מה משותף לכל היריבים הפוליטיים והציבוריים במדינת ישראל? התשובה ברורה: משבר אמון עמוק המאיים לשסע את החברה הישראלית. המחנות היריבים רואים זה בזה סכנה קיומית. המפגינים נגד ראש הממשלה רואים בו איום חמור על עתיד המדינה, חמור אפילו מאיומי חמאס. מנגד, תומכיו איבדו כל אמון במערכת המשפטית, מראשי בג"ץ ועד היועצת המשפטית לממשלה, ורואים בהם לא פחות מנציגי האופוזיציה במאבק על דמותה וערכיה של מדינת ישראל. המשבר הזה אינו חדש. כבר חודשים ארוכים היה ברור שהדלפות מתוך מערכות הביטחון מזינות את המאבק הציבורי לשחרור החטופים. אלו שמתעלמים מהעובדה שהמאבק מעניק לחמאס יתרון במו"מ מקבלים עידוד מבכירים בהווה ובעבר במערכות הביטחון, החושבים שנתניהו מסכן את המדינה – עד כדי כך שהם מעדיפים ניצחון של חמאס בעזה וסילוקו של ראש הממשלה. כתבתי בעבר, ועתה זה כבר גלוי לכולם: אם הדלפות נגד ראש הממשלה אכן יוצאות מהשב"כ, ראש הארגון חייב להתפטר. אין שום דרך לנהל מדינה כשהאדם האמון על ביטחון הפנים אינו נהנה מאמון ראש הממשלה. אווירה דומה מאוד שררה בישראל לפני כמעט שלושים שנה, אם כי מכיוון אידיאולוגי ופוליטי הפוך. יצחק רבין ז"ל נחשב אז בעיני רבים לסכנה חמורה למדינה בשל הסכמי אוסלו, שלא באמת רצה בהם, אך נגרר אליהם על ידי שמעון פרס. הדברים שנאמרו אז על רבין דומים להפליא לאלו שנאמרים כיום על נתניהו. אני זוכר היטב את אותה תקופה – ובזמנו ניסיתי לעצור את הידרדרות המצב. כתבתי לרבין קרוב ל-200 מכתבים בהם הצגתי את מצוקת אנשי 'גוש אמונים' ומתיישבי יהודה ושומרון. ביקשתי ממנו דבר אחד: לקרוא, לחשוב ולהחליט. הוא לא היה מחויב לענות לי. כל רצוני היה להבטיח שהוא ייחשף לזעקת ציבור שלם. כך הפכתי לצינור קשר נדיר בינו לבין חלקים נרחבים מהחברה הישראלית. אבל בסופו של דבר, הפערים, המתח העצום ומשבר האמון – הובילו לרצח. המשבר הנוכחי מחייב צעדים ברורים: ראש השב"כ חייב להתפטר – כאשר אין אמון בין ראש הממשלה לבין ראש מערכת ביטחון כלשהי, אין אפשרות להתנהלות תקינה. חובה לעצור את ההדלפות ממערכות הביטחון – בכירים בהווה ובעבר, אם אינם יכולים לשמור על כללי האתיקה והדמוקרטיה, צריכים להיחקר ולהיות מועמדים לדין. נתניהו עצמו חייב לקחת אחריות – על ראש הממשלה להבין שהמציאות הנוכחית, בה חצי מהציבור אינו מאמין בו, אינה יכולה להימשך. לטובת המדינה, ואף לטובת מורשתו האישית, עליו להתפטר, לפני שוועדת חקירה, שכמחצית מהעם לא תאמין לה, תיאלץ לעסוק בכך. 'המחנה הלאומי' אינו תלוי באדם אחד. גם אם נתניהו ילך, יימצאו מנהיגים אחרים להמשיך את הדרך. אך החשוב מכול הוא שנלמד לקח מהעבר: ללא אמון, חברה אינה יכולה להחזיק מעמד. בימים קשים אלה, כאשר המדינה מתמודדת עם משברים מבית ומחוץ, אנו מוכרחים להתחזק באמונה – אמונה בכך שיש דרך לתקן, אמונה בכך שאנו יכולים להתאחד מחדש. שורדי השבי במנהרות חמאס מספרים שוב ושוב כיצד האמונה נתנה להם כוח להחזיק מעמד. האמונה היא שמאפשרת לנו לנצח – וגם לגשר על משבר האמון הקשה בתוכנו.
