לא היה, כנראה, העיפרון הכי מחודד בקלמר. מינויו נולד בחטא. בני גנץ, אז שר הביטחון, הציע לממשלת בנט-לפיד למנותו לרמטכ"ל ימים ספורים בלבד לפני הבחירות הכלליות. "ממשלת המעבר" מיהרה לקבל את המלצתו - והמינוי יצא לפועל.
עתירה לבית הדין הגבוה לצדק, כצפוי, נדחתה לאחר שגורם ביטחוני כלשהו לחש משהו על אוזנם של השופטים. בדלתיים סגורות.
היועצת המשפטית לממשלה - עוד מינוי כושל, לדעתי, של "ממשלת השינוי" - זאת שמקפידה בקלה כביחמורה עם הממשלה הנוכחית, לא התערבה. העיתוי של המינוי לא עורר אצלה את אותן אמוציות שכה אופייניות לה בימים אלה.
גם מינויים דומים של בני גנץ עברו חלק. אחד מהם היה, כידוע, זה של אהרן חליבה. מינוי זה , כמו זה של רונן בר, תחת אותה ממשלה, התאים לחונטה הוותיקה וצה"ל הגיע ל – 7 באוקטובר מפורק לחלוטין. נגעי הסרבנות היכו בו ללא רחם. הרצי הלוי נראה חסר אונים ובלילה שבין ה – 6 ל -7 באוקטובר הוא עשה את כל הטעויות האפשריות.
הוא לא חשב, לדוגמה, שיש להרים טלפון למי שהיה אחראי על ביטחונם של אלפי צעירים שבילו במסיבה שהתקיימה בקרבת הגבול. גם האפשרות להודיע למפקד חיל האוויר על הממצאים המטרידים שהועברו לידיעתו לא עלתה במוחו; שלא לדבר על שיתופו של ראש הממשלה במה שמתרחש מתחת לאפו. מאות רבות איבדו את חייהם בגלל רשלנותם הפושעת של כל המשתתפים בשיחה הלילית.
ועוד זאת חשוב לציין: המושג "החמאס מורתע" לא נולד בלשכת ראש הממשלה. מערכת הביטחון פמפמה אותו במשך שנים; גם בימים שקדמו לאסון הנורא שנפל עלינו בשבת הארורה. הרפיון שאחז בה כמעט והביא עלינו כליה. ממערכת נרפית, עצלה ושאננה דאגה, בעיקר, לפנסיות התקציביות של חבריה.
האחיזה בקרנות המזבח תיזכר לדורות. האחראים למחדל הנורא לעולם לא יינקו מן הכתם שדבק בהם. יש כתמים שאין דרך למחוק אותם, כפי שתיאר זאת דוד אבידן בפורמה הנפלאה שלו "הכתם נשאר על הקיר". יש כתמים כאלה.
עם זאת, בימים אלה, קצת באיחור, בעיניי, מה שצריך היה לקרות לפני זמן רב קורה. רק רונן בר מסרב לפנות את כיסאו. כוחות אנרכיסטיים, לטעמי, דוחפים אותו לעבר עמדה שכמותה יש רק במשטרים אפלים. רק מה, האחיזה בקרנות המזבח אף פעם לא הועילה למי שנאחז בהם. החוק הוא ברור ולא רחוק היום, כולי תקווה, שבו השמיים יתבהרו גם בחלק הזה של חיינו.
כך או כך, ניקוי האורוות שנעשה בימים אלה בצה"ל צריך להתקיים, לדעתי, גם במקומות אחרים. נשיא ארה"ב מראה לנו איך עושים את זה נכון. שיטת המשטר שם היא שונה – אבל העקרונות צריכים להיות דומים. ממשלה נבחרת צריכה לקבל את החופש למלא את הבטחותיה לבוחריה.