לא מחרים, נקודה. כך למדתי מיהונתן שהייתה לו השקפה מוצקה "דתית" "ימנית" ובעיקר "אלוקית". כשהוא היה צריך להילחם לצד חבריו ולהישמע לפקודות של מפקדו לא בדק את השקפתו. כשנורה ונפל, סיכנו את חייהם למענו, גם מי שסברו אחרת ממנו שחלק מהם קידמו שאיפות אחרות משלו. אז למה זה נכון רק לצבא ומדוע באזרחות פתאום אסור לשתף פעולה וזו נהיית מעין מוסכמה. שאם מישהו לא חושב כמוך בדיוק מילה במילה, אז הוא פסול ואסור לשבח אותו ולשתף איתו פעולה. נורא! זו רעה חולה! אז אני הקטן הולך בדרכו של יהונתן. ואינני בוחן לב כליות וגם לא כביכול, מזימות. אני משתף פעולה בהזדהות עם החטופים ומשפחותיהם בכיכר, עם אחים לנשק שפתחו חמ"ל, עם חרדים בשמירת שבת ציבורית ועם האופוזיציה כשהיא נהיית אפילו יותר ממני, ימנית. זה לא אומר שאני חותם על כל מה שהם עושים. אני לא עסוק במציאת זדונם במחשכים. אם אני חושב כמו רבים שעכשיו צריך כמה שיותר מתגייסים, אז לא איכפת לי מה המניעים "הנסתרים" אם בכלל יש, לתומכים. אני משתף איתם פעולה בעניין הזה. אם הם יעשו בעתיד משהו שאחלוק עליו לא אהסס להגיד ולהתנגד. מציע לכם גם את השיטה. תנו לאחוות הלוחמים להוביל את המדינה וגם במחלוקות אזרחיות נשתף פעולה. תודה יהונתן. תודה חיילים. תודה שלמדתם אותנו איך חיים.
