1. אינני יודע מי אשם בכך; אולי זאת האם שמעולם לא זכתה בתחרויות וכעת משתוקקת שבנה הפיצפון יזכה ב'תחרות התחפושת המקורית', ושמא זה הפיצפון בעצמו שמאס בתחפושות מעשה בית חרושת.

על כל פנים, תמיד תמצאו אותו שם, בשוק פורים, כשהוא נאבק בדבר המורכב עליו שלראשונה בהיסטוריה היהודית מכונה 'תחפושת'. הוא מסתובב בשוק פורים עם פני בריסטול וזועק בלי מילים: 'סת'כלו!' ,'הביטו אנא', 'תגידו איזה יופי' ולא תמיד מישהו מקשיב לתחינת הלב הזאת. מדי פעם עוברת איזו סבתא שמורידה עוד יותר ותוהה: 'חמוד, למה התחפשת?'. פניה מסגירות את אשר על ליבה.

אין רוחה נח ממלבישי הברסטולים. אבל באמת, מה היא מבינה, מה היא רוצה? שנחפש את הילד למלך?! זה בנאלי מדי, משעמם ואפור.

ובכלל, אתם יודעים איך זה היום, ככה מתחילים. מתחפשים למלך, אחרי זה הוא שולט בבית.

לכן, מוטב שיחופש למשהו מקורי עם ניחוח חינוכי. רק שלא יתחפש לנו למלך גאוותן שסרחון המן נודף ממנו.

2. במשפחת 'הרטוב-לבנון-פוחצ'בסקי' החליטה האם או שמא האב לחפש את הקטן שבבנים ל...טלפון סלולרי טיפש. 'זה חינוכי, זה מעניין, זה מקורי, וזה אקטואלי!' פסק האב או שמא האם. הבן נדבק בהתלהבות בנקל ושבוע או שבועיים קודם החג כבר פלקטים שחורים עומדים נוכח הילד וציפו שיכניס עצמו בהם. להכנס היה קצת קשה, אבל הוא הצליח. לצאת - כבר היתה בעיה מסויימת. להזיז רגלים לא היה אפשר בינות לפלקטים ואבא הצטחק: 'אתה כמו בתפילת שמונה עשרה, נכון חמודי?', אך פני הטלפון לא נראו כמעוניינות בתפילה זו, לעת עתה.

נשאר הילדון עם תחפושת הטלפון כשבליבו תקווה: שלפחות הילדים לא ילחצו על המקשים בחזקה. 'ועכשיו, צריך שיהיה גם חינוכי!' אמרה האם לפתע, ומרחה בטיפקס ריחני כיתובים שונים נוסח; "מי האיש החפץ חיים","שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו".

הגדילה לעשות עת תלתה תמונתו של ה'חפץ חיים' על גבו של הילד, למען ישמעו רכלנים ולא יזידון עוד בשכחת לשון הרע. לדידה, נעשה הילד הצדיק כמתפלל שמונה עשרה ארוכה, מתוך סיפרו של החפץ חיים. שהתה ג' רגעים ושכנעה עצמה שאכן ברור ונהיר לכל כי פלאפון הוא זה ויצאה עם בנה אל השוק הפורימי השנתי.

3. ראו הילדים התחפושת וחשבו שלחפץ חיים נתחפש חברם מכוחו של משפט נזכר לעיל. אך לא. הראש הבוקע מבעד למסך הניילון חייך ואמר 'לא, לא, לטלפון התחפשתי, אתם לא מזהים?'.

'אה, באמת יפה!' אמר ילד אחד שלימדוהו ההורים 'טאקט' מהו. 'לא מזהים בכלל!' אמר ילד אחר, שהטאקט אצלו בבית מחולק רק בשבת וגם אז רק לכל אחד - אחד. אך האמא התמוגגה מנחת וזה מה שחשוב. 'איזו תחפושת! אח', החמיאה לעצמה. 'אתה בטוח זוכה בתחרות התחפושות!' בשרה הגברת לבנה. אך השופטים חשבו אחרת.

'הילד הזה מצא חן בעינינו' אמרו השופטים הקשים פה אחד לכל תשואות השוק, 'והוא זוכה בפרס הראשון בקטגוריית...'

האמא התרגשה בלי דמעות. זו פעם ראשונה שהילד שלה זוכה ב'תחרות'. 'לך לך, תקח את הפרס', האיצה בפלאפון שרגליו רגל ישרה. 'שקט, מכריזים על הפרס!' צעקו הילדים לילדים מרעישי הכרזות.

4. 'אנו מכריזים בזאת', ניסו השופטים השובבים להיות דרמטים ופחות מצחיקים. 'כי תחפושת הפלאפון הזו זוכה במקום...הראשון! בקטגוריית... "התחפושת הכי הכי המתעללת ביותר!"'. הידד! הריעו הילדים ואיתם הפלאפון. מקום ראשון זה חשוב ומה זה משנה איפה? ורק האבא לא היה יכול להשלים עם המהלומה. 'שמעת חמוד?' שאלה בנו, 'זכית בתחפושת במקום ראשון, בקטגוריית התחפושת הכי הכי מתהללת!'.

גדליה הוא עורך ומגיש סרטונים וטקסטים לארגונים, מוזיקאי, יוצר הקומדיה "מדריך למתבונן האמיץ" (זמינה לצפיה בפורים ללא עלות).