שורד השבי עומר ונקרט סיפר בריאיון לכאן חדשות על הימים הקשים בשבי והתחושות אחרי החזרה ללחימה.
"אני מודאג, לא קיבלתי את השחרור המלא. נכון שבשבילי זה נגמר, אבל זה לא רק אני. מהרגע שאני פותח את העיניים עובר לי בראש מה עם גיא גלבוע דלאל ואביתר דוד כמו שדאגתי להם שם. זו לא רק חברות. גם המילה 'אחים שלי' לא מתארת את הקשר שלנו. זה משהו מאוד ספציפי ומיוחד. אני חושב עליהם כל רגע, זה מתגלגל למחשבות שלא נותנות לי מנוחה.
"נפילת עסקה וחזרה ללחימה, יש משקל מאוד גדול לזה. אם עד כה נפלו עסקאות בזמן לחימה, וזה מלווה בדברים לא פשוטים נפשית ופיזית. מהפסקת לחימה לחזרה, זאת סיטואציה מאוד מורכבת להם עכשיו. במיוחד בפן הנפשי, זה יכול לרסק תקווה ולהפיל. היום שלי מלא בעשייה לחזרה שלהם ושל כל החטופים. גם כשאביתר וגיא יהיו פה, אם ישארו אנשים בעזה המשימה לא תיגמר", אמר ונקרט.
הוא הוסיף "יש לי תחושה שאביתר וגיא חזקים. אבל זה מאוד מאוד לא פשוט. דיברנו לפני היציאה שלי ושל טל על האפשרות הזאת. ברגע שהתחבקנו כשיצאנו ונפרדנו זה היה חיבוק אמוציונלי. היינו באמונה שזה עניין של רגע, שעוד רגע אנחנו נפגשים פה. משם זה היה כל כך מוחשי, חשבנו שזאת פרידה לרגע אחד ועוד רגע נהיה חופשיים מעל האדמה. שלריאיון הזה אני אבוא עם אביתר, גיא וטל. זה מאוד מתסכל אותי. הייתה בי אמונה שלמה".
ונקרט סיפר על הימים הקשים בשבי חמאס בתקופות בהם שהה לבד ואיך הצליח לעקוב אחרי התאריך והימים שעברו: "הכי קשה שם זה חוסר הודאות, אין לך מושג מה קורה. אתה לא חשוף לתקשורת".
"יש שם לוח זמנים די ברור. הייתי יודע שעבר יום. כשהייתי לבד הם היו נכנסים פעמיים ביום ל-30 שניות. כשהיינו ארבעה הם היו נכנסים פעם ביום ל-30 שניות ואז 24 שעות לא נכנסים. בין השורות היית מבין גם מהם שזה פעם ביום ואתה מבין שעבר יום. את תחושת הזמן אתה מצליח להבין. אם יש כניסה מוקדמת אתה שם לב. כל יום דאגנו לספור, לוודא את התאריך".
בסוף הריאיון פנה לגיא ואביתר ואמר: "רוצה להגיד שאני אוהב אותם ומתגעגע אליהם. יש לי צורך בהם איתי כרגע. אני לא מצליח לשחרר. יש בי עוד משהו שלא יהיה שלם בלעדיהם. אני יודע שהם מחזקים אחד את השני, יודע שהם שם אחד בשביל השני. מעביר להם מסר שלא יישברו לרגע, אני ממשיך לחזק אותם והם לחזק אותי. רוצה להעביר להם מסר שלא אפסיק לשנייה עד שהם יהיו פה".
