ענת מאיר, אלמנתו של רס"ן (במיל') דוד מאיר ז"ל, שנהרג בקרב בקיבוץ בארי בשבעה באוקטובר, התארחה באולפן ערוץ 7 לשיחה על דמותו המיוחדת ועל הדרך המקורית להנצחתו. היא פותחת ומשחזרת את הרגעים הראשונים של השבעה באוקטובר ומספרת כי דוד היה בבית בחג ומיד הוקפץ לדרום. "לא הבנו מה קורה, אבל הייתי מאוד לחוצה. מזל שזה לא היה תלוי בי כי הייתי נועלת אותו בבית. הוא מהר מאוד יצא, בכיתי ואלה היה רגעים מלחיצים". דוד, שהיה לוחם מסיירת מטכ"ל, נכנס יחד עם חבריו עמוק לשטח הלחימה והם הגיעו לקיבוץ בארי בשעות הצהריים. הוא נפגע קשה מאש מחבלים בספריית הקיבוץ. "דוד היה בחוד של הכוח ונורה על ידי מחבלים שהיו בספריה של הקיבוץ. אחרי שנורה הוא גרר את עצמו לתפוס מחסה כשהוא פצוע מאוד קשה בכל חלקי גופו. התנהל קרב של 45 דקות כדי לחלץ אותו. הוא הספיק להגיד מילים אחרונות וביקש למסור לי שהוא אוהב אותי ואת הילד שלנו ושהוא מצטער. הוא שרד בהכרה כמעט שעה עם פציעות אנושות, אך נפטר בדרך לבית החולים". בלילה שבין ראשון לשני היא מקבלת את הבשורה המרה ובבוקר משוחח איתה חברו של דוד לסיירת, ידין גלמן, ומספר לה על הרגעים האחרונים בחייה של בעלה. "זה היה רגע קשה מאוד. הבנתי מאוחר יותר כמה זה לא מובן מאליו שבסיטואציה הזאת, של השבעה באוקטובר, אני יודעת מה קרה איתו עד הרגע האחרון וזכיתי לשמוע את מילותיו האחרונות. זה משהו שרבים לא זכו לו". בואו להיות שותפים במיזם המיוחד >>> ענת מתארת את דוד כאדם מיוחד שנגע בהמון אנשים והיה אהוב מאוד. "היו בו הרבה ניגודים שהשתלבו בהרמוניה. אני חושבת שאחד מהם זה באמת שהוא קצת היה 'אגדה בחייו', אנשים נשאו אליו עיניים, אבל הוא לא תפס את עצמו כך. הייתה בו צניעות גדולה. איש של פשטות. האחים שלו תמיד קראו לו כשהוא היה ילד 'מבסוטון'. הוא היה מבסוט על החיים, התהלך עם חיוך, אוהב שירי ארץ ישראל הישנה, הולך ושר כל הזמן, אוהב לטייל". כשענת מספרת על דוד עולה חיוך על פניה והיא מציינת שלצד הכאב - רגעי השמחה קשורים לבנם שקד שחוגג בימים אלה את יום הולדתו השני. "מדהים לראות את שקד כמה הוא גדל, דומה לדוד ושובה לב. הוא מתנה ענקית. אינני יודעת מה הייתי עושה בלעדיו". ביום ההולדת של שקד התחושות היו מעורבות. "הסתכלתי על שקד והרגשתי תחושת פספוס מטורפת. הוא איבד את אבא שלו וזה פספוס ענק. אני חושבת על מה שדוד היה אומר לו או איך היה מגיב. היתה בו איזו מתיקות שיצאה מול שקד. כל הרוך יצא ממנו". הנצחתו של דוד יוצאת אל הפועל רק כעת כמעט שנה וחצי אחרי שנפל. "היה לי מאוד קשה עם זה. יש בהנצחה איזו מין קביעה במציאות שדוד לא פה. לאט לאט הרצון הבשיל וגם ביקשנו להיות מדויקים ולהנציח אותו באופן שמייצג אותו - משהו של חיים. אמא שלו אמרה שהיא לא רוצה עוד מצבות אלא משהו שממשיך את החיות שלו". כעת מקימה המשפחה את "בוסתן דוד". "זה הולך להיות פארק בבקעה במחנה גדי, ליד היישוב משואה. זה יהיה מקום גדול עם בוסתן עצים, בריכות שכשוך, אמפי קטן לשירה. מקום שיורגשו בו החיים, הפשטות והחיבור בין האנשים כי זה מה שמאפיין את דוד. בואו להיות שותפים בבנית "בוסתן דוד" בבקעה >>> המיקום נקבע משום שדוד נולד בכוכב השחר והבקעה הייתה נוף ילדותו. טיילנו יחד לא מעט באזור שם והוא הציע לי נישואין במצפה קידה שמשקיף על הנוף הזה. רצינו מקום שימשיך את דרכו וישמש את כל עם ישראל, סוג של נווה מדבר". המצפה מוקם בעזרת הציבור וענת מבקשת מכל מי שיכול לקחת חלק בהקמתו. "אנחנו חיים בתקופה של הרבה קמפיינים. יש הרבה גיבורים. גם אנחנו צריכים את עזרת הציבור באמת להגשים את החלום הזה. נשמח לכל מי שיוכל לקחת חלק".
