינת רווחה. אי לכך, גם מלכות יהודית בימינו מחויבת בכך. אדרבה, היא חייבת להתקדם בתחום זה יותר מאחרים ולשמש אור לגויים. הדברים נכתבו לרגל הוצאתו לאור של הספר 'חסד שבמלכות – צדקה ממלכתית ומדינת רווחה לאור ההלכה', בהוצאת מרכז תורה ומדינה - מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com (המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)
